יוצאים מהלחץ

מדעני מכון ויצמן למדע גילו: כיצד הגוף מתמודד עם מצבי לחץ, הגורמים חרדה, דיכאון ואנורקסיה

אלון חן וצוות המעבדה שלו. צילום: מכון ויצמן
אלון חן וצוות המעבדה שלו. צילום: מכון ויצמן

כיצד בדיוק מתאושש הגוף לאחר שהגיב למצב לחץ חולף? ד"ר אלון חן מהמחלקה לנוירוביולוגיה במכון ויצמן למדע, בחן אם "קרובי משפחה" של החלבון CRF, הידוע כאחראי העיקרי להפעלת שרשרת האירועים הקשורה בהתמודדות עם מצבי לחץ, משתפים עמו פעולה. מחקרו האחרון התמקד בשאלה אם חלבונים הקרויים יורוקוטין 1, 2 ו-3 – הם האחראים לכיבוי התגובה.

כדי לנסות לבדוק את ההשערה, יצרו ד"ר חן וחברי קבוצתו – תלמידת המחקר עדי נויפלד-כהן, ד"ר מיכאל צורי, דימיטרי גטשלטר וטכנאית המעבדה שוש גיל – עכברים מהונדסים, שאינם מייצרים את שלושת חלבוני היורוקורטין, ובחנו את רמות החרדה שעכברים אלה מפגינים לפני חשיפה לגורם לחץ ולאחריו, בהשוואה לעכברים רגילים. תוצאות הניסוי הראו כי לפני החשיפה לגורם לחץ, לא קיים כל הבדל בין התנהגות העכברים המהונדסים לעברים הרגילים. בבדיקה נוספת, שנעשתה מיד לאחר החשיפה לגורם חרדה, עדיין לא נראה כל הבדל בהתנהגות העכברים: שני הסוגים הראו סימני מצוקה ברורים, כמצופה מהם. ההפתעה הגיעה בבדיקה שלישית, שנעשתה 24 שעות לאחר החשיפה: בעוד שעכברי הביקורת התאוששו לגמרי מהאירוע הטראומתי וחזרו להפגין התנהגות נורמלית, העכברים המהונדסים שמרו על אותן רמות חרדה שגילו מיד לאחר חשיפתם לגורם הלחץ.

המדענים הסיקו שחלבוני היורוקורטין הם האחראים לחזרה לשגרת חיים נורמלית, אבל כיצד בדיוק הם מכבים את התגובה החרדתית? כדי לנסות לזהות את מנגנון הפעולה של חלבוני היורוקורטין, בדקו המדענים את מידת הביטוי של שורת גנים מוכרים המעורבים בבקרת התגובה למצבי מצוקה – כמו, לדוגמה, קולטנים לסרוטונין ולדופמין – באמיגדלה, איזור במוח הקשור בתגובות פחד וחרדה. בעכברים המהונדסים לא היו כל הבדלים בתבנית ביטוי הגנים לפני החשיפה לגורם הלחץ ולאחריו. בעכברי הביקורת, לעומת זאת, נמצאו הבדלים גדולים בין מידת הביטוי של הגנים לפני החשיפה לגורם הלחץ, לעומת מידת הביטוי שלהם 24 שעות לאחר מכן. כלומר, התוכנית הגנטית האחראית לחזרת הגוף לשגרה איננה יכולה לצאת אל הפועל בעכברים המהונדסים, בהם מערכת היורוקורטין איננה פועלת. המחקר התפרסם באחרונה בכתב העת המדעי "רשומות האקדמיה הלאומית למדעים של ארה"ב" (PNAS).

ד"ר חן: "הממצאים שלנו מצביעים על המקום המרכזי של מערכת היורוקורטין בוויסות התגובה למצבי לחץ, ועל תפקידה החשוב בתהליך ההחלמה ממצבי לחץ – הקשור במחלות כמו חרדה, דיכאון ואנורקסיה. העכברים המהונדסים שיצרנו במחקר הזה ישמשו כמודל יעיל ונוח – עבורנו ועבור חוקרים אחרים – להבנת המחלות הקשות האלה".

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

4 תגובות

  1. לא צריך לשער לגבי עתיד הפסיכולוגיה, כבר היום אנחנו עדים למגמות הפיצול בפסיכואנליזה והגישה הפסיכודנמית כאשר קבוצה אחת תומכת באימוץ הגישה המדעית ואילו השניה מתרחקת מהמדע ואף שוללת את יכולתה של הגישה המדעית לבחון את התאוריה והפרקטיקה שלה – בדיוק כמו הדת.
    בישראל הגישה השניה, השוללת את המדע, חזקה ונפוצה יחסית למדינות אחרות.

  2. הערה קטנה לגבי המינוחים בעברית שבדרך כלל לא עוברים טוב מאנגלית בנושאים כגון חרדה וסטרס. הכתבה הזו מדברת על תגובה למצבי דחק (stress) והחלבונים המדוברים הם מה שנקרא חלבוני סטרס. המקבילה בצמחים אגב היא מצבי עקה (זה שאנחנו לא שומעים עצים לא אומר שהם לא זועקים לעזרה). את המילה לחץ עדיף להשאיר לתכונה הפיזיקלית (למשל לחץ אויר). פרט לכך מדובר במחקר מרתק שעשויות להיות לו השלכות מרחיקות לכת על הבנת מנגנון התגובה למצבי דחק ועל ניהול ובקרה של חרדה.

    ל-1

    עדיין יש מקום לפסיכולוגיה וזאת מכיוון שהפסיכולוגיה היא במובנים מסויימים מה שהנוריוביולוגיה עדיין לא יודעת להסביר ואין סיבה טובה להניח שהיא לא תעשה זאת בעתיד. יהיה מעניין לראות האם בעתיד התיאוריות העמומות של הפסיכולוגיה תחלופנה מן העולם. אם לשפוט לפי קיומה המתמשך של הדת כמערכת הסברים עמומה בעלת סתירות פנימיות רבות וזאת על אף סתירות קשות עם עובדות מדעיות אני נוטה לשער שהפסיכולוגיה תתקיים איתנו עוד שנים רבות (גם אם עקרונותיה ימצאו את דרכם לתחומים בעלי שמות אחרים כמו קואוצ'ינג למשל).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן