הידען > החדשות הטובות ביותר על הקורונה

החדשות הטובות ביותר על הקורונה

בניגוד לדעה המקובלת על חלק מהמגיבים כאן, אני לא מנסה רק להפחיד בנוגע לנגיף. ולכן, אני רוצה לסקר היום את המגמה המפתיעה ביותר בחמשת השבועות האחרונים: התחלואה בקורונה יורדת בחלקים נרחבים מהעולם. האם מדובר בתופעה עונתית? האם החיסונים משפיעים? ד”ר רועי צזנה סוקר את כל החלופות

הנה כמה דוגמאות:

בארצות הברית צנח מספר המאובחנים מ- 315,000 ביום ב- 8 לינואר, ל- 73,000 ב- 19 לפברואר. הירידה במספר המאובחנים הייתה הדרגתית ועקבית לאורך כל הזמן בין לבין[1]. כל זאת, עם מבצע חיסונים מקרטע במסגרתו חוסנו רק 11.5 אחוזים מכלל האוכלוסייה[2].

בבריטניה ירד שיעור המאובחנים מאחד לכל שמונים (לפני שבועיים בערך) לאחד מכל 115 (בשבוע האחרון). באותה תקופת זמן, יכולת ההדבקה של הנגיף בבריטניה פחתה מ- 0.7-0.9 ל- 0.6-0.9. כלומר, כל עשרה אנשים שנדבקים בנגיף, מדביקים בעצמם בין שישה לתשעה אחרים. תוצאות דומות מגיעות גם משלושת האזורים האחרים בממלכות המאוחדות: סקוטלנד, וויילס וצפון אירלנד[3]. נכון לעתה קיבלו 25 אחוזים בערך מכל תושבי בריטניה את המנה הראשונה של החיסון[4].
בספרד ירד שיעור המאובחנים מאלפיים לכל מיליון איש, ל- 310 לכל מיליון איש בין ה- 25 לינואר ל- 18 לפברואר[5]. זאת למרות שיעור מתחסנים (מנה ראשונה לפחות) של חמישה אחוזים בערך.
ברבות ממדינות אירופה אנו רואים שקצב העלייה בתחלואה אינו גדול, ושמספר המאובחנים היומיים נשאר פחות-או-יותר זהה בחודש האחרון.
בהודו נרשמה ירידה מ- 47 מאובחנים לכל מיליון איש, לתשעה מאובחנים לכל מיליון איש. ולמרות שטוענים בצדק שאי אפשר לסמוך על הנתונים המגיעים מהודו, נראה שהתמונה הכללית תומכת באפשרות שאכן יש ירידה רחבה בכל העולם בשיעור התחלואה.

אז מה קורה כאן?

לפני שנמשיך, חשוב להבהיר שהמגמה אינה תקפה בכל העולם. בברזיל, למשל, אנו רואים דווקא עלייה של כמעט פי ארבעה במספר המאובחנים בין נובמבר לפברואר. יש הזוקפים את האשמה על הזן החדש המשתולל שם, ואולי מדביק מחדש גם את האנשים שהחלימו מהזן המקורי של הנגיף. כרגע, אף אחד לא בטוח.

בעצם, אפשר לסכם את כל המצב הזה במספר מילים: אנחנו לא יודעים למה זה קורה.

אבל יש כמה ניחושים. אם אתם רוצים לקרוא בעיקר עד כמה אנחנו לא יודעים, אתם יכולים לגלול למטה ישר לניחוש החמישי, שלצערי הוא גם הטוב מכולם כרגע.

ניחוש ראשון: שינוי התנהגותי וסגרים

בחודשיים האחרונים ראינו סגרים צצים בכל העולם, כאשר הנגיף הרים מחדש את ראשו בסביבות אוקטובר. בריטניה נכנסה לסגר לאומי בתחילת ינואר, למשל, כך שלא מפתיע שמספר המאובחנים בממלכות המאוחדות פחת[6]. גרמניה סגרה חלקים נרחבים מהמדינה – כולל בתי-ספר, עסקים שאינם חיוניים, ברים ומסעדות – מאז נובמבר[7].

