סדק גדול באפריקה עשוי להפוך לאוקיאנוס חדש

הסדק נמצא בהמשכו של השבר הסורי אפריקני, והוא נפער בבת אחת על פני 55 ק”מ. המדענים שגילו אותו – מארה”ב, אתיופיה, אריתראה ותימן אומרים כי הוא יכול לשמש מעבדה טובה למתרחש בקרקעית אוקיאנוסים הממשיכים להתרחב כגון ים סוף

סדק באורך של כ-55 ק”מ במדבריות אתיופיה יהפוך בסופו של דבר לאוקיאנוס חדש, כך מאשרים מדענים. הסדק, שעומקו לסירוגין 6 מטרים, נפער בשנת 2005 והגיאולגים האמינו כי הוא יתרחב ויהפוך לאוקיאנוס, אך הקביעה הזו היתה שנויה במחלוקת, והסדק הזה לא נחקר.

מחקר חדש שערך צוות מדענים בינלאומי, דיווח בכתב העת גיאופיסיקל ריסרץ' לטרס כי התהליך היוצר את הסדק זהה לחלוטין לזה המתרחש במעמקי האוקיאנוסים, עדות נוספת לכך שמדובר בתחילת היווצרותו של ים. פעילות דומה של סדקים מריחבה לאט לאט גם את ים סוף.

המדענים אספו נתונים סייסמיים משנת 2005 ועד היום ושיחזרו את האירוע. מהשחזור עולה כי הסדק נפתח לכל אורכו בתוך ימים. דאבוהו, הר געש צפונית לקצה הסדק התפרץ ראשון, ולאחר מכן נדחפה מאגמה מאיזור מרכז הסדק והחל תהליך “פתיחת הרוכסן” של הסדק בשני הכיוונים, הסבירו החוקרים בהודעה שפרסמו היום.

“אנו יודעים כי סדקים בקרקעית הים נוצרים באמצעות חדירה דומה של מאגמה לתוך הסדק, אך לא סברנו כי רצועות ארוכות של סדקים יכולים להישבר בצורה כזו, אומרת סינדי אבינגר, פרופ' למדעי כדור הארץ וסביבה באוניברסיטת רוצ'סטר ושותפה לכתיבת המחקר. התוצאה הראתה כי גבולות של פעילות וולקנית בלוחות הטקטוניים עשויה לגרום להם פתאום להתפרק באיזורים קטנים ולא במקטעים קטנים, כפי שסברו עד כה. אירועים גדולים פתאומיים של תזוזות שטחים יוצרות סיכונים גדולים לאוכלוסיות החיים ליד הסדק מאשר היו גורמים אירועים קטנים יותר, אומרת אבינגר.

הלוח האפריקני והלוח הערבי נפגשים במדבר אפאר המרוחק בצפון אתיופיה. ידוע כי הם מתפשטים בתהליך הכולל יצירת סדקים – בקצב של כ-2 ס”מ לשנה במהלך 30 מיליון השנים האחרונות. תהליך זה יצר את שקע אפאר שאורכו כ-300 קילומטר וכן את הים האדום. ההערכה היא שהים האדום יתמזג לים החדש בעוד כמיליון שנה. האוקיאנוס החדש יתחבר לים סוף ולמפרץ עדן, זרוע של הים הערבי בין תימן וחצי האי ערב ובין סומאליה שבמזרח אפריקה.

אטאלי איילה, פרופסור באוניברסיטת אדיס אבבה באתיופיה הוביל את המחקר, אסף נתונים סייסמיים בסיוע עמיתו מארתיריאה פרופ' גברברהן אוגובאזי מהמכון הטכנולוגי של אריתריאה וכן ג'אמאל שולאן מהמכון הסייסמולוגי של תימן.

“הנקודה החשובה במחקר היא ללמוד האם מה שהתרחש באתיופיה דומה למתרחש בקרקעית האוקיאנוסים, מקום שאליו קשה לנו להגיע”, אומרת אבינגר. “ידענו שאם נוכל לבסס את העובדה כי הסדק האתיופי הוא ייחודי נוכל להשתמש בו כמעבדה לחקר סדקים אוקיאניים. בזכות השיתוף הבינלאומי חסר התקדים שקיבלנו במחקר זה אנו יודעים שהתשובה היא כן.” אמרה.