מדען ממכון ויצמן ומדענית מהטכניון נבחרה לרשימת “מאה המדענים הצעירים המובילים בעולם”

כנרת קרן מהטכניון וקובי בננסון ממכון ויצמן זכו להכלל ברשימת מאה הממציאים הצעירים המובילים בעולם בשנת 2004. כתבה זו כוללת גם ראיון עם בננסון

המדענית הישראלית הצעירה, ד”ר כנרת קרן, צורפה לרשימת ה-TR-100 – רשימת “100 הממציאים הצעירים המובילים בעולם” – בזכות עבודת המחקר שאותה עשתה בטכניון. הארוע יצוין באוניברסיטת MIT ב-29-30 בספטמבר, בכנס שיערוך כתב העת, המגבש ומפרסם את הרשימה.
Technology Review הינו כתב העת של MIT בנושא חדשנות. רשימת ה-TR-100 נקבעת על ידי עורכיו בשיתוף צוות מכובד של שופטים, ומציגה 100 מדענים צעירים – שגילם אינו עולה על 35 – שלעבודתם השפעה דרמטית על העולם.
“ההיכללות ברשימת ה-TR-100 הפכה לאחד הכיבודים היוקרתיים ביותר לממציאים צעירים ברחבי העולם”, אמר דיוויד רוטמן, עורך ה-Technology Review. “הממציאים שנכנסו השנה לרשימה הם כשרונות נדירים, שהמצאותיו וחזונו של כל אחד מהם יעצב את עתידה של הטכנולוגיה בעולם”.
ד”ר קרן, שנמצאת כרגע בעיצומו של פוסט-דוקטורט באוניברסיטת סטנפורד, עשתה דוקטורט בטכניון בהנחייתם של פרופסור ארז בראון ופרופסור אורי סיון מהפקולטה לפיסיקה. צוות המחקר הטכניוני, בו השתתפו גם ד”ר יבגני בוכשטב והמשתלמת רותם ברמן הצליח, בשנה שעברה, למצוא דרך ליצור את הטרנזיסטור המולקולרי הראשון הנבנה על ידי DNA. פיתוח זה עשוי להקנות לחומרים ולרכיבים הזעירים ביותר מאפיינים חסרי תקדים.
עבודתו החלוצית של צוות מחקר זה, אשר פורסמה בכתב העת המדעי היוקרתי “סיינס”, “עשתה כותרות” גם בכלי התקשורת המובילים בעולם, ביניהם New York Times,
U.S. News and World Report ו-The Los Angeles Times.
ד”ר קרן אמרה כי העבודה בטכניון היתה “תובענית ודקדקנית, אבל גם מתגמלת להפליא. המצאנו משהו חדש לחלוטין, משהו שלא היה קיים קודם. המדע מורכב בדרך כלל מתשעים אחוזי תסכול ועשרה אחוזי חגיגה. אתה מתחיל מרעיון, עושה ניסיונות והם לא מצליחים. אבל ישנם גם אותם רגעים נדירים ומופלאים שבהם זה מצליח, והנה – יצרת משהו חדש”.
ד”ר קרן, ילידת ירושלים, היא בת לאב מתמטיקאי ואם שהינה מדענית במדעי המחשב. היא השלישית בין ארבעה אחים, כולם מדענים. “מאז ומתמיד התעניינתי במדע”, היא אומרת.
דוקטורנט ממכון ויצמן למדע נכלל ברשימת 100 הממציאים והיזמים הצעירים המובילים בעולם

יעקב בננסון, תלמיד מחקר (דוקטורנט) במעבדתו של פרופ' אהוד שפירא במכון ויצמן למדע, נבחר כאחד מ-100 הממציאים והיזמים הצעירים המובילים בעולם, ברשימה שהורכבה על-ידי חבר שופטים בין-לאומי ועורכי כתב העת Technology Review היוצא לאור מטעם המכון לטכנולוגיה של מסצ'וסטס, ארה”ב. ברשימה נכללים צעירים בני 35 ומטה שעבודתם בפיתוח טכנולוגיה חדשנית עשויה להשפיע על אורחות חיינו בעתיד. יעקב בננסון הוא הישראלי הראשון שנכלל ברשימה יוקרתית זו.