אלא שהסגרים אינם מספיקים כדי להסביר את השינוי במדינות אחרות. בארצות הברית לא ניתן למצוא סגרים רחבי-היקף, והתגובה למגיפה משתנה בין תת-המדינות השונות. אף על פי כן, אפשר לראות שם ירידה כללית בתחלואה. באופן דומה, ספרד בחרה שלא להטיל סגר בחודשים האחרונים – וחווה ירידה דומה בשיעור התחלואה.

תמיד ייתכן שהעולם הבין סוף-סוף איך להשתמש במסכות והשתכנע בנחיצותן. שאנשים התאמצו יותר לשמור על ריחוק חברתי. אבל איך נאמר בעדינות? ההסבר הזה פשוט אינו מספיק כדי להצדיק את הירידה הכללית בתחלואה, במיוחד בהינתן השוני בין ההתנהלות האזרחים במדינות שונות.

ובכל זאת, קרוב לוודאי שהסגרים והשינויים ההתנהגותיים הביאו לירידה מסוימת בתחלואה. אבל גם אם כן – ברור שזה לא יכול להיות ההסבר היחידי.

ניחוש שני: הנגיף עונתי

האם הקורונה נחלשת בחורף? <a href="https://depositphotos.com. ">איור: depositphotos.com</a> — האם הקורונה נחלשת בחורף? איור: depositphotos.com

באוקטובר האחרון התפרסמה סקירה מקיפה ב- “פורום הפתוח למחלות מדבקות”, במסגרתה ניסו החוקרים להבין עד כמה רגיש הנגיף לעונות השנה. החוקרים סקרו יותר משבע-מאות מחקרים שונים, והגיעו למסקנה שנגיפי קורונה באופן כללי מגיעים לשיא יכולת ההדבקה וההתפשטות שלהם בעונת החורף, וספציפית בינואר ופברואר בחצי-הכדור הצפוני[8].

יש סיכוי לא-רע שגם SARS-CoV-2 עונתי, אבל אם מחזור ההדבקה שלו דומה לזה של נגיפי הקורונה האחרים, הרי שהתעלומה רק מתחזקת. הרי היינו צופים שדווקא בשני החודשים האחרונים יתפשט הנגיף יותר ביעילות בחצי-הכדור הצפוני! כאמור, אנו עדים לתופעה ההפוכה, ולא יודעים מדוע. תמיד אפשר לטעון שאנחנו לא מכירים את הנגיף החדש מספיק – וזה בהחלט נכון – אבל עדיין היינו מצפים שהוא יציית לדפוסי ההתפשטות של נגיפי קורונה אחרים. וגם אם לא – שלפחות לא יסתור אותם באופן ברור כל-כך.

בקיצור, גם אם נגיף הקורונה עונתי, זה לא מספיק כדי להסביר את הדעיכה בתחלואה. בדיוק להפך.

ניחוש שלישי: חסינות חלקית

קל לפרש לא-נכון את הניחוש הזה, ולכן אני מבקש מכם לקרוא אותו בזהירות.

אנחנו יודעים שאנשים שנדבקו בנגיף והחלימו, מפתחים נוגדנים המספקים להם הגנה למשך מספר חודשים לפחות[9]. אנו יודעים גם שבחלק מהמדינות – כמו ארצות הברית – נדבקו יותר מעשרה אחוזים מהאוכלוסייה, וישנן השערות לפיהן שיעור ההדבקה בארצות הברית הגיע כבר לחמישה-עשר אחוזים או יותר מהמבוגרים[10]. אנשים אלו מחוסנים, למעשה, מהנגיף.

אם יש דבר אחד שמאפיין את הנדבקים בנגיף בשכיחות יותר גבוהה, הרי הוא שהם היו חשופים יותר לנגיף מלכתחילה. לא כולם, כמובן, אבל חלק גדול מהם. עובדי רפואה, למשל, נמצאים בסיכון מוגבר להדבקה, כמו גם בני משפחות גדולות החיות באותו בית. במקרים מסוימים מדובר בבחירה: באנשים שבחרו להסתכן במודע, ויצאו להיפגש עם אחרים, לאכול במסעדות פרטיות ולהסתובב בלי מסכה מחוץ לבית.

אם רבים מאותם אנשים שנמצאו בסיכון גבוה נדבקו, החלימו ורכשו חסינות מהנגיף, הרי שקיים סיכוי שאותה קבוצה (ואותה קבוצה בלבד) הגיעה לשיעור חסינות גבוה מספיק כדי לעצור את התפשטות הנגיף דרכם. בהחלט ייתכן שאותם אנשים גם היו הראשונים שקיבלו את החיסונים בכל מדינה, ואלו סייעו להם לפתח חסינות לנגיף.

