באמצע המאה ה-19 באה המלכה ויקטוריה לבקר את נתינה מייקל פאראדיי, פיסיקאי בריטי שקנה את רוב השכלתו בכוחות עצמו. בין התגליות הרבות והמהוללות של פאראדיי, שלרבות מהן נודעה תועלת מעשית מידית וברורה בעליל, היו כמה ממצאים מופלאים בתחום החשמל והמגנטיות
קארל סייגן
באמצע המאה ה-19 באה המלכה ויקטוריה לבקר את נתינה מייקל פאראדיי, פיסיקאי בריטי שקנה את רוב השכלתו בכוחות עצמו. בין התגליות הרבות והמהוללות של פאראדיי, שלרבות מהן נודעה תועלת מעשית מידית וברורה בעליל, היו כמה ממצאים מופלאים בתחום החשמל והמגנטיות, שלעת ההיא לא היו הרבה יותר מקוריוזים מעבדתיים. כמיטב המסורת של הדיאלוג המסורתי בין ראשי מדינה וראשי מעבדה שאלה המלכה את פאראדיי מה התועלת במחקרים הללו ופאראדיי, כך אומרים, השיב לה “מאדאם, מה התועלת בתינוק?” פאראדיי חשב כי ביום מן הימים אכן תצמח איזושהי תועלת מעשית מן החשמל והמגנטיות.
באותה תקופה עצמה ניסח הפיסיקאי הסקוטי ג'יימס קלארק מאקסוול ארבע משוואות מתמטיות, שהתבססו על עבודתם של פאראדיי ושל מהנדסים שקדמו לו. המשוואת הללו יצרו קשר בין מטענים וזרמים חשמליים ובין שדות חשמליים ומגנטיים. מן המשוואות התחייב העדר מוזר של סימטריה והדבר הטריד את מאקסוול. היה בהן משהו לא אסטתי, וברמותו לשפר את הסימטריה והאסטתיקה, הציע מאקסוול להוסיף לאחת מהן מונח שקרא לו בשם זרם העתקה. הטיעון שלו היה ביסודו פרי אינטואיציה: לבטח לא היו שום ראיות שבניסוי לזרם כזה. להצעה של מאקסוול היו תוצאות מדהימות. המשוואות המתוקנות שלו הצביעו על קיומה של קרינה אלקטרומגנטית המקיפה קרני גאמא, קרני X, אור על סגול, אור נראה, אור תת אדום וגלי רדיו, והם שהמריצו את איינשטיין לגלות את תורת היחסות המיוחדת.
מפעלם המשותף של פאראדיי ומאקסוול, במעבדה ובחשיבה התאורטית, הוליד מקץ מאה שנים למהפכה טכנית על כוכב הלכת ארץ. תאורה חשמלית, טלפונים, פטפונים, מקלטי רדיו, מקלטי טלוויזיה, רכבות מקוררות המביאות מוצרים חקלאיים טריים ממרחקים, קוצבי לב, תחנות כוח הידרו-חשמליות, מתקני אתראה אוטומטיים לשריפות ומערכות המטרה, חשמליות ורכבות תחתיות, והמחשב האלקטרוני – כל אלה הם רק מעטים מהפיתוחים שנולדו במישרין מן התרגילים המדעיים הסתומים של פאראדיי וממורת הרוח האסטתית של מאקסוול, מי שבהה בכמה שרבוטים מתמטיים על פיסת נייר. רבים מן השימושים המעשיים ביותר של המדע נולדו בדרך כל כך אקראית ולא צפויה. שום סכום של כסף לא היה מספיק בימי המלכה ויקטוריה כדי שהמדענים הבכירים של בריטניה פשוט יתיישבו וימציאו, דרך משל, את הטלוויזיה.
רק מעטים יטענו שהסך הכולל של האמצעות הללו לא היה חיובי. מפעם לפעם אני מציין לעצמי שהרבה אנשים צעירים המאוכזבים קשות מהציוויליזציה הטכנולוגית המערבית, ולעיתים קרובות בשל סיבות טובות, עדיין שומרים חיבה נלהבת להיבטים מסוימים של הטכנולוגיה המפותחת – לדוגמה, למערכות סטריאו של מוסיקה אלקטרונית.
