קצין מודיעין ושמו ישעיהו הנביא

בעזרת הרשתות החברתיות והפוליטיות שהיה מעורב בהן או שהקים בעצמו, היה לו מערך של אנשים מהימנים ונאמנים שהעבירו לו ידיעות רבות על המתרחש ברחבי המזרח התיכון, בכלל זאת התכנון לרצוח את סנחריב

אחד הנושאים הלא ברורים במקרא הוא המצור שהטיל סנחריב על ירושלים בימיו של חזקיהו מלך יהודה. הבעייתיות שבסיפור היא הסתירה שבין המסופר במקרא לבין התיעוד של סנחריב עצמו. בספר מלכים ב' יט' נמסר כי סנחריב דרש מחזקיהו להיכנע לו וזה סירב. בסופו של משא ומתן כושל זה, קרה לה לירושלים נס. “ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך יהוה ויך במחנה אשור מאה שמונים וחמישה אלף וישכימו כולם בבוקר והנה כולם פגרים מתים. ויסע וילך וישב סנחריב מלך אשור וישב בנינווה. ויהי הוא משתחווה בית נסרוך אלוהיו ואדרמלך ושראצר הכהו בחרב והמה נמלטו אררט וימלוך אסרחדון בנו תחתיו”(מלכים ב' יט 35-37 ).

לאירוע זה יש שני סימוכים נוספים במקרא והם בישעיהו ובדברי הימים ב'. בשניהם מסופר כי חזקיהו סירב להיכנע וסנחריב איבד את צבאו. בישעיהו לז' 36-39 נאמר:”ויצא מלאך יהוה ויכה במחנה אשור אשר מאה ושמונים וחמישה אלף ישכימו והנה כולם פגרים מתים. ויסע וילך וישב סנחריב מלך אשור וישב בנינווה. ויהי הוא משתחווה בית נסרוך אלוהיו ואדרמלך ושראצר בניו הכוהו בחרב והמה נמלטו ארץ אררט וימלוך אסרחדן תחתיו. בדברי הימים ב' לב 21 נאמר :”וישלח יהוה מלאך ויכחד כל גיבור חיל ונגיד ושר במחנה מלך אשור וישב בבושת פנים לארצו ויבוא בית אלוהיו ומיציאו מעיו שם הפילוהו בחרב” .

יוסף בן מתתיהו בספרו “קדמוניות היהודים” מספר כי “אלוהים שילח בצבאו מחלה שדמתה למגפה ובלילה הראשון של המצור מתו מאה ושמונים וחמישה אלף איש על שרי הצבא ושרי הגדוד שלהם. האסון הזה הפיל עליו פחד ואימה נוראה ובהיותו חרד לצבא כולו ברח עם חילו הנותר אל ממלכתו הקרויה ממלכת נינווה. כאן לא בילה, אלא זמן קצר(כי) נרצח בקשר שקשרו עליו בניו הגדולים אדרמלך ושראצר. אלה השניים גורשו על ידי האזרחים בגלל רצח אביהם וברחו לארמניה”(עמ. 345 ).

כנגד דיווחים אלה סנחריב מדווחׁ(מנסרת סנחריב) כי “אשר לחזקיהו היהודי על 46 עריו הבצורות. . . 200, 150 נפש, קטן וגדול , איש ואישה, סוסים, פרדים , חמורים, גמלים , בקר וצאן עד אין ספור הוצאתי לי מתוכן ומניתי כשלל. אותו כלאתי בתוך ירושלים עיר מלכותו כציפור בכלוב. הקפתי אותו בביצורים ואת היציאה משער עירו עשיתי לו לתועבה. . . והוא שלח אחרי לנינווה עיר מלכותי את חיל המחץ, החיל הנבחר שלו שהכניס לתוך ירושלים עיר מלכותו כדי לחזקה והיו לתגבורת , יחד עם 30 כיכר זהב ו-800 כיכר כסף”(כוגן 79:2003 ). בנוסף לכך על פי דיווח זה חזקיהו שלח לסנחריב רכוש רב ערך. סנחריב לא מתייחס בכלל לאסון שנחת עליו. איך מיישבים סתירה זו?