בננסון הצטרף כתלמיד מחקר (דוקטורנט) למעבדתו של פרופ' שפירא במכון ויצמן למדע בשנת 1999 בהיותו בן 24. במסגרת זו השתתף בפיתוח דרכים לביצוע חישובים באמצעות מולקולות של החומר הגנטי די-אן-אי, ואנזימים שונים. תהליך חישוב מולקולרי זה נועד – על פי חזונם של המפתחים – לאיבחון ולטיפול במחלות שונות, לרבות סרטן. מחקר זה הוביל לפיתוח המחשב הביולוגי הקטן בעולם, המופיע בספר השיאים של גינס. באחרונה “שודרג” המחשב הזה כך שכיום הוא יכול לאבחן סמנים מולקולריים הקשורים לתהליכים של התפתחות סרטן במבחנה (כלומר, לא בגוף חי), ולשחרר בתגובה מולקולה שבולמת את התהליך. מחקר זה הוא שהכניס את בננסון לרשימת 100 הממציאים והיזמים הצעירים המובילים בעולם.

בשנת 1998 קיבל בננסון את פרס קרן וולף למצוינות בלימודים אקדמיים. כיום הוא נכלל ברשימת הדיקן של מדרשת פיינברג שהיא הגוף האוניברסיטאי של מכון ויצמן למדע.

רשימת 100 הממציאים והיזמים הצעירים המובילים בעולם תיחשף בטקס מיוחד שיתקיים במכון לטכנולוגיה של מסצ'וסטס, במסגרת הכינוס השנתי המוקדש למגמות עתידיות בתחומי המדע והטכנולוגיה.
“הנושא נשמע לי בהתחלה כמו מדע בדיוני”

אומר יעקב בננסון בראיון מיוחד לאתר הידען

איך הכל התחיל?

עד לפני עשר שנים, תחומי המיחשוב והביולוגיה היו תחומים מרוחקים שהמדענים העובדים בהם לא דיברו זה עם זה. בשנת 1994 פורסם מאמר ראשון על ידי פרופ' ליאונרד אדלמן, שהיה שותפו של פרופ' עדי שמיר לפיתוח הצפנת ה-RSA, שהציע לבנות מחשבים מ-DNA. הוא חשב שמחשבים אלה יחליפו את המחשבים הקיימים. זה לא כל כך הצליח אבל לפרופ' אהוד שפירא ממכון ויצמן היה רעיון לבנות מחשבים כאלה, שישמשו לאיבחון רפואי.

פרופ' שפירא חזר לאקדמיה לאחר שניהל סטארט-אפ שמכר ללוטוס והחליט להתמקד בתחום המיחשוב הביולוגי. הוא חיבר בין הידע שלו במחשבים למערכות ביולוגיות. מאחר וההתמחות שלו היתה בתחום המחשבים ה'רגילים' הוא חיפש מתמחים בתחום הביולוגי, וכך הגעתי אליו”.

מה באמת הקשר בין מחשבים ומולקולות?

“באותה תקופה, המגמה הכללית היתה לראות דברים משותפים, למשל איך מערכות ביולוגיות מעבדות מידע. חלק מהדברים הללו מאוד דומים למה שקורה במיחשוב, שאפשר לתאר אותם באמצעות מושגים מתחום המחשבים. למשל מנסים לזהות במבנים הביולוגיים כל מיני רשתות, חלק מהם מתנהגים כמו שערים לוגיים. אפשר לראות דמיון בין מה שקורה במערכות חיות לתורת בקרה. אלו תחומים שהיו עולמות נפרדים לפני עשר שנים. אנשים התחילו ללמוד זה מזה וזה נתן רעיונות של חיבור בין שני התחומים. הרעיון שלו קיבל השראה מהמבנה של ה-DNA ופולימרים אחרים שניתן לייצג כרצף של ביטים וניתן לחשוב על ביצוע מניפולציות על DNA, שהם בעצם מניפולציות על ביטים ואז אפשר לתאר אותם במונחים מעולם מדעי המחשב”.

ומה בדיוק רצה שפירא להשיג?

שפירא בחן את האפשרות הטמונה לבנות מחשבים מחומרים אחרים, לא מסיליקון אלא ממולקולות – דרך לנסות ולעבד בעזרתם מידע שמוצפן ומקודד במולקולות עצמן. אם אני רוצה לזהות סיגנל מולקולרי או כמה סינגלים, לעבד אותם ולהגיע למסקנה. כדי שמחשב רגיל יבצע את החישוב צריך לדגום את הסיגנל, לתרגם אותו לשפת מחשב ולכתוב תוכנה שתריץ את האלגוריתם. אילו היה לנו מחשב שהיה בנוי בעצמו ממולקולות הוא היה יכול לגשת ולעבד את המידע באופן בלתי אמצעי. למשל מחלה כמו סרטן שאפשר לאפיין אותה בעזרת כל מיני סמנים מולקולרים כאלו או אחרים כמו מוטציות או רמות לא תקינות של חלבונים או מולקולות אחרות – כל הדברים הללו מהווים סיגנליים. אם אני רוצה לאבחן תא אם הוא סרטני או לא אם יש לי כוח חישוב מולקולרי אני יכול לעשות את הדברים במקום שזה קורה, כלומר בתא עצמו”.

