דישון אוקינוסים – טוב או רע?

תלוי את מי שואלים, ולמי יש אינטרסים בתשובה כזו או אחרת

לפני זמן קצר כתבתי על הדישון המלאכותי בשפך הנילוס, דישון שבשלב ראשון מעלה את כמות הדגה בסביבה. רעיונות לדישון האוקינוסים בברזל עלו ועולים כאשר ההצדקה מאחורי הרעיון היא שהדישון יתגבר את צמיחת הפיטופלנקטון והאצות אשר סופחים דו-תחמוצת-פחמן (דת”פ) מהאטמוספרה וע”י כך תורמים למאבק בהתחממות העולמית. אלא שלא הכל ברור ונהיר בתהליך הספיחה ולא כולם רואים את היתרון שבדישון.

המחקרים שנעשו עד כה מומנו ע”י חברות מסחריות שלהן עניין להשתלב בשוק הדת”פ העולמי ע”י פיזור ברזל במרחבי האוקיאנוס, פיזור שיאפשר קיזוז זכויות פליטת דת”פ. כלומר המטרה הראשונית של המיזם יהיה רווח כלכלי, לכן רוב הסקרים והבדיקות שנעשו הגיעו למסקנות חיוביות, מסקנות שמחיבות דישון בברזל כדי לספוח דת”פ.

אחת הטענות כנגד הדישון היא כי “הברזל יגרום לספיגת דת”פ שיישאר בשכבה העליונה של המים ולכן יפלט אחרי זמן קצר חזרה לאטמוספרה. יזמי הדישון אינם מסתפקים בברזל ויש כוונה לדשן גם בחנקן, מומחים של תחנת מחקר אקלים וסביבה ( Antarctic Climate and Ecosystems CRC in Hobart), טוענים כי “הוספת ברזל עלולה לגרום לשנויים בסביבה האקולוגית הימית ובמידה והדישון יתרחב ויהיה שימוש גם בחנקן, תהיה עליה בפליטות מתאן ותחמוצת-חנקן”.

לאחרונה דווח על ספינת מחקר שיצאה לדרום האוקיאנוס האטלנטי במטרה להתחיל בפיזור ניסיוני של 20 טון ברזל, בשטח של 300 קמ”ר. המיזם הוא שיתוף פעולה גרמני-הודי במימון חב' תעשייתית גרמנית. קבוצות “ירוקות” שבראשן ארגון קנדי – Action Group on Erosion, Technology and Concentration ETC Group, קראו להפסקת הנסיון בטענה כי הוא נוגד את האמנה למגוון המינים, (Convention on Biological Diversity (CBD), קריאה שהביאה להתערבות שר הסביבה הגרמני ולעצירת המיזם.

דוברי חברה מסחרית אמריקאית Climos, שבודקת את הדישון בברזל טוענים כי הדישון אינו נוגד את אמנת לונדו (London Convention on the Prevention of Marine Pollution) של הארגון הבינלאומי הימי ( International Marine Organization's) אלא שבדיקה של סיכום פגישה שנערכה בשנה שעברה מראה כי האמנה מרשה רק ” מחקר מדעי לגיטימי”? “legitimate scientific research” כך שהדעות חלוקות.

כדי לישב את המחלוקת יש צורך במחקר שאינו תלוי. דווח חדש ב “סיינס” מציע כי אין בטחון מדעי סביב השאלה, כמה דת”פ ניתן לספוח ע”י דישון שיעורר פריחת פלנקטון,

“נייצ'ר” מדווח על מחקר שנערך ע”י צוות המרכז הלאומי לחקר אוקיאנוסים, (National Oceanography Centre) בראשות פרפ' ריימונד פולרד, החוקרים בדקו איזור סביב האי קורטז באוקינוס הדרומי, דרומית מזרחית לדרא”פ, שטח בו מתרחשת פריחה טבעית של פיטופלנקטון. האי בנוי מסלעים וולקניים בהם ריכוז ברזל גבוהה שמפעפע לאט לים, הפעפוע עולה ודועך בעונות שונות ובהתאם כאשר ריכוז הברזל גבוה פורח הפיטופלנקון, כאשר הריכוז נמוך יורדת כמות הפיטופלנקטון למזער.

באותו איזור עוסקים בניסיונות דישון מלאכותי, כאשר הניסיונות מנסים לענות על השאלה כמה מהדת”פ שסופח הפיטופלנקטון יוצא מהמערכת, כמה דת”פ שוקע עמוק מספיק כדי שלא יחזור לאטמוספירה בזמן הקרוב?

פולרד וצוותו מצאו כי כאשר יש יותר ברזל במים יותר פחמן שוקע למעמקים, אבל בד בבד עלו ספיקות באשר לכמויות הדת”פ שניתן לספוח בדרך זו? צוות החוקרים מצא כי כמויות הדת”פ שניתן לסלק מהמערכת קטנות הרבה ממה שפורסם במחקרים “מוזמנים”. הכמויות היו קטנות במכפלות של 15-50 מהערכות של מחקרים “מוזמנים”. כלומר כדי להגיע לכמויות שפורסמו יש לפזר כמויות ברזל שיהיו גדולות לפחות פי 15 עד פי 50 !

כמויות כאלו “יפריחו” פיטופלנקטון שישקיע את הפחמן לכ 200 מטר, לא מספיק עמוק שכן תוך פחות מעשר שנים יחזור הפחמן למחזור ויפלט כדת”פ לאטמוספרה. כדי לסלק את הדת”פ לזמן ארוך יותר צריך הפחמן לשקוע עמוק הרבה יותר. בעומקים שמעל 3000 מטר משנה הפחמן הרכב וממשיך לשקוע, לדברי פולרד השנויים שעובר הפחמן בעמקים לא נלקחו בחשבון ע”י חוקרים שנוקבים במספרים שנתקבלו בניסיונות מעבדה, מספרים גבוהים הרבה ממה שקורה בטבע.

לדבריו, למרות שהניסיון נעשה בטבע, יתכן כי גם המספרים עליהם הגיע הצוות שלו גבוהים מאחר והנסיון נעשה בתנאים נקיים מהפרעות ובשטח קטן יחסית.

ביולוגית ימית אוסטרלית, ד”ר מארטינה דולבין, מומחית לפיטופלנקטון מאוניברסיטת סידני טוענת כי יותר ויותר הוכחות מראות כי : ” קיימת אי וודאות מדעית סביב השאלה כמה דת”פ ניתן לספוח ע”י דישון בברזל”, לדבריה יזמה לדישון בחנקן עלולה להיות מסוכנת, אבל המחקר לדישון בברזל חשוב ויש להמשיכו, ניטרליות של חוקרים תקשה על חברות מסחריות לתמוך במחקרים, שכן החברות מעוניינות בתוצאות חיוביות, לכן חשוב כי מחקרים יעשו ויתפרסמו בשקיפות מלאה.