המשותף למקורות המקראיים וליוסף בן מתתיהו כולם הוא חיסולו של מרבית הצבא האשורי בלילה אחד, הינצלותו של סנחריב מאסון זה וחיסולו לאחר שחזר לנינווה. איך יכול להיות שהוא וקומץ חיילים ניצלו? במלכים ב' יט 32-33 ובישעיהו לז 33-35 נאמרת אותה נבואה מפי ישעיהו ביחס לגורלו של סנחריב. מלך זה לא יצליח בכלל להיכנס לעיר. האם ישעיהו ידע מה שהוא שחזקיהו לא ידע? תחושה זו כי הנביא ידע אכן ידע דבר מה מתחזקת כאשר קוראים את דברי העידוד שנתן לנציגיו של חזקיהו זמן המצור האשורי על העיר. הנביא עודד “את המלך עצמו ואת רעיו אשר סביב לו וניבא שעתידים האויבים לנחול מפלה בלא מלחמה ולשוב בבושת פנים ולא להתחצף עוד כפי שהם מתחצפים עכשיו. שכן האלוהים הוא השם דעתו על כך שילכו לאבדון וחזר ואמר שסנחריב עצמו מלך אשור לא יצליח במעשיו כלפי מצרים ובשובו אל ביתו ימות בחרב”(יוסף בן מתתיהו שם עמ. 344 ). אין מדובר בנבואה שהיא בבחינת שיחת מוטיבציה לעידוד המלך והעם כי ינצלו. נבואה כה מפורטת היא בבחינת הימור. לא קשה לנחש מה היה קורה לנביא אם תחזיתו היתה מתבררת כלא נכונה. הנביא היה מסתכן בנפשו , מה עוד שהוא היה בן בית אצל חזקיהו.

אם נחזור לסיפור המקראי על תקופת מלכותו של חזקיהו נראה כי הוא מלך 29 שנה. במלכים ב' פרק יח 7 נמסר כי הוא מרד באשור והוא “היכה את הפלישתים עד עזה ואת גבולותיה ממגדל נוצרים עד עיר מבצר” לא נמסר באיזה שנה למלכותו זה התרחש. לעומת זאת בפסוק 9 נמסר כי בשנה הרביעית למלכותו שלמנסר מלך אשור עלה על ישראל וערך בה מסע כיבושים שנמשך 3 שנים והגלה את אוכלוסייתה. מה שכן ניתן להבין הוא שמרידתו של חזקיהו היתה זמן קצר לאחר התבססות שלטונו. כעבור 10 שנים “עלה סנחריב מלך אשור על כל “ערי יהודה הבצורות ויתפשם”(שם פסוק 13 ). סנחריב עצמו לא צר על ירושלים. על כך ניתן ללמוד מהעובדה שלמראה עוצמתו של צבא סנחריב , חזקיהו המלך העביר לידיו בלכיש רכוש רב לרבות פריטים מבית המקדש.

סנחריב שהה בלכיש עם חלק מצבאו והשתלט על הערים באזור זה. את דרישת הכניעה האולטימטיבית הוא העביר באמצעות משלחת דיפלומטית שכללה את תרתן ואת רב סריס ואת רבשקה (מלכים ב' יח 17 ) תוך אזהרה שאין לו לחזקיהו לסמוך על ברית עם מצרים. חזקיהו בצר לו שולח לנביא ישעיהו משלחת בקשה לעזרה והנביא אמנם מעודדו ובין היתר אומר לו “אל תירא מפני הדברים אשר שמעת אשר גדפו נערי מלך אשור אותי. הנני נותן בו רוח ושמע שמועה ושב לארצו והפלתיו בחרב בארצו”(שם פרק יט). מזכיר מאוד את דבריו של יוסף בן מתתיהו. נבואה מאוד קונקרטית המעידה על כך שלישעיהו היו ידיעות משלו ביחס לפוליטיקה הפנימית באשור. התיאור הנמסר בספר ישעיהו זהה לתיאור הנמסר בספר מלכים ב'. בדברי הימים ב' לב 4-6 נמסר כי חזקיהו נערך גם צבאית למקרה של התקפה על ירושלים. ” ויקבצו עם רב ויסתמו את כל המעיינות ואת כל הנחל השוטף בתוך הארץ לאמור למה יבואו מלכי אשור ומצאו מים רבים. ויתחזק ויבן את כל החומה הפרוצה ויעל על המגדלות ולחוצה החומה אחרת ויחזק את המילוא עיר דוד ויעש שלח לרוב ומגינים. ויתן שרי מלחמות על העם ויקבצם אליו אל רחוב שער העיר”.