וכיצד התקרבתם לבניית המחשב המאבחן מחלות?

“זה לא בדיוק מה שאז אמרנו אבל החזון הזה לא השתנה בהרבה במרכיבים המרכזיים שלו. באותה תקופה זה היה רעיון על הנייר. הוא בא בסופו של דבר מרקע של מדעי המחשב. הוא יצא בקול קורא וביקש מביולוג או כימאי שיעזור לו לממש את זה. אני בזמנו חיפשתי נושא לדוקטורט. הנושא נשמע לי בהתחלה כמו מדע בדיוני. התייעצתי עם אנשים, ואמרו שיכול להיות שאת החזון במלואו לא נוכל לממש בזמן הקרוב אבל נוכל להתקדם בצעדים קטנים ולהתקרב למימוש שלו ויתכן שיהיו לנו השגים מדעיים חשובים בפני עצמם.

ככה גם עבדנו. הגדרנו בהתחלה בעיה פשוטה שלא היתה קשורה למימוש מערכת הרפואית אלא מכונת חישוב פשוטה – אוטומט סופי ממולקולת DNA. היו כל מיני נסיונות אבל אף אחד לא בנה מחשב כזה. בעצם הגדרנו בעיה ברמה הלוגית של הגדרות מתטיות והיינו צריכים למצוא לזה מימוש מולקולרי, להעביר במבחנה ולראות שזה עושה את מה שהמודל המתמטי עושה. חשבנו על זה די הרבה זמן ועלינו על פתרון. אני יכול לקחת את הקרדיט על הפיתוח של המימוש עצמו. פרופ' שפירא נתן את הכיוון ואת ההגדרות המתמטיות ואני פיתחתי את המימוש ובניתי אותו, ובדקתי שהוא עובד. בסופו של דבר בנינו את המחשב ופרסמנו מאמר בנייצ'ר ב-2001 ובמאי 2004 פרסמנו מאמר שני שבו תארנו פעולת אב טיפוס למחשב הביולוגי המאבחן מחלה ומייצר תרופה עבורה”.

ואני מבין שהצלחתם לבנות אב טיפוס?

באותה תקופה גם כשהתחלנו לעבוד לא היתה לו מעבדה אלא רק משרד כמו שיש לאנשי מחשבים. היינו אורחים במעבדה של אירית שגיא, ועם תקציב מאוד קטן ובזמן יחסית קצר קיבלנו תוצאות חיוביות. זאת העבודה שהתפרסמה ב-2001 על מימוש של מכונה חישובית בעזרת מולקולות שהופיעה בנייצ'ר.
בזכות ההצלחה הראשונית הזאת, אודי שפירא קיבל מעבדה ביולוגית במחלקה לכימיה ביולוגית ומאז אנחנו יושבים בשתי המחלקות אבל את כל העבודה אנחנו עושים בכימיה ביולוגית.
העבודה שעשינו אז לא היה לה כל שימוש, אלא תרגיל אינטלקטואלי ומאז עבדנו על הנושא בכל מיני מישורים. שמנו את החזון של מכונה שיודעת לאבחן מחלות בצד. זה נראה משהו לא מציאותי. באמת לפני שנה וקצת כשחשבנו מה ניתן לעשות, אולי לעשות צעד קטן בכיוון. שוב שקלנו בתהליך של חשיבה. אודי שפירא ואני וסטודנטים, ובסופו של דבר הגענו שוב לפתרון על הנייר של אב טיפוס של המכונה העתידית שיודעת לאבחן מחלות בתאים. עדיין הוא עובד ברמת המבחנה, בתנאים סטריליים אבל הוא מבצע פעולות זיהוי של סמנים של מחלה ומתן אבחנה.
אם המחלה מאופיינת על ידי 5 סמנים שונים המחשב אמור לתת דיאגנוזה חיובית בתנאי שכל ה-5 נמצאים במקביל. בהתחלה יש שלב של איסוף הסיגנלים, אחר כך את כל התוצאות של הבדיקות אנחנו עורכים חישוב – כדי להגיע למסקנה דיאגנוסטית על סמך התוצאות של הבדיקות. את כל עץ ההחלטה מימשנו במולקולות והסתמכנו על טכנולוגיות שפיתחנו במחשב הראשון שלכאורה לא היתה לו שום אפליקציה נראית לעין. 50 אחוז מהאב טיפוס הזה בוסס על המחשב ההוא.
האב טיפוס שבנינו משחרר חומר כימי שהוא תרופה (כמובן שהוא היה מתפקד כתרופה בנוכחות תא אמיתי). מרגע שהיה לנו תכנון על הנייר ניגשנו למימוש ועשינו בתקופת שיא של פחות מששה חודשים. הכל עבד בפעם הראשונה. אני לא זוכר דבר כזה בניסיון שלי וגם של אחרים. גם מאמר על הניסוי הזה התפרסם בנייצ'ר במאי השנה. בעקבות הפרסום הזה, למעשה המליצו עלי בתור מועמד לרשימה ובסופו של דבר נבחרתי כחבר ברשימה.
אני מבין שזו היתה עבודת צוות?

