האם הפיתוחים הטכנולוגיים בתחומים שונים המובילים ליכולת שלנו להעצים את עצמנו יביאו אותנו לנקודה הסינגולרית, ומה ההשלכות האתיות של ההעצמה האנושית
אם הייתם מקבלים את האפשרות לבנות את עצמכם מחדש, איך הייתם מעצבים את עצמכם? אולי נפטרים מהגן שרץ במשפחה וגרם להרבה מחלות לב. אולי מוסיפים עוד כמה סנטימטרים לגובה, בין אם רצינו להיות כוכבי כדורסל ובין אם לא. אם היו לנו עוד כמה נקודות IQ יכול להיות שהיינו מתקבלים למשרת החלומות שלנו. אם נוכל להיות יותר קרי רוח ולא לכעוס כל כך בקלות, להפסיק להיכנס לעימותים מיותרים ואולי אפילו לשפר את היכולת האמפתית שלנו כדי שנוכל להיות שם באמת עבור אהובינו. חלק מהדברים שצוינו הם ברי השגה, חלק לא (או עדיין לא). עבור רובם, נכון להיום, המאמץ הנדרש הוא גדול מאוד ודורש מחיר גדול, אך יכול להיות שזה ישתנה: במקום ללכת לטיפול פסיכולוגי ארוך כדי ללמוד לאהוב את עצמנו, נוכל לקחת כדור. במקום להשקיע שעות ארוכות אימונים קשים ומשמעת עצמית תזונתית פשוט נזריק לעצמנו חומר גנטי שמדכא את היווצרות המיוסטטין – חלבון המגביל את התפתחות השרירים – ונהפוך את עצמנו במהירות לשריריים וחטובים.
נניח לרגע שעניתם על השאלה הראשונה בשלילה. אתם מרוצים ממי שאתם ולא הייתן משנים את עצמכם. אם הייתם יודעים שכל מי שמתחרים בכם, יריבים עסקיים, קולגות שמנסים לבלוט, השחקנים בקבוצה נגדכם, סטודנטים שכמוכם רוצים להתקבל למגמות היוקרתיות, כולם משתמשים בטכנולוגיות שנותנות להם יתרון ביצועי על פניכם ומקטינות משמעותית את הסיכוי שלכם לחיות את החיים שאתם רוצים, האם תקבלו את הפער הזה כחלק מהשונות הטבעית של החיים או שתנסו להשתמש בטכנולוגיות הללו על מנת לכל הפחות לקבל סיכוי שווה? האם, בהינתן שהטכנולוגיות הללו חוקיות ובטוחות, תשתמשו בהן על מנת לחזק את היכולות של ילדיכם?
העצמה אנושית (HUMAN ENHANCEMENT) היא לא דבר חדש. בכל מיני מובנים – אינטליגנציה, יכולת פיזית, מראה חיצוני, בריאות, אפילו תכונות אופי – אנחנו רוצים להיות “טובים יותר” ומצליחים יותר, לפחות באופן שבו אנחנו או החברה סביבנו מגדירים את האידיאל. ניתוחים קוסמטיים, ריטאלין, סטרואידים בספורט, אפילו איפור ולבוש ועוד – כולם אמצעים חיצוניים, חלקם נתפסים לגיטימיים וחלקם לא, אך אנחנו משתמשים בהם על מנת להפגין את מיטבנו באופן שיאפשר לנו לממש את השאיפות שלנו. למרות שהעצמה אנושית אינה דבר חדש, יש סיכוי לא קטן שאנחנו נמצאים בטווח של 5 עד 30 שנה (כן, זהו טווח לא קטן במושגי חיי אדם בודד) מזינוק משמעותי בטכנולוגיות הללו, זינוק שיכול לשנות באופן מהותי את היצור שנקרא “אדם” ואת העולם שבו הוא חי.
כיצד תתרחש העצמה אנושית?
ניתן להגדיר כיום שלושה תחומי מחקר ופיתוח בעלי השלכה על העצמה אנושית: ביוכימיה, הנדסה גנטית וממשק אדם-מכונה.
נתחיל בביוכימיה. חזון ההעצמה האנושית הביוכימי מתואר בסרט “ללא גבולות”, שם הגיבור יכול לקחת גלולה הנקראת NZT שלמעשה הופכת אותו לגאון. הוא מסוגל ללמוד במהירות לא הגיונית, לחשוב במהירות וביצירתיות, לזכור הכול. היום ניתן למצוא באינטרנט אבקות וגלולות הטוענות שהן יכולות לעשות זאת. הן מכונות “נואוטרופים”, תוספים המבטיחים שיפור בריכוז, יצירתיות ועוד. רובן נמכרות ללא הכרה של הממסד או עמידה בתנאי רישוי ו\או לאחר בדיקה קלינית או מחקר מבוססים מספיק, ועל אף שאין עדויות לסכנות גדולות בשימוש בהן, כנראה שההשפעה שלהן לא גדולה. בין החומרים השכיחים יש תרכובות שונות המכילות חומרים מעוררים כמו קפאין, חמרים מרגיעים כמו אל-תיאנין (שני הנ”ל מצויים בתה ירוק, אך בריכוזים נמוכים מאוד), וכן חמרים שנמצאו כבעלי השפעה מסוימת על ייצור מוליכים עצביים כמו רצאטם ופיראצטם. מעט מאוד מחקר נערך על השפעת חומרים אלו, אך מבין אלו שהתקיימו, כמו זה שנערך בקרב סטודנטים עם דיסלקסיה, או זה שעסק ביכולות תפקודיות וזיכרון קצר טווח של קשישים, מראים שיש לחומרים כמו פיראצטם השפעה חיובית על יכולות קוגנטיביות, או לכל הפחות על צמצום השפעתן של בעיות העלולות לפגוע ביכולות אלו. אך זה רחוק מלהוות קפיצה משמעותית באינטליגנציה האנושית.
הכוכב הגדול של ה”נואוטרופים” הוא המודפיניל (modafinil). מודפיניל הנה תרופה שפותחה לטיפול בנרקולפסיה והפרעות שינה חמורות, אך הפכה למאוד פופולרית בקרב סטודנטים אמריקניים בתקופת בחינות. הם משיגים אותה בדרך כלל באופן לא חוקי, שכן מודפיניל היא תרופת מרשם. המחקר סביב המודפיניל מתרכז בעיקר בהתוויות הקליניות שלו ופחות בהשפעתו על אנשים בריאים, אך מחקר שהתקיים בבריטניה ב-2012 על רופאים מנתחים הראה שנטילת מודפיניל מקטינה את ירידת היכולת שלהם לאחר שעות מרובות ללא שינה במשימות הדורשות שליפה מזיכרון, תכנון, העברת קשב מוצלחת ממשימה למשימה וההחלטות שלהם היו פחות אימפולסיביות. שוב, זהו לא שיפור האינטליגנציה, אבל כן תרופה משפרת ביצועים. אני מעריך שרבים היו שמחים להיות מסוגלים לשמר יכולת חשיבה גבוהה לזמנים ארוכים יותר, אך כאמור זו תרופת מרשם שלא מיועדת לשימוש בקרב בריאים.
נכון להיום הביוכימיה מציעה הרבה תרופות הפועלות על המוח והוכחו כבעלות השפעה חיובית (למשל הפרוזאק), אך אין פרסומים רשמיים או מבוססים על קיומו של תהליך מחקר ופיתוח עכשווי המבטיח פוטנציאל לשינוי דרסטי של היכולות המנטליות האנושיות. בתחום היכולות הפיזיות, לעומת זאת, השימוש בסטרואידים והורמונים המשפרים את ביצועי האדם ככל הנראה מעבר לגבולות שהגנטיקה הבסיסית שלו אפשרה, הוא כבר בן כמה עשורים, כמו שראינו אצל אתלטיות מזרח גרמניה ובן ג’ונסון.
