פרס קיי על הפיתוח הוענק לפרופ' שלמה ששון מהאוניברסיטה העברית
טכנולוגיה חדשה שפיתח חוקר מהאוניברסיטה העברית עשויה להוביל לתרופה הניתנת דרך הפה שתווסת את רמות הגלוקוז בחולי סוכרת מסוג 2 ותחליף בכך טיפולים פחות יעילים בסוכרת. עבור עבודתו פורצת הדרך קיבל אתמול פרופ' שלמה ששון מביה”ס לרוקחות באוניברסיטה העברית את פרס קיי לפיתוחים חדשניים במסגרת המושב ה-72 של חבר הנאמנים של האוניברסיטה העברית.
סוכרת סוג 2 היא מחלה נפוצה אשר צפויה להשפיע על 380 מיליון איש ברחבי העולם תוך 20 השנה הקרובות. המחלה מאופיינת ברמות גבוהות של גלוקוז בדם ובשתן ובסיבוכים חמורים ברקמות ובאיברים שונים בגוף. המחלה נגרמת בגלל בעיה בייצור הורמון האינסולין בגוף ובתגובת חסר של רקמות שונות כגון שרירי השלד להורמון.
הטיפולים התרופתיים נגד סוכרת הקיימים כיום מיועדים לויסות רמות הגלוקוז בדם, אולם מאחר שהתרופות הקיימות אינן תמיד יעילות או אינן יעילות לאורך זמן, חולים רבים נזקקים במהלך מחלתם לטיפול בהזרקת אינסולין.
פרופ' ששון יחד עם שותפיו למחקר פרופ' ארול צ'ראסי ופרופ' יהושע כצהנדלר ותלמידי מחקר מצאו במחקרם כי רמות גבוהות של הפחמימה קסילוז מעלות את הרמות של כניסת גלוקוז לשרירי שלד. החוקרים השתמשו בסוכר הקסילוז כאב טיפוס לתכנון ולסינתזה של מולקולות חדשות שתוכלנה בעתיד לשמש כתרופה מסוג חדש לוויסות והורדת רמות הגלוקוז בדם בחולי סוכרת סוג 2.
במחקר שבוצע במעבדה במחלקה לפרמקולוגיה נמצא כי ריכוזים נמוכים של חלק מהנגזרות החדשות הללו העלו ביעילות את קצב קליטת הגלוקוז לתאי שרירי שלד הן בתרביות תאים והן בעכברים סוכרתיים. נמצא שחומרים אלה אינם מחקים את מנגנון פעולת ההורמון האינסולין, אלא מפעילים אנזים מסוג אחר AMPK. כאשר אנזים זה מופעל, כמות הגלוקוז הנקלטת בשרירי השלד גדלה גם בהעדר אינסולין. לכן, חומרים אלה שמפעילים את האנזים יכולים להתגלות בהמשך הפיתוח כיעילים, במיוחד בחולים אשר אינם מגיבים לטיפול תרופתי מקובל לסוכרת או לטיפול באינסולין.
הטכנולוגיה מוסחרה בשנת 2008 על ידי יישום, החברה לפיתוח המחקר של האוניברסיטה העברית, לחברת DIAB הצרפתית, אשר תפתח תרופות לסוכרת המבוססות על המחקר.
טקס הענקת פרסים לפיתוחים חדשניים ע''ש קיי מתקיים באוניברסיטה העברית מדי שנה בשנה מאז 1994. סֵר יצחק קיי מאנגליה, תעשיין בולט בתעשיית התרופות, ייסד את הנוהג לחלוקת פרסים לעידוד אנשי סגל וסטודנטים באוניברסיטה לפתח שיטות חדשניות בעלות פוטנציאל מסחרי שייטיבו עם האוניברסיטה ועם החברה.
13 תגובות
פרופ’ ששון הוא אחד האנשים היותר בלתי נעימים וה א- סוציאליים שפגשתי בימי חיי.
זחוח, מדושן עונג, מזלזל וסוציופט.
כמובן שאין בדברים אלה כדי להפחית מחשיבות המחקר.
בטח פרופ’ ששון הפיק את נוסחת התרופה מגילוי ‘תמצית’זרעי ה’חילבה’:אם להוציא את השטיק הבלתי נעים,שהתוצר (המשתן)מסריח אפשר לחיות איתו בוויסות הגלוקוזה בדם עד גיל ,,100 למי שחפץ בעניין:)
מנסיון:ככה בכל אופן הצליחה סבתי השבותניקית לאזן את הסכרת בדמה,עד גיל מופלג..
ולא נשכח גם את הסוכריות המוזהבות תוצרת ‘עלית’ של אז, שסייעו לה בוויסותי רמות הסוכר.(היום ניתן למצוא כמותן רק בקרקוב..פולין).
נעם:נא לא להגיב/כי האף שלי עשוי לגרד…וזה אומר..
א.בן-נר:
הבעייה איננה הגדרת המונח "ריפוי".
כל הדיון התחיל בתגובתו הסרקאסטית של רענן ש"מתפלא" שהן עדיין אתנו.
מכאן גם ברור לאיזה משמעות של "ריפוי" התכוון.
