שמים את הרגל על האבולוציה של הלוויתנים והדולפינים

מה קדם למה – אבדן יכולת ההליכה או המעבר לתזונה בשרית? ניתוח מקיף חדש שופך אור על מוצאם של היונקים הימיים והתפצלותם ממשפחת מכפילי הפרסה אשר קרובם היבשתי החי הוא ההיפופוטם

Ambulocetus natans - לווייתן מהלך. יצור חצי יבשתי חצי ימי מעידן האיואקן. איור: קארל בואל
Ambulocetus natans - לווייתן מהלך. יצור חצי יבשתי חצי ימי מעידן האיואקן. איור: קארל בואל

כאשר אבותיהם הראשונים של היונקים הימיים של ימינו – הלווייתנים והדולפינים, טבלו את בהונותיהם במים, החלה סדרה של שינויים אבולוציוניים שהביאה בסופו של דבר להפיכת היוקנים הימיים לקבוצת בעלי הפרסות הגדולה ביותר.

ואולם השאלה היא מה היה הדבר הראשון שקרה, האם היו אלה השינויים בתזונה מתזונה צמחונית לתזונה בשרית, או אובדן יכולת ההליכה? מאמר חדש שפורסם השבוע ב-PLoS ONE פותר את הסוגיה באמצעות השוואת נתונים מסיבית של מורפולוגיה, התנהגות, וגנטיקה של היונקים הימיים החיים כיום וקרוביהם הראשונים המאובנים.

אבות אבותיהם של היונקים הימיים נכנסו כנראה למים לפני ששינו את תזונתם (ואת שיניהם) כך שיאפשרו קרניבוריות. לפי השיחזור Indohyus, אוכל צמחים ימי למחצה שחי לפני 48 מיליון שנה והיפופוטמים החיים כיום הם השארים הקרובים ביותר בעץ האבולוציוני של קבוצת היונקים אליהם משתייכים גם היונקים הימיים.
אם רק היו לנו קטגוריות מיון של יצורים חיים כדי לקבוע את היחסים בתוך קבוצת בעלי חיים, היינו מפסידים שיעור גדול של המגוון וחלק מהתמונה של מה שמתרחש" אמרה מישל ספולדינג, החוקרת הראשית של המחקר ותלמידת מחקר במוזיאון האמריקני להסטוריה של הטבע.

"ה- Indohyus-ים הם מעניינים מכיוון שהמאובנים שלהם משלבים מערכת שיניים של צמחונים עם התאמות בעצמות האוזן המותאמים לשמיעה מתחת למים הקשורות באופן מסורתי רק עם לווייתנים".

חוקרי יונקים תוהים כיצד התפתחה סדרת הדולפינאים עם הגפיים המותאמות לשיחה והעדר שיער. לפני כשישים שנה, הציעו חוקרים לראשונה כי היונקים הימיים הם קרובים רחוקים של בעלי הפרסה, ובפרט מכפילי הפרסה כגון כבשים, אנטילופות וחזירים. במילים אחרות, הלווייתן הרוצח אוכל הבשר והדולפינים הניזונים מדגים הם צאצאים של קבוצת בעלי חיים אוכלי עשב. מחקרים עדכנים יותר גילו כי מבין מכפילי הפרסה, ההיפופוטמים הם יונקי היבשה החיים הקרובים ביותר ליונקים הימיים.
מכיוון שאף אחד לא היה מגלה את הקרבה בין ההיפופוטמים והלווייתנים בהתבסס על מראם, הופכות עדויות מאובנים לכלי חשוב בקביעת הצעדים האבולוציוניים המדויקים שביצעו אבות אבותיהם של היונקים הימיים. באופן מסורתי נקשרו היונקים הימיים עם המסוניכידים, קבוצת טורפים שנכחדו זה מכבר ואשר היתה להם פרסה אחת. הגילוי הטרי של האינדוהיוס, מסבך את התמונה (כמו שתמיד קורה עם מאובנים חדשים), משום שעצמות האוזן שלו דומים לאלה של היונקים הימיים המודרניים, ולפי התיאוריה הם אמורים לעזור לבעל החיים לשמוע טוב יותר מתחת למים.

