דוח חדש של בוגרי הרווארד טוען כי שיעור הסטודנטים היהודים לתואר ראשון ירד מכ־20%–25% בשלהי המאה ה־20 לכ־7.1% כיום. אלא שגם מחברי הדוח מודים שאין בהרווארד מפקד דתי רשמי, והוויכוח האמיתי אינו רק על המספר — אלא על הסיבה: אנטישמיות וקמפוס עוין, שינוי דמוגרפי רחב יותר, או שילוב של השניים
דוח שפרסמה במרץ 2026 Harvard Jewish Alumni Alliance הפך בתוך ימים לשיחת היום בקרב בוגרים, סטודנטים וחוקרי השכלה גבוהה בארצות הברית. לפי הדוח, שיעור הסטודנטים היהודים בהרווארד הגיע בשנים 1967–1996 לכ־20%–25%, ואילו כיום הוא עומד על כ־7.1% בלבד. הדוח מציג את הירידה כחריגה ביחס למוסדות עילית אחרים, ומדגיש כי לפי עמוד הרווארד באתר Hillel, מספר הסטודנטים היהודים לתואר ראשון מוערך ב־494 מתוך 6,979, כלומר 7.1% מן הסטודנטים לתואר ראשון. (Harvard Jewish Alumni Alliance –)
אבל כאן מתחילה הזהירות המתודולוגית. אותו דוח עצמו מבהיר שאין בהרווארד מפקד מוסדי מאומת של השתייכות יהודית, ולכן הוא נשען על “טריאנגולציה” של כמה מקורות שונים: נתוני Hillel, סקרי Harvard Crimson ומחקר של מרכז ברנדייס מ־2016. למעשה, מחברי הדוח כותבים במפורש שהמספר ההיסטורי של 25% מבוסס על מקור “עליון” יותר מאשר על האומדן המועדף שלהם. לפי האומדן השמרני יותר, שיעור הסטודנטים היהודים עמד ב־2016 על 14%, כך שגם במסלול הזה מתקבלת ירידה של כ־49% עד 2025 — חדה מאוד, אך פחות דרמטית מן הכותרת “מ־25% ל־7%”.
מה באמת קרה בקמפוס
מי שרואים בירידה הזאת הוכחה לאנטישמיות מוסדית מצביעים על כך שהירידה התרחשה במקביל להחמרה ניכרת בתחושת הביטחון וההשייכות של סטודנטים יהודים. בסקר Pulse של הרווארד לשנת 2024, רק 47.5% מן הסטודנטים היהודים אמרו שהם חשים בנוח להביע את דעתם בקמפוס, לעומת 72% ב־2019, וקצת יותר מ־67% בלבד אמרו שהם מרגישים שייכים לאוניברסיטה, ירידה לעומת 79% ב־2019. (thecrimson.com)
גם שני דוחות כוח המשימה של הרווארד מאפריל 2025 תיארו מציאות קשה בהרבה משהאוניברסיטה נטתה להציג בעבר. לפי דיווח של רויטרס על ממצאי הדוחות, 15% מן המשיבים היהודים אמרו שאינם חשים בטוחים פיזית בקמפוס, ו־61% אמרו שיש השלכות אקדמיות או מקצועיות להבעת עמדותיהם הפוליטיות. רויטרס ציטטה גם את נשיא הרווארד, אלן גרבר, שדיבר על “עדויות אישיות צורבות” שנאספו בכ־50 מפגשי האזנה עם כ־500 סטודנטים ועובדים.
