קטן עליהם

תעשיית המיקרו-אלקטרוניקה הישראלית צמחה מתוך המרכז למחקר במיקרו-אלקטרוניקה בטכניון •כיום, שלוש שנים אחרי פתיחת מרכז זיסאפל לננו-אלקטרוניקה, מהווים שני המרכזים אבן שואבת לגורמים מובילים בפיתוח התקנים אלקטרוניים זעירים

עמית זיידלר, אורנה טרניאק וענת שדה הם שלוש ה”רכישות” האחרונות שהצטרפו לצוות הוותיק יותר של מרכז זיסאפל לננו-אלקטרוניקה. “הגורם האנושי הוא המרכיב המרכזי במחקר ובפיתוח, ולכן אנחנו פועלים כל הזמן להרחבה ולשיפור של המשאב האנושי,” אומר ראש המרכז פרופסור ניר טסלר. “הצורך בחוקרים מעולים ובחברי סגל מובילים ברור, אבל מעבר לפיתוח ולהרצת התהליכים (בראשות יעקב שניידר) יש חשיבות עצומה בתיפעול המקום ובתחזוקתו. לכן אנחנו משקיעים הרבה גם בצוות התחזוקה (בראשות מרק גורביץ’) – צוות שבזכותו המחקר והפיתוח ‘רצים’ בלי תקלות.”

חשיבותה של תשתית

פרופסור טסלר מדגיש גם את חשיבותו של ההיבט התשתיתי, שבו נעשה צעד עצום הודות לתרומה הגדולה של משפחת זיסאפל, שיצרה את הבסיס שממנו יכול המרכז להמשיך ולהתפתח. “מהמרכז למחקר במיקרו-אלקטרוניקה התפתח חלק לא מבוטל מתעשיית ההיי-טק הישראלית, והודות למשפחת זיסאפל פרצנו כעת לתחום הננו-אלקטרוניקה, שהוא המשך טבעי למיקרו-אלקטרוניקה. נדבך חשוב נוסף בהיבט זה הוא הסיוע המתמשך של מכון ראסל ברי לננו-טכנולוגיה, שמתבטא גם ברכישת ציוד מתקדם לננו-טכנולוגיה.”

המרכזים למחקר במיקרו וננו-אלקטרוניקה אמנם צמחו מתוך הפקולטה להנדסת חשמל, וכל הצוות הטכני המתפעל אותם מורכב מאנשים המשויכים לפקולטה, אבל פרופסור טסלר מדגיש כי המרכזים האלה תומכים במחקרים מכלל הפקולטות בטכניון, וכן בשורה ארוכה של יחידות וגופים חוץ-טכניוניים. מעבר לעשייה המחקרית ובניית הידע הייחודי, הקשר עם התעשייה הוא יעד מרכזי בפעילות המרכזים. “רק תבואו,” קורא פרופסור טסלר לאנשים, יחידות וחברות בטכניון ומחוצה לו. כמה חברות עסקיות כבר פועלות במרכז, במתכונות שונות של שיתוף פעולה. גורמים המעונינים בשיתוף פעולה מוזמנים לפנות ל: [email protected]

Pulse Inteco : מיתוג העתיד

בעבר הוגבל הקשר עם התעשייה להשכרת ציוד לגורמים מסחריים, והדרכה בסיסית. בעשור האחרון נכנס המרכז למהלך של הרחבת שיתוף הפעולה עם גורמים בתעשייה – למשל ב”אירוח” של חברות הזנק במעבדות ובחדרים הנקיים. ב-2005 נכנסה למרכז חברה בשם Pulse Inteco, העוסקת בפיתוח ובייצור של משדרי לייזר מתקדמים ושל מדי טווח המבוססים על אותם משדרים.

“המכלול החשוב ביותר במשדרים אלה הוא המתג – ה-Q-switch,” מסביר סמנכ”ל החברה שמואל ויינר, “ואנחנו משתמשים במתג מיוחד מסוגו, פרי פתוח עצמי. זהו מתג מורכב מאוד, שייצורו מצריך חדרים נקיים ברמת ניקיון גבוהה במיוחד (Class 100 ומעלה) וציוד משוכלל.”

החברה בחנה אפשרויות שונות לקידום פיתוחו של המתג האמור, ולדברי ויינר “הגענו למסקנה שהמרכז למיקרו-אלקטרוניקה בטכניון הוא המקום המתאים ביותר לדרישות הללו. הודות לשיתוף הפעולה עם היחידה הצלחנו לפתח את המוצר בתקופה קצרה ולהתחיל בייצור סדרתי של המתגים. יתר על כן, הודות למקצועיותם של אנשי היחידה ולציוד המתקדם שברשות המרכז, אנו מפתחים כבר דור חדש של מתגים עבור משדרים הפועלים בקצב גבוה יותר ובאנרגיית שידור גבוהה.”

