“בשנות השבעים היינו במצב של מספר אנשי סגל לנפש דומה לאמריקנים, ומאז אצלם היחס גדל ואצלנו הוא ירד ביותר מחצי, כך שבסופו של דבר יש פה הזנחה משמעותית של ההשכלה הגבוהה ברמות הגבוהות” מסביר פרופ’ בן דוד
לקראת תחילתה של שנת הלימודים האקדמית החדשה, מוסד שורש למחקר כלכלי-חברתי מפרסם דפים נבחרים מתוך המדריך, המספקים מעין גליון הערכה למערכת ההשכלה הגבוהה בארץ.
בין הממצאים העיקריים של מוסד שורש:
– ב-1970, שיעור הישראלים בגילאי העבודה העיקריים בעלי השכלה אקדמית היה הנמוך מבין כל קבוצות ההשכלה – היום זו הקבוצה הגדולה ביותר (עמ’ 16).
– שיעור הישראלים בגילאי העבודה העיקריים בעלי תארים אקדמיים גבוה יותר מכל מדינות העולם, מלבד שלוש (עמ’ 29).
– פערים ענקיים בין קבוצות אוכלוסיה שונות בהשגת השכלה אקדמית (עמ’ 30-31):
- פער גדול בין חילוניים לדתיים, אם כי שיעור המסיימים גדל בשתי הקבוצות (עמ’ 30);
- שיעור בעלי תואר אקדמי בקרב חרדים נמוך מאוד, ובניגוד לדעה הרווחת –שיעור זה יציב יחסית מאמצע שנות ה-2000 (עמ’ 30);
- למרות היותו עדיין נמוך מאוד, שיעור בעלי תואר אקדמי בקרב דוברי ערבית עלה מאוד במהלך העשור האחרון – במיוחד בקרב נשים (עמ’ 30-31).
– פערים גדולים באיכות המוסדות האקדמיים ובשכר הבוגרים (עמ’ 22, 32). כמו כן, קיימים פערי שכר גדולים בין בוגרי הדיסציפלינות השונות.
– לאחר נסיקה מתמדת מאז 1990, שיעור הישראלים בהשכלה הגבוהה התייצב, ואף קטן במידת מה בשנים האחרונות (עמ’ 76).
– כביטוי לתפנית שחלה בעדיפויות הלאומיות, חלקם באוכלוסיה של אנשי הסגל הבכיר באוניברסיטאות ירד בהתמדה מאמצע שנות השבעים – ירידה של 60% (עמ’ 77).
– הרבה יותר סטודנטים לתארים מתקדמים מקבלים הנחיה מהרבה פחות אנשי סגל (עמ’ 78).
– הירידה מתמשכת במהלך עשורים בהוצאה הלאומית להשכלה גבוהה לסטודנט נבלמה ואף התהפכה בשנים האחרונות (עמ’ 79-80). עם זאת, ההוצאה הציבורית לסטודנט עדיין מהנמוכות ב-OECD.
– איכות המחקר האקדמי (כפי שזו נמדדת לפי ציטוטים ממוצעים למאמר) הולכת ומתכנסת בעולם המפותח – כאשר מוסדות המחקר המובילים של ישראל הולכים וסוגרים את הפער עם המוסדות המובילים בארה”ב (עמ’ 81-82).
בראיון עם אתר הידען, אומר פרופ’ דן בן-דוד:
“אם אנחנו מסתכלים על הצד המחקרי יש התכנסות בכלל בעולם המפותח מבחינת האיכות המחקרית לעומת ה-OECD בכלל וארה”ב בפרט, ובהקשר הזה יש שיפור. מבחינת כוח אדם, האוכלוסייה הכפילה את עצמה מאז שנות השבעים, ולא הוספנו עוד טכניון או ויצמן או אוניברסיטת תל אביב. מצד אחד נעשה צעד נכון מבחינת הוספת מכללות – טווח ביניים בין אוניברסיטאות המחקר לתיכוניים למי שלא יכול ולא צריך גם להגיע לרמות האלה. אבל יחד עם זה בשנות השבעים היינו במצב של מספר אנשי סגל לנפש דומה לאמריקנים, ומאז אצלם היחס גדל ואצלנו הוא ירד ביותר מחצי, כך שבסופו של דבר יש פה הזנחה משמעותית של ההשכלה הגבוהה ברמות הגבוהות. בסופו של דבר זה המפתח לפריון וצמיחה כלכלית, שלא לדבר על ההשפעה על אופיה של מדינה.”
“מספר הסטודנטים לנפש באוניברסיטאות ירד ב60%, ומעבר לזה, ברמה הקונספטואלית, מדינה שהייתה זקוקה להימצאותם של מוסדות כאלה כדי שתוכל לעלות על גל ההייטק שפרץ בשנות השמונים, זה גלל שהייתה לנו הכנה מראש. ניתן לראות עכשיו איך אנחנו מכינים את הדור העתידי – מבתי הספר ברמה מאוד נמוכה שלא מכינים טוב את הילדים להשכלה גבוהה, ועד לרמות ההשכלה הגבוהה שלא פיתחנו את הצד העילי שלהן.”
“יש סימן בשנים האחרונות של שינוי בתקציבים. הייתה ירידה מאוד משמעותית בהוצאות הציבוריות להשכלה הגבוהה במהלך העשורים האחרונים. זה השתנה והתחיל לעלות, אך עדיין נמוך מאוד ביחס ל-OECD, דבר שמעיד על היחס להשכלה הגבוהה, שאינו בראש סדר העדיפויות במדינת ישראל.”