גם הממשל הפדרלי של טראמפ פירש את הנתונים לחומרה. ביוני 2025 טען משרד החינוך האמריקני כי רוב הסטודנטים היהודים דיווחו על אפליה או הטיה שלילית, וכי כרבע מהם חשים לא בטוחים פיזית בקמפוס. אלא שזו כבר פרשנות בעלת מטען פוליטי כבד, והיא חלק ממאבק רחב יותר בין הממשל להרווארד סביב אנטישמיות, חופש ביטוי ומימון פדרלי. (U.S. Department of Education)
למה נואה פלדמן מטיל ספק
מנגד ניצב קו הרבה יותר ספקני, שמיוצג היטב בריאיון שנתן פרופ’ נואה (נח) פלדמן ל־Chronicle of Higher Education. פלדמן אינו טוען שאין אנטישמיות בהרווארד. להפך, הוא אומר במפורש שיש בקמפוס גם אנטישמיות וגם אנטי־ציונות משמעותית, ושחלק מן השלטים והאווירה אחרי 7 באוקטובר חצו בעיניו את הגבול. אבל הוא אינו מוכן לקבל את הקפיצה הישירה מן הירידה במספרים למסקנה בדבר אפליה מכוונת בקבלה או מדיניות אנטישמית. לדבריו, הדוח “לא נחת את המטוס” — כלומר מצביע על תופעה, אך אינו מספק הסבר סיבתי משכנע. (The Chronicle of Higher Education)
פלדמן גם מזכיר כי האקלים היהודי בקמפוס אינו נמדד רק במספרים או בדיווחים על הטרדה. יש בו גם שינוי אידיאולוגי רחב יותר. לשיטתו, רבים מן היהודים האמריקנים הפרו־ישראלים גילו אחרי 7 באוקטובר שעוצמת האנטי־ציונות בקמפוסים גבוהה בהרבה ממה שחשבו, וההלם הזה תרם מאוד לתחושת המשבר. אבל זו עדיין אינה הוכחה שמנגנון הקבלה של הרווארד מכוון נגד יהודים.
לא רק אנטישמיות: גם שינוי דורי ודמוגרפי
יש גם הסבר רחב יותר, שאינו פוטר את הרווארד מביקורת אך מסבך את התמונה. סקר הסטודנטים הנכנסים של Harvard Crimson לכיתה של 2027 מצא שכמעט מחצית מן הסטודנטים החדשים מגדירים את עצמם אגנוסטים או אתאיסטים, ורובם מגדירים את עצמם “לא דתיים במיוחד” או “לא דתיים כלל”. בעולם כזה, ייתכן שחלק מן הירידה בשיעור היהודים המוצהרים משקף גם שינוי כללי באופן שבו צעירים אמריקנים מגדירים זהות דתית, ולא רק דחיקה ייחודית של יהודים.
במקביל, סקר הבוגרים של Harvard Crimson ל־2025 משרטט תמונה מורכבת עוד יותר: 66% מן המשיבים אמרו שאנטישמיות בהרווארד היא “די נדירה” או “לא שכיחה”, ורק 12% תיארו אותה כנפוצה. עם זאת, בקרב הבוגרים היהודים עצמם התמונה הייתה כמעט חצויה: כ־50% תיארו את האנטישמיות כלא שכיחה, וכ־46% תיארו אותה כשכיחה. כלומר, אפילו בתוך הקהילה היהודית עצמה אין קונצנזוס ברור באשר לעומק הבעיה.
לכן, נכון יותר לומר שהנתונים החדשים חושפים שלוש עובדות במקביל. ראשית, יש ככל הנראה ירידה ממשית ומשמעותית בשיעור הסטודנטים היהודים בהרווארד, גם אם גודלה המדויק שנוי במחלוקת. שנית, יש עדויות ממשיות לכך שסטודנטים יהודים רבים חוו בשנים האחרונות קמפוס עוין יותר, במיוחד סביב סוגיות ישראל, ציונות והמלחמה בעזה. ושלישית, עדיין אין הוכחה חותכת לכך שהירידה נובעת דווקא מאפליה מכוונת בקבלה, ולא משילוב של שינוי תרבותי, פוליטיזציה של הקמפוס, שינויים בזהות הדתית של צעירים, והעדפות חדשות של מועמדים יהודים עצמם.
במילים אחרות, הסיפור של הרווארד אינו רק “אנטישמיות כן או לא”. הוא נוגע גם לשאלה איך אוניברסיטאות עילית מגדירות גיוון, איך הן מנהלות סכסוך פוליטי טעון בלי להפוך אותו למבחן נאמנות קבוצתי, ואיך קהילה שבעבר הייתה מזוהה מאוד עם האוניברסיטה הזאת חשה כיום הרבה פחות בבית. המספר 7% אולי אינו סוף הוויכוח — אבל הוא בהחלט תחילתו.
עוד בנושא באתר הידען:
