מיכאל רוזנברג
(פורסם ב”גלובס” בתאריך 11-10 באוגוסט 2004, ופורסם באתר הידען באדיבות הכותב)
ירידת מפלס הכנרת בשנים האחרונות אפשרה לבצע בשטחים שהתייבשו חפירות ארכיאולוגיות שחשפו מידע חדש על המעבר שעשה האדם מצייד לחקלאות.
ירידת מפלס הכנרת בשנים האחרונות הולידה ברכה לא צפויה לעולם המחקר המדעי. ליד מדרשת אוהלו שבדרום הכנרת, נחשף אתר ארכיאולוגי ששופך אור חדש על אחת ההתפתחויות הגורליות והמשמעותיות ביותר בתולדות האדם – המעבר מחברת ציידים-לקטים לחברה חקלאית אשר מייצרת את מזונה. פיתוח החקלאות היה תהליך הדרגתי שארע בתקופות שונות באזורים שונים בעולם. החקלאות הקדומה ביותר הופיעה במערב אסיה, באזור הקרוי ה”סהר הפורה” לפני כ-11 אלף שנה. לפנים, היו כל בני האדם ציידים לקטים. רק אותן חברות שפיתחו יצור מזון באופן מושכל, עברו בהמשך לישובי קבע ופיתחו חברות מורכבות, מבנים מדיניים וטכנולוגיות מתקדמות. ניתן כיום להצביע בבירור שהחברות המתקדמות ביותר מבחינה טכנולוגית הן אלה שהקדימו לפתח חקלאות, בעוד החברות שנותרו מאחור, הן אלה שאיחרו לפתח חקלאות או שנותרו ציידים-לקטים.
ארנבת במקום ממותה
האתר שנחשף הקרוי אוהלו-II, מייצג בשרידיו הארכיאולוגיים תרבות של ציידים-לקטים מלפני כ-23 אלף שנה שלא עסקו כלל בחקלאות. באתר אשר משתרע על 2000 מ”ר, התגלו שפע שאריות של מזונות מגוונים שצרכה אותה תרבות. ממצאים אלה מעידים על התרחשות שלב המעבר לקראת חברה חקלאית – מוקדם ב-10,000 שנה משהיה מקובל לסבור עד כה. צוות מחקר ישראלי בראשות ד”ר אהוד וייס מאוניברסיטת הארוורד דיווח על כך במאמר שפורסם לאחרונה בכתב העת המדעי “רשומות האקדמיה הלאומית למדעים של ארה”ב” (PNAS). במאמר מסביר הצוות את הקשר שבין הממצאים מ אוהלו-II לפיתוח החקלאות. קשר זה נעוץ בהרחבת המגוון המזוני של חברת הציידים-לקטים, צעד שדחף את האדם לפתח חקלאות והיה תנאי מוקדם לכך. “המאמר שלנו מוכיח שלתחום הבוטניקה הארכיאולוגית יש פוטנציאל מחקרי גדול, וכי ההשקעה במחקר ישראלי מניבה פירות בפרסומים מדעיים מהשורה הראשונה” מסר ד”ר וייס מהארוורד.
התיאוריה המקובלת ביותר בשנים האחרונות להסבר המעבר מחברת ציידים-לקטים לחברה חקלאית נקראת היפותזת “מהפכת הרחבת המגוון” (BSR – Broad Spectrum Revolution). על-פי תיאוריה זו, שורשי המעבר לחקלאות נטועים בצורך להרחיב את מקורות המזון עקב התדלדלות מקורות המזון הקודמים. התדלדלות זו התרחשה באזורים בהם עלתה צפיפות האדם עד שחלה ירידה בזמינות חיות הבר שנהגו לצוד. התדלדלות אוכלוסיית חיות בר רבות (כמו איילים וצבאים) ואף היעלמותם (של הממותות לדוגמה), מיוחסת בין השאר לתופעת התפשטות האדם באזורי המחייה שלהם. תופעה זו אילצה את האדם לצוד חיות אחרות קטנות יותר, כמו ארנבות ושאר מכרסמים, חוגלות וציפורים. האנרגיה שנדרשה לצורך תפיסת חיות אלו, היתה לעתים גדולה מהתועלת התזונתית שלהם. לתופעה זו נמצאו עדויות רבות באתרים פרה-הסטוריים שנתגלו ברחבי העולם. תיאוריית ה- BSRמדברת על תהליך דומה גם בקשר למקורות המזון הצמחיים של הצייד לקט. דלדול חיות הבר הגדולות, הירידה בטריטוריות הזמינות לצייד והתועלת התזונתית הנמוכה של ציד החיות הקטנות יותר, אילצו את הצייד-לקט גם להרחיב את מקורות מזונו מן הצומח. הצעד הראשון לכוון זה, היה ליקוט זרעים, עשבים קטנים ופירות, מהלך שהביא להיכרות עם מיני צמחים חדשים והניע באופן הדרגתי את ביותם. בעקבות ליקוט הזרעים, למד האדם להפיק מהם תועלת באמצעות זריעתם בשטחים קרובים למגוריו וגידולם המושכל.