“יש הרבה דברים שמשפיעים על הפריון הנמוך, כמו השקעות הפיזיות – תשתית הכבישים, אבל גם ההשקעות בהון האנושי. זה מתחיל בבתי הספר היסודיים והעל יסודיים, ברמה כל כך נמוכה ובתחומי היסוד בתחתית ה-OECD. זה חלק מתפיסת עולם שלא צריכים להשקיע בדברים החשובים ביותר לחברה והכלכלה, אלא שאינטרסים אחרים חשובים יותר בעדיפויות הלאומיות מהאינטרסים של כולנו. תשתיות פיזיות ואנושיות עוזרים לכולנו ואלו דברים שהוזנחו מאוד בעשורים האחרונים.
אז מה הפתרון לפי פרופ’ בן-דוד?
“להערכתנו צריך להתחיל בתחומי היסוד בבתי הספר – יותר ילדים צריכים ללמוד ברמה גבוהה יותר. ברמה האישית זה יעזור לצאת מעוני, אבל גם באופן כללי נשתמש ביותר צילנדרים במנוע. פחות מדי ילדים הופכים להיות סטודנטים במוסדות המובילים בארץ. צריכים שהרבה יותר ילדים יגיעו לרמות הכי גבוהות בארץ. זה אפשרי – יש הרבה ילדים עם פוטנציאל שלא מגיעים למימושו. אחד הגורמים לכך הוא שבתי הספר לא מביאים אותם לרמה הנדרשת, אבל גורם נוסף הוא שלא הגדלנו את האפשרויות. לא הגדלנו את אוניברסיטאות המחקר, בין אם להגדיל את הקיימות או להוסיף חדשות. לא הוספנו כאן [מוסדות מחקר] כפי שגדלה האוכלוסייה.”
“עם פתיחת שנת הלימודים זו פשוט הזדמנות להסתכל במבט-על איפה היינו איפה אנחנו, לאן פנינו. ההמשך של התמונה הקיימת מאוד בעייתי. וחבל, אפשר לשנות כיוון. הכל תלוי בנו.”
ראו עוד בנושא באתר הידען:
2 תגובות
במה עוד צריך להכיר?
לדעתי – יש צורך בהבנה שהתפתחות הינה תוצאה של חיסרון. במידה וקיים חיסרון להשיג אוכל, אז מטבע הדברים שההתפתחות תוביל את החברה להשגת מקום שיכול לספק דברים הכרחיים.
במידה והחיסרון הינו להשיג כבוד, אז החברה או האדם בהכרח תנווט למקומות או ידע כזה שבעזרתו יוכל לממש את החיסרון העיקרי שלו – כבוד.
אז מה פתאום קורה לנו במאה ה 21 ?
חיסרון חדש חודר לחברה האנושית. החיסרון הזה הוא המשך התפתחותי של תוכנית שנמצאת בטבע. (ברור לי כי יש החולקים עלי בהנחה זו).
אם נעשה זום אאוט ונסתכל ממעל, נוכל לראות שההתפתחות הזו התחילה בפילוסופיה, פסיכולוגיה ניסויית, פסיכולוגיה קוגניטיבית, הומניסטית ועוד. הפיזיולוגיה החלה לתפוס את מקומה עם גילוי החשמל העצבי (לואיגי גלוואני) ושינתה בצורה דרמטית על כל הקשור לדפוסי התנהגות והתערבות בהם.
ובמאה ה 21? כיום אנו ניצבים בפני עידן חדש. חברה אנושית שמנסה להבין את הסיבות שנמצאות מאחורי הכוחות שמפעילים אותנו, חברה שמנסה למצוא את התווך שבין המדע הקונבנציונלי שמחזיק במתדולוגיה ומאפייני יסוד ברורים (אובייקטיביות, אמפיריות ועוד), לבין מה שכרגע נמצא כבלתי ניתן להשגה. מה שנמצא מעבר לגבולות התפיסה שלנו.
כאשר נשכיל להבין את החיסרון הנל, נוכל להבין את הסטודנט הישראלי שבתת מודע, צמא לדרך לימוד חדשה, למחקר חדש, לעיניין. הוא סקרן אך אינו מוצא טעם בפרדיגמות הישנות.
הוא צמא לפרדיגמה שמצד אחד תהיה מדעית, אך מצד שני גם תדע לענות לו על שאלות קיומו ומשמעות חייו.
לחכמה כזו שתתן מענה על רצון פנימי זה נוכל לקרוא בשם – חכמת האמת.
מה לא נאמר על ההבדל בין הצגת עובדות לפרשנות.
המודל האוניברסיטאי פושט את הרגל, והראשונים שמדגימים זאת אלו הישראלים, שאף אחד לא יכול לפקפק ביזמותם וחדשנותם.
יש צורך במודל משוכלל יותר להכשרת האוכלוסיה, זה שלא מפרש מצוינות בצורה חד ממדית ומציב אותה רק בהגעה למחקר באוניברסיטה – אין ספק שבתחום מדעי הטבע ומחקר בסיסי זו גולת הכותרת, אך אנשים רבים עם כישורים רבים בתחומים רבים יכולים להנות יותר ממסלולי הכשרה המותאמים למצוינות בתחומי יזמות, כלכלה, ניהול או הנדסה. לא רק הם יהנו, גם אנחנו כחברה ומדינה.
החברה האנושית התפתחה וישנם המון פוזיציות קריטיות שבהם צריך להציב אנשים שעברו הכשרה אופטימלית, ולא אינטלקטואלים אידיוטים שלא באמת הבינו את מה שלמדו בפרדיגמות מיושנות ולא יעילות.
וזה פשוט לא קיים, כופים את המודל האוניברסיטאי הארכאי על כל כך הרבה תחומי יצירה וצבירת ידע, וזה לא יכול להמשך כך לנצח.