כמה מן האמצאות הללו שינו את אופי החברה העולמית שלנו מן היסוד. התקשורת הנוחה הוציאה הרבה חלקים של העולם מן הבידוד הפרובינציאלי שלהם, וגם צמצמה אגב כך את השונות התרבותית. היתרונות השימושיים של האמצאות הללו זכו למעשה להכרה של כל החברות האנושיות. הרי זה מרשים להיווכח מה מועט העניין שעמים מתעוררים מגלים בהשפעות השליליות של הטכנולוגיה המפותחת (זיהום סביבתי למשל): ניכור בעליל שהם החליטו כי היתרונות גדולים פי כמה מהסיכונים.
אחד מן האפוריזמים של לנין קבע כי סוציאליזם פלוס חישמול פירושו קומוניזם. אבל אין לך מרדף נלהב או רב תושיה אחר טכנולוגיה מפותחת יותר מזה המתנהל במערב. כתוצאה מכך, קצב השינוי הוא כה מהיר עד שרבים מאיתנו מתקשים לעקוב אחריו. הרבה אנשים החיים עמנו כיום נולדו לפני המטוס הראשון והאריכו ימים לראות את החללית ויקינג נוחתת על מאדים, ואת פיוניר 10, החללית הבין כוכבית הראשונה יוצאת מתוך מערכת השמש. יש גם ביניהם כאלה שחונכו על קודקס ויקטוריאני חמור בכל הנוגע למין, ועכשיו הם מוצאים את עצמם שקועים עד צוואר בחופש מיני, הפרי המובהק של אמצעי מניעה יעילים ושווים לכל נפש. (המאמר נכתב בשנות השבעים, לפני מגיפת האיידס. א.ב.) הקצב המסחרר של השינוי מכניס רבים למבוכה. ונקל להבין את הגעגועים לשיבה אל קיום פשוט יותר, בנוסח ימים עברו.
אבל רמת החיים ותנאי העבודה של רוב האוכלוסיה, דרך משל באנגליה הויקטוריאנית, היו משפילים ומדכדכים בהשוואה לחברות המתועשות כיום. הנתונים הקשורים בתוחלת החיים ובתמותת תינוקות היו מחרידים. אפשר שהמדע והטכנולוגיה אחראים באורח חלקי לרבות מן הבעיות הניצבות לפנינו כיום – אבל האחריות הזאת נובעת במידה גדולה מכך שהציבור הרכב ממעט להבין אותם עד כדי יאוש (הטכנולוגיה היא כלי, לא סם פלאים לכל מדווה), וגם מהעדרו של מאמץ מספיק להתאים את החברה שלנו לטכנולוגיות החדשות. בהתחשב בעובדות הללו, הריני סבור שעשינו חיל עד להרשים. חלופות לודיטיות לא יפתרו דבר. (על שם הלודיטים, הורסי המכונות בתקופת המהפכה התעשייתית באנגליה). יותר ממיליארד בני אדם החיים כיום עלי אדמות חבים את הגבול בין תזונה תת נאותה ובין רעב לטכנולוגיה חקלאית מפותחת. יש יסוד להניח שמספר שווה של בני אדם נשאר בחיים או ניצל ממחלות קטלניות וגורמות מומים בזכותה של טכנולוגיה רפואית מפותחת. אילו נטשנו את הטכנולוגיה המפותחת, כי אז היינו נוטשים לאנחות גם את כל האנשים הללו.
אפשר שהמדע והטכנולוגיה הם הגורמים לכמה מן הבעיות שלנו, אבל אין ספק שהם מהווים גם מרכיב חיוני בכל פתרון חזוי לאותן בעיות עצמן – לאומיות וכלל עולמיות.