כדי לשלול מספר הסטוריות אבולוציוניות חלופיות באשר לשאלה מה קדם למה – אכילת הבשר או ההתאמה לחיים במים, וכדי לדעת האם האב הקדמון היה האינדוהיוס או המסוניכיד, מיפו ספולדינג ועמיתיה את היחסים האבולוציונים בין למעלה מ-80 מינים, חלקם חיים וחלקם מאובנים. המינים סווגו לפי 661 מאפיינים מורפולוגים והתנהגותיים (כגון נוכחות שיער או צורת עצם הקרסול).

49 רצפי DNA חדשים מחמישה גנים נוספו אף הן לתערובת, של למעלה מ-47 אלף מאפיינים. הן הנתונים המורפולוגיים והן הנתונים הגנטיים נבנו לפי מתכונת של ניתוחים קודמים של החוקרים מורין אוריילי מאוניברסיטת סטוני ברוק וג'ון גאטסב מאוניברסיטת קליפורניה בריברסייד. בנוסף, אינדוהיוס, טורפים (כלבים וחתולים) וקבוצה ארכאית של יונקים אוכלי בשר המכונה קראודונטים נכללו במודל.

הצוות גילה כי העצים האבולוציוניים הפחות מסובכים ממקמים את האינדוהיוס ומאובנים דומים קרוב ללווייתנים בעוד המסוניכידים נמצאים בקשר רחוק יותר. ההיפופוטמים נשארים גם לפי המחקר הזה היצורים החיים הקרובים ביותר. התוצאות מראות כי אבותיהם של היונקים הימיים התאימו עצמם לחיים במים לפני שהפכו לטורפים, אך התזונה הבשרית התפתחה בעוד הם יכלו עדיין ללכת על היבשה.

לדברי אולירי, הלוויתנים המוקדמים – האינדוהיוס, אכלו כנראה את טרפם במים אך עדיין היו מסוגלים ללכת על הקרקע, האינדוהיוס התאים עצמו לשמיעה מתחת למים אך אכל עשב, בעוד האמבולוצטוס (Ambulocetus) לוויתן מהלך שחי לפני כ-50 מיליון שנה, אכל בשר.
ישנו קונפלקיט בעומק העץ האבולוציוני, אומרת ספולדינג. עמוד השדרה של העץ חזק ויציב אך ישנה קבוצה גדולה למדי של בעלי-חיים המסווגים בקבוצות על יסוד תכונות משותפות המעידות על מוצא משותף. אנו חייבים לבחון מחדש בזהירות את כל המאפיינים של בעלי חיים אלה ולראות אילו ערכות של תכונות הנגזרות מקטגוריות מיון שונות, פותרות את חידת העץ האבולוציוני של היונקים הימיים.

להודעה של החוקרים

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

32 תגובות

  1. למיכאל רוטשילד.

    במחשבה שניה השאלה שהצגת בתגובה מס' 30 יכולה
    להיות בסיס לא רע למחקר, שיתכן ויתמוך בתיאוריה
    אותה אני מציג….

  2. אדם:
    וכיוון שאתה דווקא מוכן לחשוב אני מציע לך לחשוב מה היית מעדיף לראות:
    אישה עם ביקיני או אישה עם הנגטיב של ביקיני (כלומר – כזו שכל גופה מכוסה בבגדים ורק אברי המין שלה חשופים).
    אני מבקש ממך לא לענות לי על שאלה זו.