יעקב שניידר, המלווה מטעם הטכניון את פעילות החברה, מסביר כי מדובר במוצר מורכב: “המתג מורכב ממנסרות העשויות מחומרים שונים שמכילות תעלות ננו-מטריות, והאתגר המרכזי הוא חציבה של אותן תעלות בלי לפגוע בתכונות החומר ותוך שמירה על רמת ניקיון וטיב גבוהים. זה משהו שאפשרי רק בחדרים נקיים עם ציוד מתקדם, כפי שיש אצלנו.”

שיתוף הפעולה בין החברה לטכניון הוביל לפיתוח מוצלח של אותם רכיבים – משטחי חומרים מחוררים המסוגלים לעמוד בזעזועים חזקים ובקרינת לייזר חזקה. הרכיבים הללו מיוצרים עד היום במרכז, משם הם מועברים למפעל שבו הם משולבים במכלול השלם.

במודל של Pulse Inteco משמש מרכז זיסאפל כמעין חממה לחברת ההזנק. בנוסף ל”אירוח” ממושך של חברות מציע המרכז גם שירותים של

פיתוח טכנולוגיות עבור חברות שאינן “יושבות” בתוכו. כיוון נוסף הוא פיתוח אבטיפוסים של מוצרים על פי הזמנת החברה. “בעצם,” אומר פרופסור טסלר, “אנחנו פתוחים לכל כיוון. יש לנו ידע, מיומנות וציוד ברמה שאין לה מתחרים בישראל, ואנחנו שמחים להתגמש ולבוא לקראת כל גורם שירצה בשיתוף פעולה איתנו. הגודל שלנו הוא יתרון.”

סיריקה: לראות בחושך

סיריקה (Sirica) היא חברת הזנק בת חמש שנים, הפועלת במרכז במודל שונה. “הם הגיעו עם ציוד וידע משלהם, ונזקקו בעצם ל’מעטפת’ היקרה של חדרים נקיים, שאותה אנחנו מספקים להם,” מסביר שניידר. “סייענו להם גם בהדרכה, בייעוץ בקניית הציוד ובחיבורו לקונסטרוקציות של החדרים הנקיים. לכן גם עבורם אנחנו חממה, אבל מסוג אחר לגמרי.”

חלק מיזמי החברה, ובראשם ולרי גרבר (כיום CTO), עבדו קודם בטכניון ולכן הקשר בין החברה לטכניון היה חלק וטבעי. “חברה קטנה כמונו אינה מסוגלת, בשלב הראשוני, להקים בעצמה תשתית של חדרים נקיים,” אומר מנכ”ל החברה רני קיפר. “לכן המצאנו בעצם מודל עבודה שלא היה קיים במרכז. המודל הזה מאפשר לנו שימוש בציוד יקר ומתקדם כמו מיקרוסקופ אלקטרונים. עבור חברה בקליבר שלנו, זהו מכפיל כוח עצום.”

ראשי החברה מציינים כי שיתוף הפעולה עם הטכניון מתקיים בעיקר במרכז זיסאפל, אבל ישנם גם קשרים עם יחידות נוספות בטכניון. מאז הקמתה בשנת 2005 העמידה החברה במרכז זיסאפל שני דורות של ציוד – האחד שימש להוכחת ההיתכנות הראשונית של המוצר, והשני לפיתוחם של רכיבים מתוחכמים יותר. כיום מחפשת החברה משקיעים למימון השלב השלישי, שיביא אותה לשלב הייצור המסחרי. “המודל הזה של שיתוף פעולה הוכיח את עצמו, וברור לי שהקשר הזה היה חיוני במסע שלנו לנקודה שבה אנחנו נמצאים,” מציין קיפר.

סיריקה עוסקת בפיתוח גלאי אינפרא-אדום, המאפשרים ראייה בתנאי חושך מוחלט. גלאי אינפרא-אדום פותחו לראשונה בשנות השישים, למטרות צבאיות, ובשנת 2000 נכנסו גם לשוק האזרחי. עם זאת, מחיריהם של גלאים כאלה עומדים כיום על כ-1,000 דולר ליחידה, מה שמונע את הפיכתם למוצר שווה לכל נפש – ל”חלק בלתי נפרד מכל ארגז כלים,” כפי שמגדיר זאת קיפר. זאת משום שגלאים אלו, המבוססים על טכנולוגיות MEMS, הינם מוצרים מסובכים, הדורשים גם אריזת ואקום איכותית.