אינני סבור שהטיפול שלנו במדע ובטכנולוגיה נעשה ביעילות, בתשומת הלב הדרושה ליעדים האנושיים הסופיים מתוך הבנה נאותה של הציבור הרחב – לפחות לא כפי שהיה אפשר לעשות את כל אלה במאמץ גדול במקצת. כך למשל, התברר לנו בהדרגה שהפעילויות האנושיות יכולות להשפיע בשלילה לא רק על הסביבה המקומית אלא גם על הסביבה הכלל עולמית. כמה קבוצות מחקר שעסקו בפוטוכימיה אטמוספירית גילו בדרך מקרה כי פרופלנטים אורגניים מכילי הלוגנים שנפלטו מפחיות של תרסיסי אירוסול נשארים במשך תקופות ארוכות מאוד בתוך האטמוספירה, שבים את הסטרטוספירה, הורסים חלק מן האוזון המצוי שם ומניחים לאור על סגול מהשמש להסתנן כלי מטה, אל שטח הפנים של הארץ (כאן המתרגמת הוסיפה הערה: מסקנה זו שוב אינה מקובלת על כל החוקרים, אך צילומי הלווינים המראים את החור באוזון בקוטב הדרומי הגדל משנה לשנה הוכיחו כי הערה זו כבר לא מדויקת א.ב.). התוצאה המפורסמת ביותר של התופעה הזו היא גידול בשיעור סרטן העור בין בני הגזע הלבן (שחורים מסוגלים מטבע בריאתם להתמודד עם קרינה על סגולה מוגברת). אבל רק מעט מאוד תשומת לב ציבורית הוקדשה לאפשרות חמורה הרבה יותר: האור העל-סגול המתעצם עלול להשמיד גם מיקרו אורגניזמים הניצבים בבסיסה של פירמידת מזון משוכללת שבראשה מצוי ההומו סאפיינס בכבודו ובעצמו. בסופו של דבר, ובאי רצון מובהק, ננקטו צעדים כדי לאסור הכנסת פחמימנים מכילי הלוגנים ללפחיות תרסיס (הגם שאיש אינו מוטרד משום מה מן השימוש באותן מולקולות עצמן במקררים), וכתוצאה מכך נראה שהסכנות המידיות אינן גדולות. מה שמטריד אותי יותר מכל בתקרית הזאת הוא הגילוי של עצם קיום הבעיה רק בדרך מקרית כל כך. קבוצה אחת הגיעה אל הבעיה הזאת בעת שהכינה את התוכניות המתאימות למחשב, אבל בהקשר שונה בתכלית: אותם חוקרים חקרו את הכימיה של האטמוספירה של כוכב הלכת נוגה, שהכילה חומצה מימן-כלורית וחומצה מימן פלואורית. ניקר בעליל שהצורך במערך רחב ומגוון של צוותי מחקר, העוסקים במגוון גדול של בעיות בתחום המדע הבסיסי, דרוש להמשך הקיום שלנו, פשוטו כמשמעו. אבל אילו בעיות נוספות, אפילו חמורות יותר, שרירות וקיימות בלי שנדע על כך, פשוט מפני ששום קבוצת מחקר לא נתקלה בהן עד כה בדרך מקרה? אפשר שכנגד כל בעיה שגילינו, כמו ההשפעה של הפחמימנים ההלוגניים על האוזונוספירה, אורבות לנו מעבר לפינה תריסר בעיות אחרות? לפיכך מדהים לראות כי בשום מקום – בממשלה הפדרלית, באוניברסיטאות הגדולות או במכוני המחקר הפרטיים החשובים,לא תמצא קבוצת מחקר, ולו גם אחת ויחידה, יעילה מאוד, רחבת סמכויות וממומנת כהלכה, שתפקידה לאתר אסונות שעתידים להתחולל כתוצאה מן ההתפחות של טכנולוגיות חדשות.
הכינון של גופי הערכה למחקר סביבתי מן הסוג הזה, וכאלה שיפעלו ביעילות, מצריך אומץ פוליטי רב. חברות טכנולוגיות ניכרות באקולוגיה תעשייתית הדוקה מאוד וברשת צפופה של מוסכמות כלכליות. קשה מאוד לקרוא תיגר על אחד החוטים שברשת בלי לגרום זעזועים בכולם. כל קביעה שהתפתחות טכנולוגית תוליך לתוצאות שליליות, פירושה – הפסד של רווחים במקום זה או אחר. חברת דו פונט, היצרן הראשי של פרופלאנטים פחמימנים מכילי הלוגנים, נקטה דרך משל, עמדה מוזרה בויכוחים הציבוריים וטענה,, שכל המסקנות בדבר החומרים ההורסים את האוזנוספירה הן “תיאורטיות”. למעשה אפשר היה להסיק מדבריהם של אנשי החברה, כי הם יהיו מוכנים להפסיק לייצר את החומרים הנידונים רק לאחר שהמסקנות ייבחנו באופן ניסויי – לאמור כאשר האוזונוספירה תיהרס כליל. יש כמה בעיות שלגביהן ניאלץ להסתפק בראיות על דרך ההיקש. משעה שהאסון יתרחש, שוב לא נוכל לטפל בקורבנותיו.
כך בדיוק ברי שהמשרד החדש לאנרגיה (שכונן הנשיא גי'מי קרטר בארה”ב) יוכל להיות יעיל רק אם יצליח לשמור על מרחק מאינטרסים מסחריים מגויסים, רק אם יהיה חופשי לחפש אופציות חדשות ואפילו פירושן של אופציות כאלו הוא אבדן רווחים לכמה וכמה תעשיות. ברור בעליל שאותו דבר עצמו תופש גם במחקר פרמצבטי, בחיפוש אחר תחליפים למנוע שריפה פנימית ובהרבה תחומים טכנולוגיים אחרים. אינני סבור שהפיקוח על פיתוחן של הטכנולוגיות החדשות צריך להיות בידיהן של טכנולוגיות ישנות. הפיתוי לדכא את התחרות הוא גדול מדי. אם אנו האמריקנים חיים בחברה של יוזמה חופשית, הבה ונפגין יוזמה עצמאית אמייתית בכל הטכנולוגית שעתידנו אולי תלוי בהן. אם גופים המתמסרים לחידושים טכנולוגיים ולגבולות הקבילים שלהם אינם קוראים תיגר לכל הפחות על כמה קבוצות חזקות שלא לדבר על גרימת נזק לקבוצות כאלה, אין הם מגשימים את התכלית שלשמה נועדו.
יש הרבה כיוונים טכנולוגיים שימושיים שאינם נחקרים בגלל מחסור בתמיכה ממשלתית. דרך משל, אין ספק שהסרטן הוא מחלה רבת מכאובים, אבל אינני סבור שאפשר לומר עליו שהוא מאיים על הציוויליזציה שלנו. אילו יכולנו לרפא כליל את הסרטן, היתה תוחלת החיים עולה בשנים מעטות, עד שאיזושהי מחלה אחרת – שכיום אינה פוקדת את חולי הסרטן – היתה תופסת את מקומו. (מעניין מה הוא היה כותב, לו ידע שימות מסרטן בגיל 62 ויסבול קשות מן המחלה בשנתיים האחרונות לחייו אבל כמובן שאין אפשרות לדעת זאת א.ב.) אבל אפשר לטעון ברוב הגיון, שהעדר פיקוח נאות על הילודה מאיים לערער את יסודות הציוויליזציה לשנו. גידול אקספוננציאלי של האוכלוסיה יאפיל על כל הגידולים האריתמטיים – אפילו כאלה שהתחוללו מכוחן של יזמות טכנולוגיות הירואיות – בזמינות של מזון ואוצרות טבע, כפי שאמנם התברר לו, למאלתוס, לפני שנים רבות. בעוד שכמה עמים מתועשים מתקרבים לאפס בגידול האוכלוסיה, לא כן הוא הדבר לגבי העולם בכללותו.
