אלימות במעגל סגור

מחקר שעקב אחר התנהגות אלימה בנוכחותם של צופים, בדק האם לצופים מהצד, שעדים לתחילתו של סכסוך אלים, יש תפקיד פעיל באירוע. על מניעת אלימות בזמן אמת

מרים דישון-ברקוביץ | גליליאו

מחקרים רבים פורסמו על אודות אלימות והשלכותיה. ואולם מעט מאוד ידוע על האופן שבו התנהגות תוקפנית מתפתחת לאלימות פיזית, ובייחוד אין יודעים כיצד אפשר למנוע התפתחותה של תקרית אלימה.

מטרתם של החוקרים מרק ליוויין, פול טיילור ורחל בסט (Levine, Taylor & (Best במאמרם המתפרסם בכתב-העת Psychological Science, היתה לבחון כיצד התנהגותם של אנשים הצופים מהצד בתחילתה של אלימות, בזמן אמת, מביאה להתלקחות האלימות או לחלופין לשכיכתה. במילים אחרות, האם אנשים שהם “צד שלישי” ובלתי קשור לכאורה להתחלת האלימות יכולים להביא לדעיכתה?

תיעוד בזמן אמת
סיבה מרכזית לכך שמעט מאוד ידוע על הניסיון להרגיע אלימות בזמן אמת נובע מהקושי המעשי של תיעוד נתונים על מקרי אלימות בזמן כזה, שכן לרוב אי אפשר לדעת מראש מתי יתגלעו; וגם כשאפשר להעריך כי תתרחש האלימות, לא תמיד אפשר לתעד אותה. והנה, לידיהם של ליוויין, טיילור ובסט נפלה הזדמנות לתעד אלימות בזמן אמת בשל המדיניות המקובלת בבריטניה לצלם במצלמות במעגל סגור אתרים שונים בערים ובעיירות ברחבי המדינה. ההערכה היא כי בבריטניה נמצאות למעלה מ-4.2 מיליון מצלמות כאלו (מצלמה אחת על כל 14 אנשים!)

החוקרים בחנו בעבור המחקר הנוכחי מקרים של אלימות שתועדו במרכז אחת הערים בבריטניה. נתוני המחקר כללו 42 סרטונים של התנהגות אלימה בכמה מרחבים ציבוריים המיועדים לשתיית אלכוהול במרכז העיר (כגון בארים). מאחר שהמחקר התמקד רק בהתנהגות אלימה בנוכחותם של צופים, שהם צד שלישי בהתרחשות, נותחו רק מקרים שבהם לפחות שני אנשים התקוטטו בינם ובין עצמם, בנוכחותם של לפחות שני אנשים נוספים.

התחלתו של מקרה הוגדרה מהרגע שבו התרחשה התנהגות המרמזת על אלימות שעתידה לבוא (למשל, בתנועות ידיים תוקפניות או בוויכוח קולני שמתלהט והולך), וסיומו הוגדר ברגע שבו הגיעה המשטרה, או לחלופין ברגע שבו הסתיים האירוע בלא אלימות. התנהגות אלימה הוגדרה כהכאה, סטירה, דחיפה, בעיטה וגרירה של אדם בשערותיו או בבגדיו. התנהגות של פיוס או של השכנת שלום הוגדרה כמחווה בתנועות ידיים פתוחות, חסימת התוקף באמצעות גופו של הצופה, אחיזה בתוקף ועצירתו והפרדת הנצים זה מזה. לפי קריטריונים אלה קודדה התנהגותם של כל אחד מהנצים ושל הצופים מהצד.

כמו כן קודדה רמת האלימות במהלך התקרית: רמה נמוכה של אלימות כגון דחיפה קלה, או רמה גבוהה של אלימות כגון אלימות מתמשכת או פגיעה פיזית רצינית המסתיימת בחבלה קשה או באובדן הכרה.

אנשים נוטים להתערב, כנראה, מתוך תחושה של צדק. אילוסטרציה: shutterstock

צופים בלבד?
השאלה הראשונה שנשאלה היתה: האם גודל קבוצת הצופים משפיע על התפתחותה של תקרית לכדי אלימות? מניתוח הנתונים עולה כי נוכחותם של אנשים אחרים סייעה במניעת הפיכתה של תקרית להתגוששות אלימה. צופים מהצד הפגינו התנהגויות רבות יותר של השכנת שלום מאשר התנהגויות אלימות.

לאחר שהוכח שככל שגודל הקבוצה עולה, כך עולה גם השכיחות של פעולות פיוס (ולא של הסלמה) בקרב הצופים מהצד, נשאלת שאלת המחקר השנייה: איזה רצף של התנהגויות של הצופים מהצד ינבא האם התקרית תסתיים באלימות?

מניתוח הנתונים עולה כי מספר התנהגויות של פיוס על ידי יותר מצופה אחד מגבירות את הסיכוי לכך שהתקרית תסתיים בדרכי שלום, מאשר מספר זהה של התנהגויות של השכנת שלום הנעשות על ידי צופה אחד בלבד. במילים אחרות, פעילות מניעתית קולקטיבית ומתואמת עשויה להוביל לתוצאות טובות יותר מאשר אותן הפעולות המבוצעות על ידי אדם בודד.

לסיכום, מממצאי המחקר עולה כי צופים מהצד בתקריות בדרך כלל מדכאים ולא מסלימים את הסבירות להתפתחותה של אלימות, והסיכוי שיעשו כך עולה ככל שהקבוצה גדולה יותר.

מדוע נוטים צופים מהצד בכלל להתערב, במיוחד כשאין להם נגיעה אישית בתקרית, שכן ההתערבות עלולה לעלות להם ביוקר מבחינה אישית? התשובה לכך עדיין אינה חד-משמעית, אך כנראה, מתוך תחושה של צדק, שמטרתה להעניש את החורגים מנורמות ההתנהגות המקובלות, וכדי לחזק את הנורמות של פתרון סכסוכים באמצעות דרכים לא אלימות.

מרים דישון-ברקוביץ היא פסיכולוגית, יועצת ארגונית ושיווקית ומרצה בקריה האקדמית אונו.

הכתבה המלאה התפרסמה במגזין גליליאו, יוני 2011
לקבלת גליון של גליליאו במתנה לחץ כאן