אני מניח שעכשיו נשמע את הטענה לפיה “היגיון בריא” צדקו כל הזמן, ושהיינו יכולים להגיע לחסינות עדר. אבל המנגנון הזה אינו מתאר חסינות עדר, אלא חסינות של תת-קבוצה מאד ספציפית מתוך האוכלוסייה. אם כולם היו יוצאים לרחובות בשנה האחרונה, הרי שהיינו רואים שיעורי הדבקה ותחלואה גבוהים בהרבה, ולצידם – גם קפיצה בשיעור המיתות ובתופעות הלוואי בעקבות המחלה.

והנה קטץ’ קטן וחשוב נוסף: זוכרים שכתבתי בתחילת המאמר שבברזיל יש עלייה כרגע בתחלואה? קיים במפורש סיכוי שווריאנטים של הנגיף יכולים להתמודד גם עם החסינות שמפתחים המחלימים, ואולי אפילו עם החסינות שמקנה החיסון.

בקיצור, אם העולם ייפתח מחדש ייתכן בהחלט ששיעור ההדבקה באוכלוסייה יעלה גם הוא מחדש. ואם נפתח את הגבולות שמאטים כרגע את התפשטות הווריאנטים, לא נתפלא לגלות שאותם ווריאנטים חדשים של הנגיף יתפשטו וידביקו מספר הולך וגדל של אנשים – כולל מחוסנים.

ואם ההסבר הזה נראה לכם מצוץ מהאצבע, כדאי לזכור שגם באמצע השנה האחרונה הייתה הפוגה באירופה בהתפשטות הנגיף וכולם נרגעו – ומיד אחריה היה גל גדול עוד יותר מהראשון. כך שכדאי להיזהר בפרשנויות שלנו לסיבה לירידה בתחלואה, מתוך הבנה שאם אנו טועים – הרי שהנגיף יחזור ובגדול.

ניחוש רביעי: החיסונים

נתחיל בגילוי נאות: הירידה בתחלואה החלה בינואר, כשמבצעי החיסונים בעולם עדיין היו בחיתוליהם, אם בכלל. למרות זאת, החיסונים עשויים היו להצטרף ליתר הגורמים האחרים – השינוי ההתנהגותי והחסינות החלקית – ולהקטין את התחלואה ואת המשך ההדבקה. וכן, יש ראיות טובות מאד לכך שהחיסונים – לפחות אלו של פייזר – באמת מצמצמים מאד את יכולת ההדבקה של המחוסנים.

החיסונים יכולים להסביר גם את הירידה בשיעור האשפוזים בבתי-החולים. הם מגנים על המחוסנים מפני התפתחות מחלה קשה, כך שהסיכון לאשפוז ולמוות יורד משמעותית. ייתכן שקיים כאן אפקט פרפר: החיסונים מקטינים את מספר המאושפזים, הצוות הרפואי (שמחוסן בעצמו, כזכור) נדבק פחות ומדביק פחות אנשים אחרים, וכך פוחת מספר הנדבקים הכולל.

אולי.

ועדיין – אנחנו רואים את הירידה בתחלואה גם במדינות בהן מבצעי החיסונים מקרטעים, אם אלו קיימים בכלל. כך שברור שגם החיסונים אינם מספיקים כדי להסביר את הירידה הכללית בתחלואה.

הניחוש החמישי: אנחנו פשוט לא יודעים

וכאן אנו מגיעים לניחוש החמישי, ואולי הטוב מכולם: אנחנו פשוט לא יודעים למה יש ירידה חובקת-עולם בתחלואה.

אני מזכיר שהנגיף SARS-CoV-2 חדש, ומעולם לא נתקלנו בו בעבר. האם ייתכן שתכונותיו שונות מאלו שחשבנו? זה תמיד אפשרי.

בן-הדוד הקרוב של הנגיף, ה- SARS המקורי שהחל להתפשט באסיה לפני כמעט עשרים שנים, נעלם בעצמו תוך זמן קצר. למה? אנחנו לא בטוחים. כנראה מכיוון שהווירוס היה קטלני מדי, וזוהה במהירות על-ידי מערכות הבריאות, כך שהיה קל לבודד את הנדבקים. אבל אף אחד עדיין לא בטוח לגמרי[11]. אולי גם SARS-CoV-2 ייעלם מעצמו? קשה להאמין, אבל אולי.