תנודות אקלים קלות עלולות להרוס אוכלוסיות שלמות הנשענות על כלכלה גבולית. בחברות רבות שהטכנולוגיה אינה מפותחת בהן והסיכוי להגיע בהן לבגרות אינו כה ברור, מקובל ללדת הרבה ילדים כאמצעי היחיד האפשרי למניעת עתיד נואש ולא ודאי. לחברה כזאת בהיותה נתונה דרך משל בציפורניו של רעב מכלה, אין הרבה מה להפסיד. בתקופה של ריבוי לא מצפוני של הנשק הגרעיני, כאשר מתקן אטומי הוא כמעט בגדר מוצר של תעשיה ביתית, בתקופה כזאת יש ברעב נפוץ ובירידה תלולה של השפע, כדי להציב סכנות חמורות בפני העולם המפותח והעולם הבלתי מפותח גם יחד. אין ספק שהפתרון לבעיות מן הסוג הזה מחייב חינוך משופר, לכ פהחות דרגה מסוימת של יכולת טכנולוגית עצמית, ובייחוד חלוקה הוגנת של המשאבים העולמיים. אבל אין גם ספק שהפתרון לא יכון בלי פיקוח יעיל ומלא על הילודה – גלולות בטוחות וארוכות טווח למניעת הריון שיעמדו לרשותם של גברים כמו גם נשים, ודי לקחתן פעם בחודש או אפילו אחת לפרקי זמן ארוכים יותר. התפתחות מן הסוג הזה תהיה לתועלת רבה לא רק מעבר לים אלא גם בביתנו פנימה, לנוכח הדאגה הניכרת בכל הקשור לתופעות הלוואי של גלולות האסטרוגן האוראליות המקובלות כיום כאמצעי למניעת הריון. מדוע איננו רואים מאמץ של ממש בכיוון הזה.
יש הרבה הצעות נוספות חדשות הראויות לבחינה יסודית מאוד. הן נעות מהזול מאוד אל היקר להפליא. בקצה האחד אנו מוצאים את הטכנולוגיה הקלה – למשל פיתוח של מערכות אקולוגיות סגורות בהשתתפות אצות, ססרטנים ודגים שאפשר יהיה לקיימן בתוך שלוליות כפריות ולהפיק מהן תוספות מזון מזינות מאוד וזולות להפליא. בקצה האחר אנו מוצאים את ההצעה של גרארד אוניל מאוניברסיטת פרינסטון, לבנות ערי לווין שיעשו שימוש בחומרים מהירח ומהאסטרואידים ויהיו מסוגלות לפיכך לרביה עצמית – עיר אחת תוכל לבנות עיר נוספת באמצעות חומר ממקורות חוץ ארציים. ערים כאלו, שיקיפו את כדור הארץ, תוכלנה להלכה, להמיר את אור השמש באנרגיה של גלי מיקרו והמשיך לשדרם אל כדור הארץ. יש קסם רב ברעיון של ערים עצמאיות בחלל – שכל אחת מהן תושתת על עקרונות חברתיים, כלכליים או פוליטים שונים או על מוצא אתני שונה – הזדמנות לאלה שהתאכזבו קשה מן הציוויליזציות הארציות, לבנות ציוויליזציות חדשות משלהן באיזשהו מקום אחר. בראשית ההסטוריה שלה סיפקה אמריקה הזדמנות מן הסוג הזה לשאפתנים, להרפתקנים ולחסרי המנוחה. ערי החלל יהיו מעין אמריקה בשחקים. הן גם יוכלו להגביר מאוד את פוטנציאל ההשרדות של המין האנושי, אבל פרויקט אשר כזה יהיה יקר להפליא ויעלה לכל הפחות כמו מלחמת ויאטנם אחת (במשאבים, לא בחיי אדם). בנוסף על כך יש בו ברעיון הזה נימת לוואי מטרידה של התעלמות מן הבעיות עלי אדמות – שם, ככלות הכל, אפשר לייסד קהילות חלוציות, עומדות ברשות עצמן, בעלות נמוכה הרבה יותר.