השותפים לפיתוח הראשון היו גם פרופ' אהוד קינן מהטכניון שהיה שותף למחקר, פרופ' צבי לבנה ממכון ויצמן, ד”ר תמר פז-אליצור וד”ר רבקה אדר.
מי שהיה שותף עוד לפיתוח הפתרון (בתחום התכנון על הנייר) היו אודי שפירא, אני והמסטרנט בנימין גיל שתרם את חלקו בשלב החישוב שבו אנחנו מתרגמים את ההחלטה הדיאגנוסטית למתן תרופה. סטודנט נוסף היה אורי בן דב, איש מחשבים שתכנן את רצפי ה-DNA. ד”ר רבקה אדר היא עמיתת מחקר אצלנו והשתתפה בחלק מהניסויים.
מדובר בפרס כלשהו או רק ביוקרה?

רשימת 100 הממציאים והיזמים הצעירים המובילים בעולם תיחשף באירוע באוניברסיטת MIT ב-29-30 בספטמבר, בכנס שיערוך כתב העת, המגבש ומפרסם את הרשימה. מדובר בכינוס בהשתתפות כאלף איש –אנשי תעשיה, ביוטכנולוגיה ואנשי מדע. באים לראות מה חדש במדע וגם מכבדים את הזוכים. זה עניין של כבוד, לא פרס כספי”.
המרוץ של קובי בננסון לצמרת המדע

מאת עודד חרמוני

המחשב “הביולוגי הזעיר בעולם”, שהמציא ישראלי בן 29, עתיד לבצע אבחונים בתוך גוף החולה ולחסל תאי סרטן. לספר השיאים של גינס הוא כבר נכנס

בננסון במעבדה במכון ויצמן, השבוע. “בישראל, נזכרים בנו, המדענים, רק כשיש פרסים – וגם אז זה זוכה לשורה וחצי בעיתון, כשכל 'כוכב נולד' ממלא עמודים”
כשקובי בננסון נכנס לבית הקפה באחת מהשדרות התל אביביות אף אחד לא נעץ בו עיניים. קשה לדמיין שהבחור הרזה, הנראה צעיר לגילו (בן 29 בקרוב), בחולצת משבצות פשוטה, הוא כבר היום מדען בעל שם עולמי שיש בהמצאתו בסיס לשינוי טכנולוגי גדול לאנושות. רק כשעה אחר כך, כשניסה לצייר בקווים דמיוניים על הקיר הקרוב כיצד מכונת החישוב מבוססת המולקולות שפיתח תעבוד, ועיניו נצצו, הוא נראה באור אחר, גם בעיני המלצרית המשועממת שבפינה, שהגניבה מבטים מסוקרנים. המחשב שבננסון המציא עם קבוצת חוקרים במכון ויצמן מבצע חישובים באמצעות מולקולות של החומר הגנטי ד-נ-א ואנזימים שונים, ובעתיד, כך הם מקווים, יוכל לבצע אבחונים בתוך גוף החולה ולחסל תאי סרטן לאחר שיבחין בהם. “המחשב הביולוגי הזעיר בעולם”, כפי שמכונה הפרויקט של בננסון ונושא הדוקטורט שלו, כבר נכנס לספר השיאים של גינס.

