סיקור מקיף

נזקי דו תחמוצת הפחמן וההתחממות סיפורם של ארבע נהרות וקונכיה אחת

בעוד קובעי המדיניות התכנסו בדוחא שבקטאר, מתפרסמים מחקרים שמבהירים את הנזקים שגורמת עלית ריכוז דו תחמוצת הפחמן באטמוספרה וההתחממות העולמית,

הרכיכה pteropod sea snail, צילום: NOAA
הרכיכה pteropod sea snail, צילום: NOAA

בדוחא שבקטאר מתכנסות משלחות כדי לנסות ולהגיע להסכמים ואמנות שיהוו המשך ל אמנת קיוטו וימתנו את המשך פליטות גזי החממה לאטמוספרה ואולי כך גם יעצרו את ההתחממות העולמית על פחות משתי מעלות.

בינתיים מתפרסמים מחקרים שמבהירים את הנזקים שגורמת עלית ריכוז דו תחמוצת הפחמן באטמוספרה וההתחממות העולמית, להלן:

נהרות מתייבשים. על-פי ממצאים שנאספו ע'י חוקרים מ"האוניברסיטה הלאומית באוסטרליה" (Australian National University) ושמתפרסמים ב"ניצ'ר – שינויי אקלים" (Nature Climate Change) מצבם של נהרות רבים וגדולים הולך ונהיה גרוע בגלל שינויי האקלים אבל גם בגלל ניהול גרוע של שימושים במים.

כדי לקבל דגימה של מצב הנהרות ניבדקו מערכות הניקוז (האזורים מהם מנקזים הנהרות מים) של נהר הקולורדו שבאמריקה, הנהר הצהוב בסין, מערכת הסנגו – אורנג' בדרום אפריקה ומערכת ה מוריי – דרלינג באוסטרליה.

הסקר בו נבדקו ארבעת המערכות שכולן סובלות מתקופות בצורת מתמשכות הראה כי בנוסף לתקופות הבצורת שבחלקן מיוחסות לשינויי האקלים, תקופות בצורת שכתוצאה מהן פוחתת הזרימה בנהרות, יש ניהול אנושי לקוי של מקורות המים.

הסוקרים טוענים כי בנוסף להשפעת הבצורת מתיבשים הנהרות בגלל ניהול לקוי של השימוש במים, למשל באמריקה יש הסכם ישן בין המדינות על חלוקת המים, הסכם ישן שאינו מתאים לכמויות המים העכשוויות ובכל זאת יש סירוב מתמשך של המדינות לדיון מחודש בחלוקת המים,

כלומר למרות שבנהרות זורמים פחות מים השאיבה/שימוש אינו משתנה, מצב שאינו מאפשר פעילות להבראת המערכת, לדעת הסוקרים, "שינויי האקלים יגרמו לבעיות רבות וקשות יותר", שכן למרות שיש מערכות שאולי תהינה יותר "רטובות", הסיכוי הוא כי רוב המערכות שנסקרו ממשיכות להתייבש ושוב ברוב המקרים ההתיבשות ברובה היא תוצאה של הטית הזרימות ורק בחלקה בגלל שינויי האקלים,

אחת הדוגמאות החיוביות היא תכנית להבראת מערכת ה מוריי-דרלינג באוסטרליה, תכנית שמתחשבת בצרכי האוכלוסיה, שינויי האקלים וצרכי הסביבה הטבעית, לאומת זאת במערכות האחרות שנסקרו גם אם יש הבנה כי קיימת פגיעה אין תכניות או נסיונות לשנות את התנהגות האוכלוסיה ו/או התחשבות בצרכים עתידיים.

הסוקרים אומרים כי "הולכים ומתרבים הנהרות ה"סגורים", נהרות שאינם מגיעים לים" ולדברי הסוקרים "נהר שאינו מגיע לים הוא סימן לניהול לקוי". ‫"‬עלינו להבטיח רמת בריאות בסיסית לנהרות, לשתיה, דייג, מרעה, יעור, גידול חיות או יצירת מישורי הצפה ", "נהר חייב להגיע לים",

ראוי לציין כי במקומתנו יש פעילות מבורכת של "הבראת" נחלים וחלקם אפילו "מגיעים לים", למעט כמובן הנהר היחידי שזרם ממזרח לנו – נהר הירדן … חבל.