הפיתוח של סיריקה מאפשר הפחתה דרסטית בעלויות – גלאי בודד צפוי לעלות רק כ-100$ דולר. “הפטנט שלנו הוא שכבת ההמרה שפיתחנו: שכבת סיליקון שממירה את האור האינפרה-אדום לאור נראה. השלב הבא – תרגום האור הנראה לתמונה – הוא כסף קטן, פשוטו כמשמעו, שכן הוא מבוצע על ידי רכיבים זולים (CMOS) שכבר קיימים בשוק.”

לגלאים של סיריקה יישומים פוטנציאליים רבים. השוק הטבעי הוא כמובן השוק הבטחוני, אבל גם שוק הרכב צמא לגלאים כאלה, המאפשרים התראה על מרחק קצר מדי בין מכוניות, על ירידה לשוליים וכיו”ב. כיום מותקנים גלאי אינפרא-אדום ברבות ממכוניות הפרימיום (מודלים חדשים של BMW, אאודי ורולס רויס), אבל הפחתה משמעותית במחיריהם תאפשר את הטמעתם במכוניות עממיות יותר. גלאי אינפרא-אדום משמשים גם בתחום הבנייה – הם מאפשרים איתור של שברים במבנה, של דליפת מים בתוך קיר, של קצר חשמלי ושל דליפת גז.

הסטודנטים: חוויה אמיתית של מו”פ

הסטודנטים הם קהל יעד מרכזי בפעילות המרכז, המקיים כיום קורסי תהליכים לא רק לתואר ראשון אלא גם לתארים מתקדמים. “התשתיות וההדרכה שמציע המרכז לסטודנטים של הטכניון הם מאוד יחודיים, גם ברמה הבינלאומית,” אומר פרופסור טסלר. “אנחנו מעניקים לסטודנטים חוויה אמיתית של מחקר ופיתוח – לא רק הסברים תיאורטיים אלא מגע ישיר עם המכשירים ועם הטכנולוגיה.”

“יש לזה מחיר, כמובן,” מוסיף יעקב שניידר, מהנדס המרכז. “השימוש האינטנסיבי בציוד יוצר תקלות רבות, אבל התועלת עצומה: הסטודנטים האלה לומדים ממש איך לבנות התקנים ואיך לבדוק אותם. כך הם יוצאים מוכנים לתעשייה. זה הבונוס הגדול שרק אנחנו מציעים – עבודה אינטגרטיבית שבסופה מתקבל מוצר אמיתי שאפשר לבדוק ולשפר.”

“החינוך הוא ההשקעה החשובה ביותר,” אומר פרופסור טסלר, “ואת ההצלחה שלנו אפשר לראות בקרב הבוגרים שלנו, שנחטפים על ידי התעשייה.”

משפחת זיסאפל: רצו לתרום יותר

“אנשי הטכניון באו אלינו וביקשו מאיתנו לתרום קומה אחת בבניין הפקולטה להנדסת חשמל,” מספר זהר זיסאפל. “אמרנו להם שאנחנו רוצים לתרום יותר. הם נדהמו, אבל מהר מאוד חזרו אלינו עם ההצעה להקמת מרכז לננו-אלקטרוניקה.” כך נולד המרכז לננו-אלקטרוניקה בטכניון, שנחנך רשמית בשנת 2007.

לשרה ומשה זיסאפל היתה חנות נעליים בתל אביב. יהודה, בנם הבכור, עזר להם שם בחופשותיו מבית הספר, וגם שמר על אחיו הקטן זהר כשזה היה חולה.

לימים התגייס יהודה לחיל הקשר. הוא החל ללמוד בפקולטה להנדסת חשמל בטכניון עוד בזמן שירותו הצבאי. זהר הגיע לפקולטה שנה אחריו, היה המצטיין הפקולטטי במחזור שלו, וקיבל לימים את פרס בטחון ישראל על שירותו בחיל המודיעין.

עם שחרורו של זהר מהצבא החלו שני האחים לפתח יחד ציוד תקשורת חדשני, ובעיקר מודמים, וכעבור שנתיים החלו למכור את המודם הזעיר שפיתחו לשוק האמריקאי. “הצירוף של זהר היה משמעותי”, אומר יהודה. “יצרנו שותפות נדירה. אנו שונים מאוד איש מאחיו – וזה טוב.”

בעשורים שחלפו מאז הקימו שני האחים עשרות חברות היי-טק, תרמו ביד נדיבה למוסדות ולסטודנטים, והשתתפו בהתנדבות בשלל פרויקטים וארגונים. יהודה עמד בראש ארגון בוגרי הטכניון, ויזם את פרויקט “משלוש לחמש” המסייע לתלמידי תיכון להשלים חמש יחידות בגרות במקצועות הריאליים. שני האחים שומרים על קשר הדוק עם הטכניון, קשר שגולת הכותרת שלו היתה הקמתו של מרכז זיסאפל.