בשבוע שעבר נסע בננסון לארה”ב לקבל את אחד הפרסים המרשימים ביותר למדען בן גילו, לאחר שחבר שופטים בינלאומי ועורכי כתב העת “Technology Review” בחרו בו לאחד ממאה הממציאים והיזמים הצעירים המובילים היום את העולם.

ה-Technology Review של המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT) הוא אחד העיתונים הוותיקים והנחשבים בתחום המשלב בין טכנולוגיה למדע. חזון המגזין הוא לקדם ולהבין טכנולוגיות מתפתחות, ואת ההשפעה שלהם על עולם העסקים והחברה. רשימת 100 הממציאים הצעירים של המגזין מתפרסמת זו השנה הרביעית, אך למרות גילה הצעיר היא כבר קנתה לה שם והערכה רבה. בין הזוכים בעבר מדענים, אנשי היי-טק חדשניים ומפתחים יוצאי דופן כמו מייסדי “גוגל”, הביוכימאי בן דייוויס, אדם ארקין ודייוויד שייפר שמפתחים טיפול חדשני באיידס, מייסד “נאפסטר” שון פנינג, וגם מייסד תקן WINAMP ג'סטין פרנקל, שמאז היבחרו לרשימה הקים חברה הנקראת “ג'יזסדסוניק”, שפיתחה את “מעבד האפקטים של אלוהים” – מעבד מחשב שיוצר אפקטים ורעשים לגיטרות חשמליות.

השנה כוללת הרשימה ממציאים צעירים (עד גיל 35) מכל העולם, ועד היום הופיעו בה רק כמה ישראלים לשעבר. בננסון, וחוקרת הננו-טכנולוגיה מהטכניון, הד”ר קרן כנרת, בת 32, (כיום פוסט דוקטורנטית בפרינסטון), שאף לה הוענק הפרס השנה, הם הישראלים הראשונים הנכנסים אליה בזכות המצאתם בעת מחקר במוסדות אקדמיים בישראל.

התוכנות של הטבע

איך נעשים לאחד הממציאים המובילים את העולם? בננסון נולד ליד סיביר. ב-1991 הגיע עם אביו, מרצה לגיאוגרפיה, ואמו, פרילנסרית בתחום התוכנה, לתל אביב. המשפחה השתקעה בנוה צדק, יחד עם משפחות עולים נוספות שחשו בשכונה “כמו בקומונה”. “הייתי בכיתה י' כשהגענו”, הוא משחזר. “הפכתי ציוני לקראת העלייה, בתקופת ההתעוררות והפרסטרויקה, כשהתודעה הלאומית היתה יותר ברורה וכל אחד הסתכל על המורשת שלו. למדתי עברית, ולכן לא היה לי צורך להגיע לאולפן, ונחתתי ישר בגימנסיה הרצליה. זה היה קשה כמה חודשים, אבל הסתדרתי” הוא מספר.

לקראת הצבא הוא בדק אפשרויות של עתודה והגיע לטכניון, שם התקבל לתוכנית ייחודית של מצטיינים. “עד היום קשה לי להגדיר מה אני בדיוק מבחינה אקדמית. קשה לי עם הגדרות מדעיות. התחלתי ללמוד ביולוגיה וכימיה ומצאתי את עצמי מתמקד גם במחשבים, כאוטודידקט שמתכנת בעצמו. עשיתי את זה גם בתיכון. את המסטר עשיתי בביוכימיה”, הוא מספר. “אני מאמין במחקר בין-תחומי. יש אנשים שהולכים עם הראש בקיר ומתמקדים רק בתחום שלהם ולא בתחומים אחרים. לי זה לא מתאים. היום אנשים מתחילים להבין את השילוב בין התחומים”.

התפישה הבין-תחומית של בננסון הובילה אותו למעבדה של פרופסור אהוד שפירא במכון ויצמן, מומחה למחשבים ואחד החוקרים הפוריים ביותר במכון. “שפירא בדיוק חיפש מה לעשות עם ביולוגיה, מאחר שהוא הגיע מתחומי המחשב. הוא חשב כיצד ניתן לקודד ד-נ-א ולהפוך אותם לסוג של מחשבים אחרים ממחשבים מבוססי שבבי סיליקון. קראתי על הרעיונות של שפירא לבניית מחשב מבוסס מולקולות ב'הארץ'. חשבתי שאין לזה בסיס. אלא שאז נכנסתי לאתר האינטרנט וראיתי שיש בכך משהו ושיש אפשרות ממשית לעשות מכונת חישוב מבוססת מולקולות. לאחר שהתייעצתי עם דיקאן הפקולטה שלי בטכניון, חברתי לשפירא ככימאי-ביולוג ויחד ניסינו לעשות את מכונת החישוב המולקולרית”.

