סיקור מקיף

מתי ומדוע אנחנו מוכנים לוותר על כסף?

חוקרים מצאו כי התגשמות סטריאוטיפ מובילה לתגובת תגמול במוח וכי אנשים אף מוכנים לוותר על כסף למענה

הטיות סטריאוטיפיות. <a href="https://depositphotos.com. ">המחשה: depositphotos.com</a>
הטיות סטריאוטיפיות. המחשה: depositphotos.com

מדוע יש לנו צורך בסטריאוטיפים ומהם הסיכונים הגלומים בכך? סטריאוטיפים (אמונות לגבי תכונות אשר מאפיינות לכאורה חברי קבוצה מסוימת) יכולים להיות חיוביים או שליליים, נכונים או שגויים, ומשמשים לקטלוג בני אדם.

ד”ר ניב רגב, חוקר בתחום מדעי המוח הקוגניטיביים-חברתיים במחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת בן גוריון, בוחן תופעות מעולם הפסיכולוגיה החברתית ובהן סטריאוטיפים. לדבריו, “באמצעות הידע ממדעי המוח אני מנסה להבין כיצד אנשים מקבוצות שונות תופסים אחרים ואת עצמם ואת התנהגותם הנובעת מכך. לדוגמה, בסיטואציה חברתית לא מוכרת – נצפה שגברים (בייחוד ישראלים) יהיו דומיננטיים יותר בשיח ונשים פחות. נצפה גם שנשים ידברו יותר על משפחה וילדים וגברים על כדורגל ועבודה. כיוון שאלו הציפיות מנשים וגברים, זו גם ההתנהגות שהם נוקטים בה, מה שמחזק את הסטריאוטיפים הללו. כך יוצא שפעמים רבות החברה מבקרת את מי ששובר את הסטריאוטיפ ולא נוהג כמצופה”.

האזור המוחי שקשור לתגמול (הסטריאטום הגחוני) שבו נמצאה פעילות מוגברת כאשר הסטריאוטיפ התגשם
האזור המוחי שקשור לתגמול (הסטריאטום הגחוני) שבו נמצאה פעילות מוגברת כאשר הסטריאוטיפ התגשם

בחלק נכבד ממחקרו מנסה ד”ר רגב להבין מדוע הסטריאוטיפים החברתיים והתרבותיים וההתנהגות הנובעת מהם כה מקובעים מחשבתית וקשים לשינוי, מהם המנגנונים שמחזקים אותם וכיצד הם משפיעים עלינו. במחקרם האחרון, שבוצע בתמיכת הקרן הלאומית למדע, בדקו החוקר וצוותו כיצד סטריאוטיפים משפיעים על המוח וההתנהגות.

בחלק הראשון של המחקר סרקו החוקרים את מוחם של 46 נבדקים (סטודנטים וסטודנטיות) במכשיר fMRI (דימות תפקודי בתהודה מגנטית),  תוך כדי שצפו בתוכן על מסך שמייצג סטריאוטיפים מגדריים או אתניים; מול הנבדקים חלפו 240 משפטים שניסוחם א-מגדרי, כגון “מרבה לחשוב על משפחה/ כדורגל”, “נוטה לנהוג ברכב בחוסר אחריות”, “נוטה לאהוב עבודה בהייטק”. לאחר כל משפט ביקשו החוקרים מהנבדקים לנחש איזו דמות תופיע על המסך – גבר או אישה, ערבי או יהודי – ואז הציגו להם תמונה של אחת הדמויות הללו. האזור המוחי שקשור לתגמול (הסטריאטום הגחוני) שבו נמצאה פעילות מוגברת כאשר הסטריאוטיפ התגשם

נמצא כי כאשר המשפט תאם לתמונה מבחינה סטריאוטיפית (לדוגמה “מרבה לחשוב על משפחה” + תמונה של אישה), התחזקה פעילות הסטריאטום הגחוני (Ventral Striatum) – חלק מהאזור המוחי שקשור לתגמול, הנאה וחיזוק ההתנהגות (כך שהיא חוזרת על עצמה). כלומר, התגשמות הסטריאוטיפ הובילה לתגובת תגמול במוח. כאשר המשפט לא תאם לתמונה מבחינה סטריאוטיפית – פעילות האזור נחלשה. “ממצא זה ממחיש כי במוחנו קיים מעגל היזון חוזר (משוב) שמחזק את הסטריאוטיפים שאנו מחזיקים בהם”, מסביר ד”ר רגב.