את הפיתרון לסתירה בין ההישגים הצבאיים של סנחריב המתוארים במקרא ובמנסרת סנחריב לבין המכה שניחתה על צבאו סמוך לחומות ירושלים אפשר להסביר בכך שסנחריב ערך שני מסעות צבאיים, אחד זה המתואר במקורות אותם ציינו ואחד שלא מוזכר בשום מקור אשורי. במהלכיו של מסע זה ובסיומו הטראומתי מבחינתו של סנחריב מעורב הנביא ישעיהו. מתוך התיאורים במקרא עולה שישעיהו היה מהאליטה החברתית והדתית בממלכת יהודה וכי היה מקורב אישית למלך חזקיהו. בנוסף למעמדו הרוחני והאינטלקטואלי הנביא היה מרושת עם חצר המלוכה, עם גורמים שונים בחצר מלך אשור . הוא הכיר את כל המהלכים הפוליטיים ואת הנפשות הפועלות בהם לרבות תסיסה בקרב המתנגדים למלך סנחריב והכיר גם את הצבא המצרי ודרכי פעולתו. ישעיהו היה מה שנקרא איש העולם הגדול. בעזרת הרשתות החברתיות והפוליטיות שהיה מעורב בהן או שהקים בעצמו, היה לו מערך של אנשים מהימנים ונאמנים שהעבירו לו ידיעות רבות על המתרחש ברחבי המזרח התיכון. מה שיכול לתמוך בהשערה זו הוא הנבואה שמסר לחזקיהו כי סנחריב ירצח .

הרושם המתקבל הוא כי התחוללה התמרדות כנגד סנחריב לרבות פעילות צבאית מצרית בסמוך לתחום האימפריאלי של אשור בדרום. סנחריב היה חייב לשלוח כוח צבאי כדי לדכא מרידות אלה והוא אישית ניהל אותם. דפוס הפעולה שלו היה זהה לזה המתואר במסע הצבאי המתואר במקרא. הוא פיקד אישית על המערכה סמוך לגבול עם מצרים והציב מסביב לירושלים כוח צבאי גדול עם מפקד מטעמו ולכך חיכה ישעיהו. על פי המסופר במקורות, צבא זה כולו מת במהלכו של לילה אחד. אם הצבא האשורי היה מת כתוצאה מאיזה שהוא נגיף קרוב לוודאי שהנגיף היה מגיע באוויר גם לנצורים ורבים מהם היו נופלים חללים.

אין גם לשכוח שמגיפה נמשכת מספר ימים. אפשרות שיש להביאה בחשבון היא הרעלה. ישעיהו למד להכיר את מבנה הצבא האשורי, את המערך הלוגיסטי שלו, את דרכי אספקת המזון, את מקומות האחסון ואת מערך השמירה שלו. יכול להיות שהיו לו לישעיהו משתפי פעולה מקרב הצבא האשורי וגם בקרב אנשי חצר המלוכה שהיו מעוניינים בהפלתו של סנחריב. ישעיהו הכיר גם את דרכי היציאה מהעיר הנצורה ולנוע מחוצה להן בלי שהאשורים יבחינו בכך. ישעיהו הכין כמויות גדולות של רעלים ובשעה המתאימה אנשיו יצאו מהעיר ופזרו אותם במחסני המזון האשוריים. משעה שהאשורים פתחו מחסנים אלה להכין את ארוחותיהם , מותם לא היה אלא ענין של שעות.

כאשר נודע לסנחריב מה קרה לצבאו הוא חזר כפי שמתואר בספר דברי הימים במהירות ובבושת פנים לנינווה, אבל הפעם בלי חלק משמעותי מצבאו, מה שהקל על אלה שהיו מעוניינים בתפישת השלטון וכעבור מספר ימים הוא הומת. יש להניח שאם היה חוזר לנינווה עטור ניצחון הוא היה מתעד את הישגו כמו במנסרת סנחריב המתעדת את מסעו הראשון.

אם תיאור זה הוא אכן נכון מתקבלת תמונה חדשה לגבי ישעיהו. בנוסף למוניטין האינטלקטואלי שלו הוא היה גם בעל חשיבה צבאית מודיעינית ומדינית מהמעלה הראשונה מהמעלה הראשונה, להגיע לניצחון צבאי אדיר בלי לירות אפילו חץ אחד.

מקורות

יוסף בן מתתיהו(פלוויוס)- קדמוניות היהודים ספרים שביעי-עשירי. מוסד ביאליק 1944 קס”ג עמודים.

כוגן מרדכי-אסופת כתובות היסטוריות מאשור ובבל מאות ט'-ו' לפנה”ס מוסד ביאליק 2003 179 עמודים

ספר מלכים ב'

ספר ישעיהו

ספר דברי הימים ב'.

לתמונה ולרשיון שלה

עוד בנושא באתר הידען:

• התיארוך בספר ירמיהו
• שמואל – כוהן על ילדות בעייתית
• מעמדו הפוליטי של הנביא יחזקאל
• נתן – הנביא שמאחורי הקלעים
• יחסם האמביוולנטי של מלכי ישראל ויהודה לנביאים