שפירא ראה בחזונו מהפכה, ובננסון, אז בן 25, היה מופקד על הפתרון ההנדסי-הביוכימי – לבנות מערכת מולקולרית שתוכל לבצע פעולות חישוב בסיסיות. “הבנו שגם בטבע יש מערכת מחשוב טבעית. קיים חישוב לוגי באמצעות סדרה של מולקולות. אלא שהתוכנות של הטבע די דומות לתוכנות של מיקרוסופט – הן סוג של טלאי על טלאי, עד שזה עובד. הטבע לא מסוגל לכתוב את עצמו מחדש – את התוכנות ואת המולקולות – אלא רק לפתח פתרונות אחד על גבי השני. 95% מהקוד הגנטי הם למעשה זבל ורק 5% באמת חשובים”, הוא אומר ומדגים בידיו.

“יצרנו קשר בין מולקולות ומערכת שמכילה הרבה חומרים. ערבוב החומרים יוצר שרשרת של פעולות ותגובות, שמפעילות את המולקולות ויוצרות מצבים של כן ולא. כך יוצרים את החישוב. לפני שלוש שנים הצלחנו לפתח מכונה של מולקולות, המאתרת תבניות של מספרים וזה היה אירוע משמעותי ראשון”, הוא אומר; האירוע זכה אז למאמר בכתב העת “נייצ'ר”. “גם להם היה קשה להתמודד עם הטענות שלנו, ובתחילה לא קיבלו את המאמר והוא עבר ארבע חוות דעת עד שאושר לפרסום. לי זה היה פרסום ראשון בנייצ'ר”, אומר בננסון שהצליח לחזור על הניסויים שלו כמה פעמים במעבדה ולהוכיח את היתכנותם.

לאחר שבנו את מכונת החישוב הראשונה, המבוססת על תערובת מולקולות שיצרו פעולת חישוב פשוטה, ניסה צוות החוקרים ללכת צעד אחד קדימה – ליצור מעבד מולקולרי שיוכל בשלב מאוחר יותר לבצע ניתוח ואבחון של סימנים מולקולריים, כמו מחלות בתוך הגוף ולשחרר בתגובה מולקולה שבולמת את התהליך. הצוות פיתח מעבד שיכול לקלוט אותות חיצוניים ממולקולות ולקבוע אם האותות נורמליים או מחייבים טיפול. המנגנון שפיתחו מסוגל לזהות עד 10 סימנים מולקולריים שונים.

“זו אותה לוגיקה של בדיקת חולה. מכונה מולקולרית כזו יכולה בעצם לאבחן את הפציינט ולבדוק תאים טובים ולקבל החלטה להרוג את התאים החולים או לשחרר תרופה. המחשב צריך בעצם לבצע עיבוד של מידע ותהליך של קבלת החלטה. הטבע בעצמו לא מצליח לעשות את ההחלטות הללו במקרים כמו מחלת הסרטן ואז המערכות כושלות”. בננסון ממהר להבהיר שלא מדובר במחשב מולקולרי שיהיה זמין בזמן הקרוב. “יש עוד הרבה שלבים עד אז”.

כשהגולם יקום על יוצרו

בננסון אומר, שהוא אינו פוחד משלב שבו הגולם יקום על יוצרו והמחשבים המולקולריים ישלטו באדם: “אני לא חושב שנגיע לשלב כזה, זה מאוד רחוק”. כיום הפיתוח של בננסון ושפירא נמצא עדיין בשלב המבחנה. מבקרי התהליך, שבעבר לא האמינו שהוא יוכל להתקיים, טוענים עתה שאינם רואים המשך לניסוי. בננסון, מצדו, חושב “שצריכים להמשיך ולהיאבק ולהוכיח שזה יצליח”.

בדרך למאבק הזה בננסון מנסה להשלים את הדוקטורט ולהתמודד עם הפרסום שנפל בחלקו. “אני מקווה שההתלהבות מהמחקר אינה אופנה חולפת. מבחינתי, הזכייה היא אירוע חשוב, אבל יותר חשוב להמשיך במחקר. משום מה, בישראל נזכרים בנו, המדענים, רק כשיש פרסים – וגם אז זה זוכה לשורה וחצי בעיתון כשכל 'כוכב נולד' ממלא עמודים”, הוא מתלונן.