בחלק השני של המחקר ביקשו החוקרים לבדוק את הדפוס ההתנהגותי שנובע מהסטריאוטיפים – האם אנשים מוכנים לוותר על כסף כדי להיחשף למידע שתואם לציפיותיהם. לשם כך בחנו כ-450 נבדקים באינטרנט (בני 60-18) שמשתייכים למאגרים של אוניברסיטת בן גוריון ושל חברת “פאנל פרויקט המדגם”.

החוקרים ביקשו לבדוק את הדפוס ההתנהגותי שנובע מהסטריאוטיפים – האם אנשים מוכנים לוותר על כסף כדי להיחשף למידע שתואם לציפיותיהם.

החוקרים הציגו לנבדקים כמה מסכים שבהם נתבקשו לבחור תמונה של דמות (אישה או גבר) עם משפט שמתאר תכונה מסוימת (למשל “מרבה לחשוב על משפחה”). הבחירה הייתה בין לראות דמות (תמונה + משפט) טיפוסית או לא טיפוסית (לדוגמה, אישה שמרבה לחשוב על משפחה / גבר שמרבה לחשוב על משפחה). לכל בחירה הוצמד ערך כספי שונה – סכום שנע בין שלוש ל-12 אגורות. כך למשל לדמות הטיפוסית הוצמד סכום של שש אגורות ולדמות הלא טיפוסית סכום של תשע אגורות או ההפך או שווה. לנבדקים נאמר שבסוף הניסוי יקבלו את הסכום שהצטבר מבחירותיהם. נמצא כי רובם ויתרו על 5%-13% מהכסף רק כדי לבחור במידע טיפוסי ולהימנע מבחירת מידע לא טיפוסי.

“הנבדקים אמנם לא ויתרו על כסף רב, אבל זה ממחיש את ההשפעה של הסטריאוטיפים על החברה שלנו ואת האפליה שנגרמת מהם. מדובר במקרים אפורים, שבהם אנשים חושבים שלא יזיק ללכת עם המוכר והידוע כיוון שזה לא גורם להם להפסד גדול. כלומר, כאשר החיסרון קטן כביכול (הפסד של כמה אגורות במקרה הזה), הרבה יותר קל להצדיק את הבחירה בסטריאוטיפ. אבל בעולם האמיתי זה כמובן קריטי יותר כאשר אנשים מעריכים יותר את הדמויות שתואמות לסטריאוטיפ ולא מתחשבים בתכונות אובייקטיביות. כך למשל בראיונות עבודה למשרות שנחשבות גבריות (כגון תכנות) – לרוב המרואיין ייתפס כבעל ערך גבוה יותר מהמרואיינת גם כאשר ישתוו בכל המשתנים (כגון ביצועים והמלצות)”, מסכם ד”ר רגב.

החיים עצמם:

ד”ר ניב רגב, נשוי + שתיים (10, 7), מתגורר בתל אביב. ממקימי “מכנה משותף – עמותה לחינוך מגדרי בישראל” (“במסגרת העמותה עשינו סדנאות לתלמידים ולתלמידות על סטריאוטיפים מגדריים. הסדנאות הללו הן חלק ממה שעיצב את זהותי המחקרית בנוסף לדוקטורט שעשיתי במדעי הקוגניציה והזיכרון”). חובב פנטזיה ומדע בדיוני ובזמנו הפנוי אוהב לבלות ולטייל עם משפחתו.

עוד בנושא באתר הידען