ניתוח של 167 מיליון מודעות בארה״ב מצא ששינוי “עמוק” בכישורים נדרש יותר בעיסוקים עם שכר ודרישות השכלה נמוכים, ושעסקים קטנים משדרגים דרישות כישורים כדי להדביק עסקים גדולים
כשמדברים על עתיד העבודה, השיחה נוטה להיתקע בשאלה אחת: אילו מקצועות ייעלמו בגלל אוטומציה. מחקר חדש שפורסם ב־Nature Communications מציע זווית אחרת, ולעיתים שימושית יותר לקוראים וגם למקבלי החלטות: לא תמיד הטכנולוגיה מוחקת מקצוע. לעיתים היא משנה אותו מבפנים. ואז השאלה היא לא “האם תהיה עבודה”, אלא “מה נדרש לעשות כדי להישאר כשיר אליה”. (Nature)
החוקרים ניתחו מאגר עצום של 167 מיליון מודעות דרושים מקוונות בארה״ב, שמכסות 721 עיסוקים. הם ביקשו למדוד לא רק אם נוספו עוד “מילות באזז” למודעות, אלא עד כמה הכישורים שנדרשים באמת זזו לכיוון חדש. הממצא המרכזי שלהם מפתיע בפשטותו: כשמודדים שינוי בכישורים בצורה שמבחינה בין שינוי קטן לשינוי גדול, הלחץ לשדרוג כישורים (upskilling pressure) בולט במיוחד דווקא בעבודות שנחשבות “פחות מיומנות” – כאלה שמאופיינות בפחות כישורים, בשכר נמוך יותר ובדרישות השכלה נמוכות יותר.
איך מודדים “שינוי בכישורים” בלי ליפול למלכודת של ספירה פשוטה
יש דרך קלה למדוד שינוי במודעות דרושים: סופרים אילו כישורים מופיעים השנה, ומשווים לשנה אחרת. הבעיה היא שהשוואה כזו מתייחסת לכל שינוי כאילו הוא שווה. החלפת “עבודה בצוות” ב“עבודה בצוות רב־תחומי” אינה אותו הדבר כמו מעבר מדרישה ל“הפעלת מכונה” לדרישה ל“תכנות, ניתוח נתונים ועבודה עם מערכות מידע”.
כדי להתמודד עם זה, החוקרים השתמשו ברעיון שמוכר מעולם עיבוד שפה: במקום לראות כישורים כרשימת מילים, אפשר למפות אותם במרחב שבו כישורים שמופיעים יחד באותן מודעות נמצאים “קרוב”, וכישורים שלא נפגשים כמעט נמצאים “רחוק”. כך אפשר למדוד מרחק בין סט הכישורים של אותו עיסוק בשנים שונות. במילים פשוטות: לא רק “האם השתנה משהו”, אלא “כמה רחוק זזנו”. בעזרת המדידה הזו הם מצאו שהשינוי הגדול יותר מתרחש בעיסוקים שנחשבים פחות מיומנים.
הנקודה הזו חשובה לקהל הרחב, כי היא מציעה פירוש חדש לתחושת השטח שרבים מכירים: גם בעבודות שהן לא “הייטק” ולא “מדע וטכנולוגיה”, פתאום מבקשים עוד אחריות, עוד כלים דיגיטליים, עוד שירותיות, ולעיתים גם עוד דרישות אדמיניסטרטיביות ותיאום. במבט כזה, שינוי מקצועי לא חייב להיראות כמו “להחליף מקצוע”. לפעמים הוא נראה כמו “אותו תפקיד, אבל עם חבילת כישורים אחרת”.
למה דווקא בעבודות פחות מיומנות רואים יותר שדרוג
המחקר לא טוען שעובדים בעבודות האלה נהפכים בן לילה למהנדסים. הוא מצביע על תהליך של “התעדכנות” בתוך השכבות הרחבות של שוק העבודה. לפי תקציר המאמר, עבודות של מעסיקים קטנים ושווקים מקומיים קטנים חוו שדרוגי כישורים גדולים יותר כדי “להדביק” את דרישות הכישורים של מעסיקים גדולים ושווקים גדולים.
אפשר להסביר את זה אינטואיטיבית גם בלי להיכנס לכל המודלים: ארגונים גדולים מאמצים מוקדם מערכות דיגיטליות, סטנדרטים תפעוליים, ודפוסי עבודה שנשענים על כלים חדשים. כשהתחרות, הלקוחות או הרגולציה מחלחלים החוצה, גם עסקים קטנים נאלצים להתאים את עצמם. ואז המודעות שלהם משתנות בהתאם.
החוקרים מוסיפים בזהירות שהשינויים הללו יכולים ליצור לחץ לא שוויוני על עובדים שונים, אבל הם גם עשויים להוביל לצמצום פערים באיכות ובסיכויי תעסוקה לאורך זמן, אם השדרוג אכן מתורגם לשיפור אמיתי ולא רק לדרישות על הנייר.
מה לקחת מזה, ומה לא
זה מחקר על מודעות דרושים, לא על מה שקורה בפועל בתוך מקום העבודה. מודעה היא מסמך שיווקי וגיוסי. לפעמים היא מגזימה. לפעמים היא מעתיקה ניסוחים. לכן לא נכון לקרוא את התוצאות כאילו הן “מפת האמת” של הכישורים בשוק העבודה. מצד שני, כשיש 167 מיליון מודעות, אפשר לזהות דפוסים רחבים שקשה לראות בסקרי דעת קהל קטנים.
כדאי גם לשים לב למגבלת גישה: הנתונים הגולמיים מגיעים מחברת Lightcast והגישה אליהם מוגבלת ברישוי, אם כי החוקרים מציינים שפרסמו נתונים מעובדים וקוד ניתוח לציבור.
בשורה התחתונה, זה מחקר שמזיז את הדיון מהפחד מפני “היעלמות עבודות” לשאלה פרקטית יותר: אילו שכבות בשוק העבודה חוות את השינוי החד ביותר בתוכן העבודה, ואיפה צריך להשקיע בהכשרה, ליווי והסבה – גם מחוץ לבועת הטכנולוגיה.
מקורות
מאמר מקורי: Nature Communications (פורסם 31.12.2025), DOI: 10.1038/s41467-025-67992-y. (Nature)
עוד בנושא באתר הידען:
