הפסד כספי עשוי לגרום להתנהגות בלתי רציונלית. מחקר חדש של מדעני מכון ויצמן למדע מאשר את התופעה, ואף מציע לה הסבר: מתברר כי הפסדים כאלה משבשים את יכולתנו לתפוס את המציאות.
הפסד כספי עשוי לגרום להתנהגות בלתי רציונלית. מחקר חדש של מדעני מכון ויצמן למדע מאשר את התופעה, ואף מציע לה הסבר: מתברר כי הפסדים כאלה משבשים את יכולתנו לתפוס את המציאות. ממצאי המחקר, שהתפרסם באחרונה בכתב-העת המדעי Journal of Neuroscience, עשויים גם לקדם את יכולתנו להבין את המנגנונים העצביים העומדים בבסיס תסמונת פוסט-טראומתית.
הניסוי, אותו ביצעו ד”ר רוני פז ותלמיד המחקר אופיר לאופר מהמחלקה לנוירוביולוגיה, התבסס על תהליך למידה באמצעות התניה קלאסית, במהלכו צברו הנבדקים סכומי כסף. לנבדקים הושמע רצף צלילים שהורכב משלושה טונים שונים: לאחר צליל מסוג אחד הם קיבלו הודעה כי הרוויחו סכום מסוים, לאחר צליל מסוג שני הם קיבלו הודעה כי הפסידו חלק מכספם, ולאחר צליל מסוג שלישי קיבלו הודעה כי סכום הכסף שצברו לא השתנה. הממצאים הראו כי בעוד שבמקרים בהם שמיעת הצליל הייתה כרוכה ברווח כספי, או שלא הייתה מלווה ברווח או בהפסד, הנבדקים שיפרו את יכולתם להבחין בין שלושת הצלילים לבין צלילים דומים להם – כפי שצפוי לקרות לאחר תהליך למידה, הרי שבמקרה של “צליל הפסד” יכולת האבחנה שלהם פחתה.
בדיקת האיזורים המוחיים המעורבים בתהליך הלמידה באמצעות סריקה בסורק תיפקודי מוח בתהודה מגנטית (fMRI) סיפקה עדות לאופיו הרגשי: בסריקה נראתה מעורבות חזקה של אזור האמיגדלה במוח – הקשור ברגש ובגמול. בנוסף, אובחנה פעילות של אזור מסוים בקליפת המוח הקדמית, שתפקידו למתן ולהרגיע את התגובה הרגשית. בנבדקים בהם נראתה פעילות חזקה באזור זה, הייתה הירידה ביכולת האבחנה קטנה יותר.
ד”ר פז: “המקור האבולוציוני של טשטוש יכולת האבחנה הוא חיובי – אם התגובה הרצויה לנהמת אריה היא בריחה מהירה, הרי אין צורך שנדקדק ונבחין בין גוונים שונים של נהמות. טוב יותר יהיה אם כל צליל דומה יגרום לנו להימלט. לרוע המזל, אותם מנגנונים מטשטשים מופעלים כיום גם במצבי מצוקה שאינם מסכנים חיים – כמו הפסד כספי. תופעה זו גורמת לנו נזק”.
דוגמה לנזק חמור יותר שגורמים מנגנונים אלה הוא התסמונת הפוסט-טראומתית. הסובלים מהתסמונת אינם מצליחים להבחין בין הגירוי שגרם לתגובת החרדה לבין גירויים דומים, ולכן גם הם גורמים לתגובה רגשית חזקה. ייתכן שבמקרה זה חוסר האבחנה מתרחב ומקיף טווח גדול יותר של גירויים. אפשרות זו מתכוון ד”ר פז לבדוק במחקריו העתידיים.
6 תגובות
הנושא לא כ”כ חדש. פרס נובל לכלכלה של טברסקי וכהנמן אם אנני טועה
ניתן על חקר השפעת הרגשות והטבע האנושי על בחירות בחיים.
אנני מזלזל במחקר המוצג כאן והוא מרתק. ראוי להזכיר אבות מייסדים.
החלק השלישי של הספר “נגד האלים – ההסטוריה המרתקת של הסיכון” מאת ברנשטיין עוסק
בחלק הזה. בעיקרון תורת המשחקים התמקדה בעבר בהנחת היסוד
של משחק רציונאלי בין משתתפים והיום – משנת 1972, היא פתוחה לחקר התנהגות לא רציונאלית מובן המקובל.
תגובות מאכזבות…
אבחנה בצליל ההפסד אין בה כל יתרון השרדותי.
מי ששומע היטב את צליל ההפסד ישלם מיד את חובו.
מי שלא שומע את צליל ההפסד ישלם רק לאחר בירור הענין אצל הממונים.
יש יתרון למי שאינו שומע היטב את צליל ההפסד משום שהממונים עלולים גם הם לא לשמוע ואז הוא לא ישלם !
“תסמונת פוסט טראומתית” היא מנגנון הגנה חזק מאוד.
היא אינה מהווה חיסרון. היא מצילה חיים.
ההתיחסות לכל רחש כאל שאגת אריה מצילה חיים.
עדיף לבעל חיים לטעות מליון פעם ברחש קל ולחשוב שמדובר בשאגת אריה מאשר לטעות בשאגת אריה ולהגיב תגובה לא נכונה על שאגה זו.
נכון שתגובה על כל רחש קל דורשת מאמץ כביר.
אבל זוהי תכונה הישרדותית.
המאמץ משתלם.
רק מי שחי כל הזמן בתוך הג’ונגל. וכל הזמן חשוף לאיום של אריות יוכל עם הזמן לפתח את האבחנות בין רשרוש סתמי לבין אריה.
מי שלא חי בג’ונגל עדיף לו שלא יכנס בכלל לג’ונגל. אבל אם הוא כבר נכנס לשם בלית ברירה אז עדיף לו שיתיחס לכל רחש קל כמו לאריה. הסיכוי שלו לשרוד יעלה לאין ערוך !
המאמץ שלא לשמוע את צליל ההפסד שונה מאוד מן המאמץ לשמוע את נהמת האריה.
“דוגמה לנזק חמור יותר שגורמים מנגנונים אלה הוא התסמונת הפוסט-טראומתית. הסובלים מהתסמונת אינם מצליחים להבחין בין הגירוי שגרם לתגובת החרדה לבין גירויים דומים, ולכן גם הם גורמים לתגובה רגשית חזקה”
עם כל הכבוד, עוד לא ידוע מה המנגנון ב PTSD /CFS ומדובר במשפחה שלמה של מחלות (FM, PVCFS, ועוד…), ופה, כלאחר יד, נזרקת ההכרזה כי הסובלים מהתסמונת לא מצליחים להבחין בין גירויים ומכאן חלק מהתסמינים.
לא יכולתי לקרוא את המאמר המלא מאחר ורישום מחייב תשלום אז אינני יודע אם מדובר בניסוח במקור את שינוי משמעות בתרגום.
בכל מקרה, תודה על עבודתכם קודש, חיזקו ואימצו.