הוא התכוון לריפוי במשמעות החזקה ביותר של המילה – כזו שגורמת למחלה להיעלם.
האמת היא שניתן להבין מדבריו עוד יותר וזו צפייה שלא רק שהמחלה תירפא לחלוטין אצל מי שחלה בה אלא שאיש לא יחלה בה יותר (שהרי אחרת היא לא נעלמה).
על זה טענתי ואני ממשיך לטעון שהצגת הדברים בפיו אינה הוגנת.
רענן הרי לא ביסס את "פליאתן"/תוכחתו על מה שהוא מנסה להדביק לרופאים (גם כן ללא הצדקה) בתגובתו האחרונה, אלא על כך שהמחלה לא נעלמה למרות שכביכול טענו שהם העלימו אותה.
למעשה – בתגובתו האחרונה – גם אם לא התכוון לכך – הצדיק רענן את טענתי שהרופאים מעולם לא אמרו דבר כזה.
הוא גם טרח להדביק להם קונספירציה אחרת ועוד אגע בזה אבל חשוב להדגיש שעכשיו פתאום הוא לא רק מודה שהרופאים מעולם לא אמרו את מה שייחס להם בתגובתו הראשונה ושעליו נשענה תוכחתו – אלא שרופאים אף פעם לא אומרים ולא עושים דברים כאלה כי הם חרא של בני אדם.
אחרי שהבהרנו נקודה זו אני רוצה למחות גם על הטענה החדשה.
קודם כל- יש הרבה מחלות שנעלמו.
שנית – הטענה מתבססת על "היגיון" לא מציאותי שעל פיו החוקרים בתחום הרפואה משרתים את הרופאים הקלינאים ולא את הציבור. זה כמובן לא נכון. חוקר בתחום הרפואה – כמו כל אחד – מחפש הכרה לפועלו וברור לכל שמיגורה של המחלה יקנה לו יותר הכרה מאשר הפיכתה למחלה כרונית.
שלישית – הוא מייחס לרופאים רצון להפוך את החולים לחולים כרונים ולא לבריאים. זו פשוט עלילה. אין לי מילים עדינות יותר לתאר זאת.
למיכאל ר. ולרענן
השימוש במילה "ריפוי" אינו מוגדר די צורכו וזה שורש המחלוקת בינכם.
הריפוי הנו מושג הנע על הרצף מ:
1-החל ב…………………….."מניעת המחלה"
2-עבור דרך…… "ריפוי מוחלט לאחר פרוץ המחלה"
3-עבור דרך……… "תרופה כרונית למחלה כרונית"
4-וכלה ב…….."תרופה להארכת חיים לחולה סופני".
יחד עם זאת יש לשים לב כי הכתבה מדווחת על הרחבת טווח הריפוי. הכתבה מדווחת על גילוי גורמי מחלה, נוספים על אלו שהיו ידועים עד כה. ראה הנכתב על פחמימת קסילוז ואנזים AMPK והשפעתם על ספיגת הגלוקוז לתוך תאי שרירי השלד. זהו כנראה המנגנון הביוכימי החדש שלא היה ידוע עד כה.
לרענן.
המחקר המדעי, למרבה הצער, מתקדם, לרוב,בצעדים קטנים, עקב בצד אגודל. זה המצב. עדיף על חוסר התקדמות מוחלט.
בוודאי שלא מדובר על שיטות ריפוי כלליות שירפאו את החולה לחלוטין, המטרה של הרפואה היא לא שהפציינטים יהיה בריאים, אלה שיהיו חולים כרונים שמשלמים על תרופות כל חייהם. הרפואה מתעניינת בכסף לא באנשים.
ואני חוזר ושואל אותך, רענן, לגבי המאמר הנוכחי.
האם אתה באמת חושב שמישהו מן העומדים מאחריו התיימר לרפא סכרת?
רענן:
אין כאלה פרסומים ולו היו לא היית מתחמק.
כל הפרסומים הם לגבי דרכים מאד מוגבלות להתמודדות עם המחלות ולא לגבי שיטת ריפוי כוללנית.
בקשר לפרסומים אתה מוזמן לחפש בגוגל מילים כמו סוכרת סרטן אלצהיימר פרקינסון וכו’.
היא כן מתיימרת לטפל בסוכרת, חד משמעית כן.
רענן:
אז בוא וחשוף בפנינו את הפרסומים האלה.
אגב – האם אתה חולק על כך שבכתבה הנוכחית איש לא מתיימר לרפא סכרת?
אתה לא נחשפתה לפירסומים האלה ולכן אתה חושב כך.
רענן:
מעולם לא פורסמה שום תרופה שאמורה לרפא סכרת וגם הפעם לא פורסמה תרופה מסוג זה!
כל התרופות שפורסמו עוסקות ב"תחזוקה שוטפת" וויסות של רמות הסוכר.
חושבים שאולי פעם אפשר יהיה לרפא את המחלה באמצעות ריפוי גני או השתלה של תאי גזע אבל עד היום איש מעולם לא התיימר לעשות זאת.
לפי מספר הפעמים שפורסמו הצהרות לפיתוח תרופה לסכרת/סרטן/אלצהיימר וכו’, זה פלא שהן עדין איתנו.