סיקור מקיף

רב-רגליים

תאים חיסוניים מתקדמים לאורך צינורות הדם באמצעות נעיצת רגליים חודרניות

תאי דם - מימין לשמאל: תא דם לבן, טסית, תא דם אדום
תאי דם - מימין לשמאל: תא דם לבן, טסית, תא דם אדום

כאשר חודרים לגוף חיידקים, נגיפים או טפילים שונים, משדרת הרקמה הפגועה "קריאת מצוקה" לגיוס תאי הדם הלבנים – חיל הרפואה של הגוף, המסייר בכלי הדם. הקריאה גורמת להופעת מולקולות הדבקה מיוחדות על תאי האנדותל המדפנים את כלי הדם. מולקולות אלה מתפקדים כ"תמרורי תנועה" המסמנים לתאי הדם הלבנים להאט ולהיצמד לדופן כלי הדם. לאחר שנצמדו, "זוחלים" תאי הדם הלבנים לאורך דופן כלי הדם, ומחפשים מקום בו יוכלו לחצות את תאי האנדותל ולהיכנס לרקמה הפגועה – כדי להשמיד את הפולש. מדובר בזחילה מהירה, בתנאים קשים: בכל דקה עוברים התאים מרחק השווה לאורכם, כשכוחות הזרימה של הדם מאיימים לנתק אותם מאחיזתם. כיצד מצליחים תאי הדם הלבנים להיאחז בתאי האנדותל, להתקדם במהירות לאורכם, למצוא נקודת מעבר נוחה – וכל זאת מבלי להיתלש ולהיסחף בזרם הדם?

פרופ' רונן אלון ותלמיד המחקר זיו שולמן מהמחלקה לאימונולוגיה במכון ויצמן למדע פרסמו באחרונה בכתב העת Immunity ממצאים חדשים ומהפכניים על אופן ההתקדמות של תאי הדם הלבנים לאורך תאי האנדותל. הדעה שרווחה עד לאחרונה גרסה שתאים חיסוניים מתקדמים בדומה לתולעת: התאים נדבקים לכלי הדם באמצעות שני אזורי אחיזה עיקריים, קדמי ואחורי, אשר מאפשרים להם תנועה באמצעות התקפלות ופריסה מחזוריים. ממצאי המחקר החדש מראים כי תנועתם המהירה של תאי הדם הלבנים דומה יותר לזחילתו של רב-רגליים: התא יוצר עשרות נקודות אחיזה עשירות במולקולות הדבקה ספציפיות, אשר קושרות מולקולות מתאימות המוצגות על פני דופן כלי הדם. כל נקודת אחיזה שכזו מתפקדת כרגל עצמאית זעירה – גודלה אינו עולה על זה של מיקרון בודד – אשר נדבקת ומתנתקת תוך מספר שניות. ההדבקה וההינתקות של עשרות רגליים אלו מתרחשות בצורה עוקבת – מה שמאפשר תנועה מהירה ואחיזה יציבה בו זמנית.

במטרה להבין טוב יותר כיצד מתפקדות רגליים מיוחדות אלו, פנו המדענים ליחידה למיקרוסקופיית אלקטרונים במכון ויצמן למדע. תמונות שצולמו באמצעות מיקרוסקופ אלקטרונים סורק וחודר, על ידי ד"ר אוגניה קליין וד"ר ורה שינדלר, הראו כי עם היצמדותו לדופן כלי הדם, שולח תא החיסון רגליים אל תוך גוף תא האנדותל. החוקרים גילו כי שלוחות אלה ננעצות כמו מקדחים זעירים בתאי האנדותל כבר במהלך הזחילה ועוד לפני חצייתו לתוך הרקמה הדלקתית – בניגוד לגישה המקובלת, לפיה הינעצות תאי הדם הלבנים בתאי האנדותל מתחוללת רק בזמן החצייה של דופן כלי הדם.

בנוסף, רגליים אלה נוצרות רק כאשר מופעלים על תאי הדם הלבנים כוחות הגזירה שיוצר זרם הדם. בהיעדר כוחות אלה, תאי הדם הלבנים לא שלחו רגליים חודרניות לתוך תאי האנדותל, ולכן לא הצליחו לחדור דרך דופן כלי הדם. עוד התגלה כי יצירת הרגליים החודרניות מלווה בשינויים מהירים והפיכים בשלד התוך תאי של תא החיסון ושל תא האנדותל. החוקרים סבורים כי הרגליים הזעירות משמשות לאחיזה, לזחילה ולסריקת שטח פני דופן כלי הדם, כדי לאתר נקודת חצייה מתאימה. כך, למשל, ייתכן כי בתגובה לנעיצת הרגליים מרכך תא האנדותל את הקרום שלו כדי לאפשר חיפוש יעיל יותר אחר נקודת חצייה מתאימה. אפשרות נוספת היא, שכל אחת מרגליים זעירות אלה משמשת כחישן אשר קולט את אותות הגיוס שהופרשו על ידי הרקמה הפגועה, וכך מכוון את תא הדם הלבן להגיע למקום הדלקת.

בהמשך מתכננים המדענים לבדוק האם ניתן לווסת תגובות דלקתיות קשות (כמו אלה המאפיינות מחלות אוטואימוניות) באמצעות הפרעה ליצירת הרגליים החודרניות. שאלה נוספת היא, האם תאי דם סרטניים הנודדים בזרם הדם, משתמשים במנגנוני נדידה דומים כדי לצאת מכלי הדם ולהיכנס אל רקמות שונות, וכך ליצור גרורות סרטניות.

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

6 תגובות

  1. עכשיו תאי אנדותל של בחורות יתחילו לתבוע תאי דם לבנים על ששלחו להם רגליים והטרידו אותם מינית. ואם לשפוט לפי הלך הרוח הציבורי הפתטי הנוכחי, הם גם יזכו במשפט

  2. אליקין:
    נכון אבל זה לא שייך.
    יובל הרי לא הציע שתאים התפתחו לעצבים בזכות היכולת החיסונית שלהם אלא בזכות שליחת הרגליים שלהם.

  3. מיכאל ר.

    אבל תאים/אברונים חיסוניים יש לצורות חיים פרימיטיביות הנעדרות תאי עצב.

  4. יובל:
    לא נראה סביר.
    כתוב שהתאים שולחים רגלים (לא כמו אנשים ששולחים ידיים) רק כאשר מופעל עליהם לחץ הגזירה של הדם ושבהעדר כזה לחץ אינם עושים זאת.
    תאי העצב אינם מתחילים את דרכם בדם.
    יותר מזה – לא אתפלא (למרות שלא בדקתי) אם מערכת העצבים קדמה אבולוציונית למערכת הדם (מערכת העצבים דומה מאד בכל בעלי החיים שניחנו בה – בניגוד למערכת ה"דם")

  5. תאי דם לבנים זקוקים לעבור בזרם הדם למקום הדלקתי ולכן על מנת להשתלב הם משתמשים ברגליים.
    תאי דם אדומים משתלבים בזרם הדם ולכן ההגיון אומר שהם לא זקוקים לרגליים. אני דווקא הייתי בודק מה היה מתרחש עם היו מכניסים תאי דם אדומים (ואולי סרטניים) למערכת הלימפה, השאלה אז מה היה קורה, אז איך הם היו חוצים..

  6. יכול להיות שרגליים אלו התפתחו יותר מאוחר באבולוציה לשלוחות מוליכות חשמל וכך ליצירת נוירונים?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

לוגו אתר הידען
דילוג לתוכן