לפני קצת יותר ממאה שנים, השפעת הספרדית מ- 1918 הכתה בשלושה גלים שביחד הביאו להדבקתם של בערך 500 מיליון בני-אדם, ולמותם של 50 מיליון[12]. למה רק שלושה גלים? אנחנו לא בטוחים. למה היא נעלמה? כנראה בגלל שהדביקה מספיק אנשים כדי לפתח חסינות כללית (ולא, זה לא טיעון בעד חסינות עדר, אלא אם אתם סבורים שאפשר לוותר על עשרה אחוזים מהאוכלוסייה). אבל אפילו בזה אנחנו לא לגמרי בטוחים. אקולוגיה של נגיפים היא עניין מסובך, וכשמדובר בנגיף חדש – על אחת כמה וכמה.

אז מה עושים?

אז לסיכום, מה עושים עכשיו?

ראשית, הייתי נזהר מלהניח שהנגיף נעלם ולא ישוב. ייתכן שהמסכות, הריחוק החברתי והסגרים תרמו לירידה בהדבקה, אבל ברגע שנפתח הכל שוב – הוא יחזור בגדול. אני מזכיר לכם שזה בדיוק מה שקרה בשנה האחרונה באירופה, וגם פעמיים בישראל.

שנית, בהחלט ייתכן שהעולם קיבל מרווח נשימה בחודשים הקרובים, במהלכו כדאי לחסן רבים ככל האפשר. בדרך זו, גם אם הנגיף יחזור אלינו, הוא ייתקל בחסינות רחבת-היקף. אם נחסן מספיק אנשים, יש אפילו סיכוי משמעותי שכאשר הנגיף יחזור, לא נדע זאת בכלל ונניח שסתם נכנסנו לפניקה וחיסנו אנשים בלי סיבה. אבל מילא. ככה זה לפעמים.

שלישית, ואולי החשוב ביותר: אם ההחלטה בידיי, לא הייתי פותח את הגבולות מחדש בלי מבדקים מדוקדקים ואפילו כפיית בידוד של מספר ימים במלוניות המותאמות לעניין. ההתפרצות המחודשת בברזיל מרמזת שווריאנטים חדשים עלולים לעקוף את החיסון, ואם הם יגיעו לישראל הם יפגעו גם במחוסנים. זה לא סוף העולם – אפשר יהיה לפתח חיסונים חדשים תוך חודשים או שבועות ספורים – אבל אף אחד לא רוצה שיהיה סגר נוסף.

איך אמר הסמל שלי בצבא? “קווה לטוב מכל, וצפה והיערך לרע מכל”. זה המצב שלנו עכשיו. נקווה לטוב – וניערך לרע.

בהצלחה!

ד”ר רועי צזנה הוא חוקר עתידים, מרצה ומחבר הספרים “המדריך לעתיד ו”השולטים בעתיד”

[1] https://covid.cdc.gov/covid-data-tracker/#trends_dailytrendscases

[2] https://www.npr.org/sections/health-shots/2021/01/28/960901166/how-is-the-covid-19-vaccination-campaign-going-in-your-state

[3] https://abcnews.go.com/Health/wireStory/uk-covid-19-infections-falling-govt-mulls-easing-75998366

[4] https://ourworldindata.org/grapher/uk-covid-vaccination-doses-per-capita?tab=chart&stackMode=absolute&time=2025-08-03&region=World

[5] https://ourworldindata.org/coronavirus-data-explorer?zoomToSelection=true&country=GBR~USA~ESP~ITA~BRA~IND~KOR&region=World&casesMetric=true&interval=daily&hideControls=true&perCapita=true&smoothing=0&pickerMetric=location&pickerSort=asc

[6] https://www.gov.uk/government/speeches/prime-ministers-address-to-the-nation-4-january-2021

[7] https://www.dw.com/en/germany-coronavirus-merkel-and-state-premiers-meet-over-new-measures/a-56271628

[8] https://academic.oup.com/ofid/article/7/11/ofaa443/5929649

[9] https://www.theatlantic.com/ideas/archive/2020/07/could-covid-19-immunity-really-disappear-months/614377/