קונכיות נמסות
מנזקי ההתחממות לנזקים הישירים של דו תחמוצת הפחמן, מהיבשה לים, אחת ההשפעות של פליטות גזי חממה וההתחממות העולמית היא עליה בחומציות מי האוקינוסים.
על פי מחקר שמתפרסם ב "נייצ'ר גאוסיינס" ( Nature Geoscience) קונכיות של מיני רכיכות ימיות סביב אנטארקטיקה נמסות כאשר רמת החומציות של המים עולה, המסה שמסכנת את שרשרת המזון באוקיאנוס.

האוקיאנוסים סופחים (כל שנה) כרבע מדו תחמוצת הפחמן שנפלט לאטמוספרה. ככל שרמות דו תחמוצת הפחמן באטמוספרה עולה סופחים האוקיאנוסים יותר דו תחמוצת הפחמן מה שמעלה את רמת החומציות של המים, עליה זו מהווה סכנה (ידועה) לשוניות אלמוגים ומסתבר כי גם לביתם של רכיכות – לקונכיות. חוקרים מ- British Antarctic Survey, אוניברסיטת מזרח אנגליה, המכון המלכותי ההולנדי למחקרי ים, סוכנות האוקיאונגרפיה והאטמוספירה של ארה"ב (NOAA) בדקו רכיכה (pteropod sea snail) נפוצה במימי האוקינוס הדרומי, וראו כי בגלל עלית החומציות במים הקונכיה של הרכיכה נמסה, למרות שההמסה לא גרמה לנזק ישיר הפכה הרכיכה ליותר פגיעה לזיהומים ולפחות מוגנת מפני טורפים.

מדובר איפוא בשינויים שגורמים לשינויים בחוליות אחרות של שרשרת המזון באוקיאנוס. המים ה"חמוצים" מעכלים את הקונכיה והופכים את הרכיכה לפגיעה יותר. לדברי החוקרים עלית חומציות האוקינוסים נגרמת בגלל "תרומת" האנושות לעלית רמת דו תחמוצת הפחמן, ‫"‬תרומה" שגורמת להתפרקות הקונכיה. הקונכיה מהווה מקור חשוב למזון עבור דגים ועופות וככזה מהווה סימן לבריאות המערכת הימית,

עד היום לא היו הוכחות ישירות להשפעת ה"החמצה" על אורגניזמים חיים בסביבתם הטבעית, המחקר תומך בתחזיות על פיהן העליה בחומציות תגרום להשפעה משמעותית על הסביבה הימית, החוקרים בדקו את המים בשכבה העליונה בה מתקיימת הקונכיה. מסתבר כי המים היותר חומציים נמצאים בעומק אבל בגלל משטר הרוחות (שמשתנה בגלל ההתחממות) יש ערבוב של המים, ערבוב שמעלה את המים ה"חמוצים" לשכבות העליונות. המים ה"חמוצים" מאכלים תרכובות הסידן שבמבנה הקונכיה. רמות דו תחמוצת הפחמן באטמוספרה ממשיכות לעלות וכך גם רמת החומציות של המים.

מדגמי אקלים צופים רוחות חזקות יותר באוקינוס הדרומי, עליית החומציות יחד עם רוחות חזקות מהווה שילוב קטלני עבור הקונכיה, לדברי החוקרים "מאז תחילת ה"מהפכה התעשיתית" עלו רמות דו תחמוצת הפחמן באטמוספירה ב 30% והתחזית היא כי במידה ותימשך העליה תעלה רמת החומציות באוקינוסים ב 150% רמה שלא היתה מזה 20 מליון שנים".

במילים אחרות המצב אינו מזהיר והתחזיות אינן טובות יותר, ולכן ראוי שהמתכנסים בדוחא יתעוררו ויפעלו. האמנם עשו זאת?

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

לוגו אתר הידען
דילוג לתוכן