ההנדסה הגנטית מציעה פוטנציאל העצמה אנושית אדיר, הרבה מעבר לזה הביוכימי. ניתן היום כבר למפות גנים של עוברים (לא כל שכן בני אדם חיים) ו”לערוך” גנים, כלומר לבצע מניפולציות גנטיות. בעולם הצומח ההנדסה הגנטית כבר שולטת והאדם יכול להמציא תכונות חדשות לצמחים ואפילו זנים חדשים לגמרי. החיבור בין יכולת המיפוי ליכולת העריכה הגנטית יוצר מודל בסיסי שניתן לקחת אותו רחוק מאוד. הרמה הבסיסית היא באפשרות לקבל החלטה על הבאת עובר שמופה גנטית לעולם או לא. מחלות מסוימות כבר ניתנות לאבחון ומאפשרות להורים להחליט האם להוליד ילד עם בעיה ידועה מראש. אך זוהי רק ההתחלה. ניתן לדמות את ההנדסה הגנטית של היום למחשב של שנות ה-60. הלוגיקה הבסיסית לאופן הפעולה כבר קיים ואפילו יש כבר דור או שניים של פיתוחים מוצלחים, והדרך להתקדם קשורה בפתרון בעיות טכניות שיהפכו את עריכת הגנים לקלה יותר, ובנוסף הרחבת הידע על הקשר בין גנים לתכונות. הזמנת תינוק בריא, גבוה, חזק, עם צבע עיניים רצוי, נקי ממחלות תורשתיות, ללא נטיות להתמכרות ו\או לפשע, אולי אפילו עם יכולת מתמטית, אמנותית ונחישות – זהו חזון רחוק אך מבחינה מדעית הנחות היסוד הבסיסיות להתממשותו כבר קיימות. עוד בתקופת החיים של רבים מאתנו עשויים להתחבר כמה תנאים שיאפשרו אותו.
שינוי גנטי לא חייב להישאר ברמת הילדים, הנכדים או הנינים שעוד לא נולדו. תנועת ה”ביוהאקרים”, אנשים העושים על גופם מניפולציות, לעתים בכיוון של שיפור הבריאות או היכולת הפיזית והמנטלית ולעתים בכיוונים הזויים לחלוטין (למשל האישה הזו , מון ריבאס, שהשתילה בעצמה סייסמוגרף ויכולה לחוש את תנודות כדור הארץ), מנסה להראות שאנחנו יכולים לשנות את הגנטיקה שאיתה נולדנו. אחד מגיבורי הביוהאקרים בימינו הוא ג’וזיה זיינר, ד”ר לביוטכנולוגיה, שהזריק לעצמו DNA מסונתז בטכנולוגיית CRISPR שנועד להוביל לניפוח שריריו. CRISPR, בהסבר מאוד גס וכללי, הוא שימוש ביכולת של חיידקים “לחתוך” מקטעי DNA מהאורגניזמים עימם הם באים במגע על מנת לערוך מטען גנטי ביתר קלות. זיינר בעצם מנסה לחקות את ניסוי “עכברי שוורצנגר” מ-2001 שעיכב בעזרת חומר גנטי את היווצרות המיוסטטין (אותו הזכרתי בתחילת המאמר). דרך אגב, השרירים של זיינר לא התפתחו באופן מיוחד, וככל הנראה הוא אפילו לא ציפה שזה יקרה והזריק לעצמו כמויות קטנות של החומר. המהלך נועד לשווק את מוצרי החברה שלו – ערכות CRISPR ביתיות. לאחר שעניין ההזרקה העצמית של חומרים גנטיים מסונתזים הפך בחדשים האחרונים למאוד פופולרי בקרב ביוהאקרים, זיינר עצמו נבהל ואמר שהגזים. אולם הוא בהחלט הצית דיון וביסס כמה מסרים: שינוי גנטי יכול להתקיים גם אצל אדם חי, ההיגיון הטכנולוגי כבר קיים והטכנולוגיה בפועל נמצאת בטווח השגה.
בפרק הבא: על ממשק אדם-מכונה והעצמה אנושית.
הפרק השלישי יעסוק בשאלות המוסריות והחברתיות
המאמר חולק לשלושה חלקים מפאת אורכו.
עוד בנושא באתר הידען:
תגובה אחת
האדם של היום הוא לא האדם של מחר
מה שאנחנו עושים היום לצמחים מחר נעשה את זה על עצמנו
לא היה שינוי גנטי אחד או שניים, היו עשרות אלפים, המפץ הגדול
והאבולוציה תערבב את הכול
בני האדם יראו כמו חוצנים עם מגוון גדול של מינים חדשים