התפתחות האדם ומישורי העשב

מאז ימיו של דרווין מיחסים חוקרים השפעה חזקה למישורי עשב על התפתחות המין האנושי, הרעיון כי האבולוציה של המין האנושי הושפעה על ידי מישורי עשב היה מקובע בכתובים ומקובל על רוב החוקרים

ממצאים שהראו כי המין האנושי התפתח בסביבה מיוערת לא השפיעו רבות על הדעה המקובלת בגלל הטענה כי האקלים המשתנה תכופות גרם לשינויים מהירים בכיסוי הקרקע, שינויים שהיו מהירים מכדי להשפיע על האבולוציה האנושית.

התקופות המשמעותיות לאבולוציה האנושית היו בין 3 ל-1.5 מליון שנים, וכן עם תחילת השימוש בכלי אבן. ההנחה היתה כי, החל מה”פאראנטרופוס” ועד ה”הומו-ארקטוס” (הזקוף), הזדקפו מיני האדם כדי להיות מותאמים לנסיגת היערות ולפתיחת מישורים בהם לקומה גבוהה יש יתרון של ראיה למרחק, כמו כן מיחסים להזדקפות יתרון באקלים מתחמם שכן על ידי ההזדקפות יש חשיפה יחסית נמוכה של שטח גוף לאוויר החם.

למרות הדעות המקובלות, לא זוהו מישורי עשב גדולים באפריקה בתקופת הפליאוקן, כלומר לא זוהו איזורים להם יכולה להיות השפעה על האבולוציה של האדם בתקופה הקובעת גם במישורי עשב שזוהו לא זוהתה פעילות של מיני האדם.

פלומר (Plummer) ועמיתים למחקר בדקו והשוו ממצאים ארכאולוגים ופלאונטולוגיים מאולדובאי (צפון טנזניה), ומקאנז'רה (Kanjera) שבקניה, ממצאים שאיפשרו שיחזור של בתי הגידול לפני כ-2 מליון שנים.

על פי השחזור מסתבר כי בית הגידול הנפוץ היה אכן – מישור עשב. נמצאו כלים ששימשו לחיתוך בשר וביקוע עצמות, מקומות הכלים זוהו כמישורי עשב, שריד העצמות זוהו כעצמות חיות מישורים, יחד אם זאת ממצאים מקאנז'רה מצביעים על האפשרות כי מיני אדם חיו ופעלו במגוון רחב של בתי גידול – מישורי עשב, יערות וחורשים יובשניים, כולם היוו שטחי מחיה עבור מיני האדם הקדומים.

מסקנתם של פלומר ועמיתיו היא כי, “האדם הקדמון היה סתגלתן וגמיש מה שאיפשר לו חיים במגוון רחב של בתי גידול”, סתגלתנות וגמישות שמבדילה אותו מקודמיו האוסטרלופיטקוסים, גמישות וסתגלתנות שאיפשרו שימוש מגוון בשטחים, שימוש שתרם להתפתחות המין האנושי.