ד”ר מיכאל פיינזילבר ותלמידי המחקר ערן פרלסון ושלומית הנץ מהמחלקה לכימיה ביולוגית של מכון ויצמן למדע גילו ש”הנערים השליחים” המזורחנים, נקשרים למולקולה מיוחדת, הקרויה “וימנטין”, המגינה עליהם מפני החומרים מפרקי הזרחן
בפרפרזה חופשית על מאמר חז”ל, אפשר לומר “היזהרו בנערים שליחים, שמהם תצא רפואה”. נערים שליחים הנושאים מסרים חשובים מככבים בסיפורי גבורה רבים, שהמפורסם מהם הוא, אולי, סיפורו של הרץ השליח שנשא את בשורת הניצחון של היוונים על הפרסים בקרב הגורלי במרתון. צוות של מדענים ממכון ויצמן מצא באחרונה כיצד “נערים שליחים” מולקולריים מצליחים למלא תפקיד חיוני ליכולתם של תאי עצב פגועים לרפא את עצמם.
תא עצב בנוי מגוף התא, שממנו נמשכת מעין שלוחה ארוכה, הקרויה אקסון (בבני אדם יכול אורכו של האקסון להגיע למטר אחד). תאי עצב השייכים למערכת העצבים ההיקפית יכולים לרפא את עצמם כאשר האקסונים שלהם נפגעים. אבל כיצד האקסון הפגוע מעביר את המידע על מצבו אל גוף התא, כדי שזה יחל לייצר את החלבונים החיוניים לריפוי? כאן בדיוק נכנסים לתמונה “הנערים השליחים” המולקולריים, החלבונים 1 ERK ו- 2 ERK. כתוצאה מהפגיעה באקסון, החלבונים האלה מזורחנים. במצבם זה (כשהם קשורים לזרחן), הם יכולים להפעיל תהליך של תקשורת תוך תאית, המגיע לתוך גרעין התא, ומעביר לו מסר שגורם להתבטאות גנים מסוימים המייצרים את החלבונים החיוניים לריפוי האקסון הפגוע. הבעיה היא שה”נערים השליחים” מצויים באקסון המרוחק, ועליהם להעביר את המסר (הזרחן) שלהם בדרך ארוכה שמצויים בה חומרים רבים שעלולים לפרק מהם את הזרחן.
ד”ר מיכאל פיינזילבר ותלמידי המחקר ערן פרלסון ושלומית הנץ מהמחלקה לכימיה ביולוגית של מכון ויצמן למדע גילו ש”הנערים השליחים” המזורחנים, נקשרים למולקולה מיוחדת, הקרויה “וימנטין”, המגינה עליהם מפני החומרים מפרקי הזרחן. באותה עת הווימנטין נקשר גם לחלבוני מנוע המובילים את החבורה לאורך האקסון. הודות להגנת הווימנטין יכולים “הנערים השליחים” להגיע בשלום אל גוף התא, ולהעביר לו את המסר – הקריאה לעזרה – של האקסון הפגוע. ממצאים אלה פורסמו באחרונה בכתב-העת המדעי “ניורון”. המדענים מקווים שתובנה חדשה זו תקדם את האפשרות לפתח, בעתיד, שיטות לטיפול ולריפוי סיבי עצב פגועים.
במחקר זה השתתפו גם פרופ’ רוני זגר מהמחלקה לבקרה ביולוגית ופרופ’ מיכאל אלבאום מהמחלקה לחקר חומרים ופני שטח, ותלמידי המחקר קרן בן-יעקב, יעל סגל-רודר והחוקרת הבתר-דוקטוריאלית ד”ר דפנה פרנקל.
