רעב או חקלאות אקולוגית

מסתבר כי יש עליה מתמדת בכמות המזון המיוצרת בעולם אלא שעליה בייצור והספקת מזון ומחירים נמוכים אין משמעותם שלכולם יש די מזון. העלייה בכמות המזון על-פי מספרים כלל עולמיים מסתירה את העובדה כי למיליוני אנשים אין מספיק מזון.

להלן פרטים שמתפרסמים על־ידי ״התכנית לפיתוח המילניום״ והבנק העולמי Millennium Development Goal (MDGs. התכנית הוכרזה בתחילת האלף ומטרתה לצמצם בחצי את מספר העניים והרעבים בעולם עד 2015. כאשר המדד שקובע מיהו עני הוא אדם שמתקיים מדולר אחד ביום. אלא שעל פי הקצב הנוכחי המטרה תושג רק בשנת 2150.

רוב השיפורים בהפחתת תת-התזונה התרכזו ביבשת האסייתית בה הופחתה רמת תת התזונה בכ-30%. באמריקה הלטינית והקריביים ירדו המספרים משמעותית בשנות השבעים, אבל מאז נשאר המצב ללא התקדמות. גם במזרח הקרוב ובצפון אפריקה ירדו המספרים באותה תקופה אבל לאחרונה עלו במקצת.
לעומת זאת בתת-הסהרה (״אפריקה השחורה״) היחס הפוך. בשנת 1970 מספר האנשים שחיו בתת-תזונה היה כ-10 מיליון, ב-2012 עלה המספר ליותר מ-240 מיליון. ‬מכך ניתן להעריך כי ב-2014 היה המספר גבוה עוד יותר.

כשבודקים מסתבר כי יש עליה מתמדת בכמות המזון המיוצרת בעולם אלא שעליה בייצור והספקת מזון ומחירים נמוכים אין משמעותם שלכולם יש די מזון. העלייה בכמות המזון על-פי מספרים כלל עולמיים מסתירה את העובדה כי למיליוני אנשים אין מספיק מזון.

על־פי ההערכה, מ-2010 יש קרוב למיליארד אנשים שחיים בתת-תזונה, מהם כ-90% בארצות מתפתחות, כ-9% בארצות שנמצאות בשלבי מעבר ואחוז אחד של רעבים בארצות מפותחות ותעשייתיות.

כדי להתקרב למטרה ולהפחית את מספר העניים בכלל ובאפריקה (בתת-הסהרה) בפרט, יש לשנות את הגישה ואת שיטות הפעולה, ולא, תוך זמן קצר יהיה לעניי אפריקה ולרעביה רוב מוחלט בעולם.

הפעילות הנוכחית מתמקדת בניסיונות לשפר את כושר הייצור של מיני מזון, אין די בכך. יש צורך חיוני ודחוף לשלב ענפי חקלאות עם מחקרים סביבתיים.
חקלאות היא ענף רגיש שתלוי במים, לכן יש חשיבות לגישה סביבתית (אקולוגית), שכן בו בזמן שיש מאמץ לשפר יבולים, לגדל יותר חיות משק ולדוג יותר דגים. חשוב למצוא דרכים לשמר את איכות הקרקע, לשמור על יערות וחורשים, להימנע מפגיעה במחזורי המים – לשמור על שטחי ניקוז ואיסוף מים, ליישם שיטות השקיה חסכוניות ולאתר דרכים לחידוש אקוות.

הסביבה הטבעית היא מערכת פתוחה טלכן יש צורך להישמר מהערכות וגישות המתאימות למדפוסי חשיבה של מערכת סגורה. יש להשתמש ב שיטות ותפיסות הנדסיות או תעשייתיות מועילות לתכנון ולביצוע פעילות חקלאית כאשר ברקע יש להתחשב בסביבה הביולוגית הקרובה. כלומר לפעול על־פי ״שיטות חקלאות סביבתית״ (‬Agro-ecologically methods), בין היתר תוך שימוש במגוון מינים ששופרו באופן גנטי, (על־ידי גנטיקה מסורתית אבל גם על־ידי הנדסה גנטית). כמו כן חשוב לעשות שימוש נכון בדשנים ולהתאים מינים לתנאי גידול.
כלומר לא רק ייצור יותר גרעינים או ירקות אלא התאמת הצמחים לתנאי אקלים משתנים, בעבר היה המחקר החקלאי ממוקד במיני חיות וצמחים נפרדים ומבודדים מאחרים. לאחרונה מתברר שבאמצעות יישום מערכות של מינים שונים שביניהם יחסים סימביוטיים – ניתן להפיק תועלת רבה במחיר נמוך וללא פגיעה בסביבה הטבעית. כך למשל גידול דגים בבריכות ביבשה ושימוש חוזר במים על־ידי טיהורם בבריכות משניות בהן מגדלים צדפות או אצות.

כולנו מודעים לחשיבות שיש לדבורים בהאבקת פרחים של עצי פרי וירקות. התקדמות הידע המדעי במיקרוביולוגיה, אקולוגיה של הקרקע ואפיגנטיקה ‫(‬שינויים בתא החי ללא שינויים בדנ”א) יכולה לאפשר ולעזור לחקלאים לשפר את הייצור באמצעים ובשיטות זולות. המאמץ לפתח שיטות גידול זולות וטובות יותר משולב בניסיונות להפנות פחות גידולים לייצור דלק (ביודלק) ויותר לגידול מזון, כמו למשל בנברסקה שבארה”ב, אזור שבו יותר ויותר תירס מופנה לייצור דלק אבל בתקופה האחרונה סובל מבצורת.

במקביל מסתבר כי בארצות מפותחות נזרקים לאשפה עד 40% מהמזון, מכאן ברור כי גם חלוקת משאבים נכונה תסייע למיגור הרעב.

הכיוון הדרוש לשם יישום והצלחת התכנית לפיתוח המילניום (MDGs) הוא תמיכה בחקלאות ובחקלאים. אחת הדוגמאות שמצאתי היא גידול תפוחי-אדמה בהשקיית מי-ים, שיטה שפותחה בהולנד וכבר מיושמת בפקיסטן. חקלאים שיפנו את פעילותם ליישום שיטות חקלאות סביבתית, חקלאים שיאמצו שיטות מדעיות, יהיו החקלאים שיצליחו לספק ולייצר את המצרכים שנדרשים לקיום בטחון תזונתי.