ניכר בעליל שהטכנולוגיה בת ימינו מאפשרת פרויקטים רבים יותר מכפי שנוכל להרשות לעצמנו. כמה מהם יהיו אולי משתלמים מאוד בסופו של דבר, אבל ההוצאות הראשוניות הן גדולות עד כדי להוציא את המבצע כולו מהתחום המעשי. פרויקטים אחרים זקוקים להשקעה ראשונית נועזת של משאבים שתוכל לחולל מהפכה מבורכת בחברה שלנו. אופציות מן הסוג הזה ראויות לשיקול בזהירות מופלגת. המדיניות הנבונה ביותר תקרא לשילוב יזמות של סיכון קטן/תפוקה בינונית עם סיכון בינוני/תפוקה גבוהה.
כדי להבין יזמות טכנולוגיות כאלו ולתמוך בהם, מן ההכרח שנשפר מאוד את ההבנה של המדע והטכנולוגיה בציבור הרחב. הרינו יצורים חושבים. המוח הוא הייחוד המובהק ביותר של המין שלנו. איננו חזקים או מהירים מהרבה בעלי חיים אחרים החולקים עימנו את כוכב הלכת הזה. אנחנו רק נבונים מהם. בנוסף על הברכה המעשית העצומה הטמונה בציבור בעל השכלה מדעית, החשיבה המדעית והטכנולוגית מאפשרת לנו לתרגל את הכישורים האינטלקטואליים שלנו עד קצה גבול היכולת. המדע הוא סיור ביקום המסובך, הפתלתול ונורא ההוד, שבו אנו גרים. אלה שהתמסרו לו יודעים לכל הפחות מפעם לפעם, תחושה נדירה של התרוממות רוח שאליבא דסוקרטס היא הגדולה מכל ההנאות האנושיות. הרי זו הנאה שאתה יכול לשתף בה את זולתך. כדי לאפשר לציבור הנאור להשתתף בקבלת ההחלטות הטכנולוגיות, כדי להקטין את הניכור שיותר מדי אזרחים חשים כלפי החברה הטכנולוגית שלנו, וכדי לזכות בהנאה הטהורה העולה מתוך התוודעות לדבר עמוק, אנו זקוקים לחינוך מדעי טוב יותר, כזה שידע להנחיל לכל דורש את העוצמה והשמחות של עולם המדע. אפשר להתחיל בבלימת הצמצום ההרסני של מלגות ומענקים פדרליים למחקר מדעי ולהוראה מדעית בבתי הספר התיכוניים, באוניברסיטאות ובמכוני המחקר.
השליחים היעילים ביותר להבאתו של המדע אל הציבור הרחב הם הטלוויזיה, הקולנוע והעיתונים – שליחים שמגזריהם המדעיים הם לעיתים קרובות משעממים, לא מדויקים, מסורבלים, קריקטוריים או עוינים למדע, כמו למשל הרבה תוכניות טלוויזיה מסחריות לילדים, בימי ראשון בבוקר. לאחרונה נרשמו תגליות מדהימות בקשר לכוכבי הלכת, לתפקיד החלבונים של המוח בעיצוב חיי הרגש שלנו, להתנגשות היבשות, לאבולוציה של המין האנושי (ולשיעור שבו שב העבר שלנו ומתגלה בעתידנו), למבנה הסופי של החומר (לשאלה אם יש חלקיקי יסוד, או רגרסיה אינסופית שלהם), לנסיון ליצור קשר עם ציוויליזציות בכוכבי לכת אחרים, למהותו של הצופן הגנטי (הקובע את התורשה שלנו ועושה אותנו דודנים לכל הצמחים ובעלי החיים האחרים בכוכב הלכת שלנו), ולשאלות היסודיות של הראשית, המהות והגורל של החיים, של העולמות ושל היקום בכללותו. כל אדם נבון יכול להשיג את הממצאים החדשים שאלות הללו. מדוע איפוא ממעטים כל כך לדון בהם באמצעי התקשורת, בבתי ספר, בשיחה יומיומית?