תיירות מלפני 23,000 שנה
הרחבת מגוון המזונות מהצומח על פי תאוריית ה-BSR, היתה אם כן שלב ביניים הכרחי לקראת פיתוח החקלאות (לצד התפתחויות הכרחיות נוספות כמו פיתוח כלי עבודה לקצירת ואיסוף היבול שהתרחש בהמשך התהליך). האדם ביית בהדרגה את הדגנים כמו החיטה והשעורה, בעוד שהעשבים הקטנים שנהג ללקט נעלמו מתזונת האדם שכן האנרגיה שהיתה כרוכה בליקוטם ובברירתם מהמוץ שלהם, היתה גדולה יחסית לערך התזונתי מליקוט הדגנים. אולם בעוד ששיירי עצמות בעלי חיים שצד הצייד-לקט נשמרו היטב, היו מעט ממצאים לגבי הרחבת מגוון המזונות מהצומח, שכן שיירי מזון מהצומח מתכלים עם השנים. אתר אוהלו-II שהיה שקוע במי הכנרת עד לגילויו, שימר בסביבה מעוטת חמצן זו את שיירי הצמחים בצורה כה טובה, עד שצוות המחקר הצליח לזהותם עד רמת הסוגים והמינים. הצוות מצא באתר מעל 90 אלף זרעים ופירות מ-142 סוגי צמחים פרה-היסטוריים לצד שרידים של סוכות קש, מחצלות, כלי אבן וצור ושרידי מדורות וקברים. ממצאים אלה מעניקים לראשונה תמונה מפורטת על החיים באזורנו לפני כ-23 אלף שנה – תקופת האבן המאוחרת.
בחפירות אוהלו-II נתגלו גרעיני חיטת הבר ושעורת התבור, לצד כלים ששמשו ככל הנראה כעלי ומכתש. באתר נמצאו בין השאר גם שאריות בלוטים של אלון התבור, ענבי בר, פטל, שקדים, פיסטוקים, ותאנים. בנוסף נמצאו גם שאריות של יונקים קטנים וגדולים, מכרסמים, ציפורים, דגים וצדפות. ממצאים אלה מעידים שתזונת אנשי תקופת האבן המאוחרת באזור זה היתה מגוונת בהרבה מכפי שמקובל היה לסבור. אזור זה שהיה עשיר ביותר במקורות מזון, שימש כנראה כ”אתר תיירות” של תקופת האבן. צוות המחקר גילה שאוכלוסיות נוודים נהגו לשהות באתר גם לתקופות קצרות. השלב בו אולץ האדם להרחיב את בסיס התזונה שלו, התרחש על פי תיאוריית ה- BSR באזור הסהר הפורה לפני כ-13 אלף שנה. הממצאים מאתר אוהלו-II מראים ששלב זה בתיאוריית ה- BSR התרחש כ-10,000 שנה מוקדם יותר – לפני כ-23 אלף שנה.
אוסף נבחר של ממצאים מאתר אוהלו-II מוצג בימים אלה בתערוכה ייחודית לנושא, במוזיאון הכט שבאוניברסיטת חיפה עד דצמבר 2004.