אפשר לאפיין ציוויליזציות על פי הדרך שבה הן ניגשות לשאלות מן הסוג הזה, על פי המזון שהן מספקות לנפש כמו גם לגוף. המרדף של המדע המודרני אחר השאלות הלו מייצג נסיון להשיג השקפה מקובלת על הכל בדבר מקומנו ביקום. לשם כך יש צורך ביצירתיות רחבת אופקים, בספקנות קשוחה ובתחושה רעננה של פליאה. השאלות הללו שונות מן הבעיות המעשיות שנדונו קודם לכן, אבל הן קשורות לבעיות הללו, וכפי שראינו בדוגמה של פאראדיי ומאקסוול, אפשר שהעידוד של המחקר הטהור הוא הערובה המהימנה ביותר שיש תחת ידנו לכך שנוכל להשיג את האמצעים הטכניים לטיפול בבעיות המעשיות הניצבות לפנינו.
רק מעטים מבין הצעירים הכשרוניים ביותר בוחרים בקריירה מדעית. לעיתים קרובות אני ופתע לראות שילדי בתי ספר יסודיים מגלים הרבה יותר יכולת והתלהבות למדע מאשר תלמידי קולג'. בשנותיהם בבית הספר קורה להם משהו שיש בו כדי לדכא את ההתעניינות שלהם (ובעיקרו של דבר אין זו ההתבגרות המינית). חובה עלינו להבין ולמנוע את גורם ההרתעה המסוכן הזה. איש לא יכול לנבא מאין יבואו מנהיגיו של המדע לעתיד לבוא. ברור בעליל שאלברט איינשטיין היה למדען חרף החינוך שקיבל. לאו דווקא בגללו (ראו המאמר “להגות ולהיות לבן חורין”). מלקולם מתאר באוטוביוגרפיה שלו סוכן הימורים שמעולם לא נזקק לרשום ההתערבויות, אלא ניהל את העסקאות שלו בראשו בלבד. איזו תרומה לחברה, שואל מלקולם, היה איש כזה מרים אילו זכה לחינוך ולעידוד נאותים? הצעירים המבריקים ביותר הם נכס לאומי וכלל עולמי. הם זקוקים לטיפול מיוחד ולתזונה מיוחדת.
אפשר שרבות מן הבעיות הניצבות לפנינו כיום היו בנות פתרון אילו רק רצינו לאמץ פתרונות מבריקים, נועזים ומורכבים. לפתרונות כאלה דרושים אנשים מבריקים, נועזים ומורכבים. אני מאמין שיש הרבה יותר אנשים כאלה – בכל עם, קבוצה אתנית ורמה של שפע חומרי – מכפי שאנחנו מדמים לעצמנו. צעירים מן הסוג הזה זקוקים כמובן להכשרה לא רק בתחומי המדע והטכנולוגיה. אדרבה, כדי ליישם את הטכנולוגיה החדשה לבעיות אנושיות במידה הדרושה של רוחב הלב יש צורך בהבנה עמוקה של הטבע האנושי והתרבות האנושית, לאמור בהשכלה כללית במובנה הרחב.
הרינו ניצבים על פרשת דרכים בהיסטוריה האנושית. מעולם לא היה לנו קודם לכן רגע כה מסוכן וכה מבטיח בו זמנית. היינו למין הראשון שלקח את האבולוציה שלו בידיו. בפעם הראשונה יש בידינו אמצעים לחורבן עצמי בכוונה תחילה או בלי משים. כן יש בידנו, למיטב אמונתי, אמצעים לעבור דרך השלב הזה של תקופת התבגרות טכנולוגית ולהגיע לבגרות עשירה, מגשימה ומאריכת ימים לכל בני המין שלנו. אבל שוב לא נותר לנו זמן רב להחליט, כאן בצומת, לאיזו דרך נפנה כדי להוליך בה את ילדינו ועתידנו.