  3. אדם:
    בניגוד למה שמנסים למכור לך – כל בעלי החיים האקואטיים (אבל כולם!) עברו התאמה בנושא הפרוה – אם זו השלתה הטוטאלית ואם זו הפיכתה לפרווה קצרה וצפופה המכוונת בניגוד לכיוון השחייה ומשומנת היטב.
    גם נוצותיהם של עופות שצוללים הרבה – כדוגמת הפינגווינים עברו התאמה דומה.
    אינני בא להגן על תיאורית הקוף האקוואטי שאין לי כל מושג אם היא נכונה אבל אני מציע לך לקחת בחשבון – מלבד את הנ"ל – גם את העובדה שדווקא הצורך להצטיין בשחייה (ולא הצורך למצוא חן בעיני נשים שמעדיפות לא פעם גברים שעירים דווקא) מביא גברים לידי כך שיגלחו את גופם.
    עובדה מעניינת נוספת היא הרפלקס שיש לתינוקות האוטם את הקנה שלהם כשהם מתחת למים ומאפשר להם לצלול מבלי שלמדו זאת מעולם.
    ולגבי פרסום – כתיבת ספר כמובן שאינה שייכת לעניין.
    גם את הארי פוטר כתבו והוא זוכה להצלחה כבירה.
    פרסום הוא כתיבה לעיתון מדעי הנתון לביקורת עמיתים.

  4. ובסופו של דבר, אותם יונקים ימיים שאיבדו את הפרווה
    (לוויתנים ודולפינים) איבדו גם את היכולת לחיות על היבשה
    – וזה כל הסיפור.

  5. לאדם.
    דבר נוסף. רק כדי להדגיש עד כמה הפרווה חשובה ליונקים והשלתה
    אינה קשורה בהכרח לשחיה, אפשר לראות בכלבי הים, שעברו כמעט כל
    התאמה אפשרית לשחיה: איבדו אפרכסות אוזניים, קיבלו סנפירים
    ואיבדו למעשה את כושר ההליכה …ועוד …
    אך שמרו על פרוותם.

    המסקנות שלך.

  6. לאדם. אם כבר מדברים על פרסום, כרגע אני עובד על ספר אוטוביוגרפי
    ובו אני מתכוון לעסוק, בשולי הדברים, בסיבות האבולוציוניות למחשבות
    אובדניות והתאבדויות – כפי שאני מבין אותן.

  7. לאדם (24) את הסיבה להליכה זקופה (חיים בסוואנה) קראתי במקורות
    רבים ושונים (אולי אפילו באתר זה), את הסיבה להגדלת החזה של נשים
    למדתי (למיטב זכרוני) מספרו של רוברט ארדרי "הציווי הטריטוריאלי"
    לפני שנים רבות. על הספר, דרך אגב, אני ממליץ בכל לב.
    היתר (השלת הפרווה והצמדת העור לגוף) היא, למיטב ידיעתי, השערה
    שלי המשלימה לדעתי את רעיונותיו של ארדרי – אם כי יתכן והיא מוזכרת
    אפילו אצל ארדרי – ואני איני זוכר.

    ד.א. אני מסכים עם תגובתך לדעותי (קרי: שאין בכל שכתבתי הוכחה
    חד משמעית), אך כדאי לשים לב לפרטים, למשל: בניגוד לסוריקטות
    אין לקופי אדם זנב, היכול לתמוך בגוף בשעת הזדקפות.
    בסופו של דבר ההסבר שאני מציג כאן ממצה את כל השינויים, בעוד
    שתיאווריית הקוף האקווטי (לצורך העניין: הומניד זקוף במים) אינה
    מסבירה (למשל) את היעדר הפרווה; צריך לזכור, כי מעט מאד בעלי
    חיים בעלי דם חם (ובוודאי על היבשה) ויתרו על כסות אינרטית (ויש
    לכך מן הסתם הרבה סיבות טובות): פרווה או נוצות המגינים על עור
    דק יחסית. המים אינם מפריעים לגידול פרווה או מחייבים את הצמדת
    העור (למשל כלבים מסויימים ודובי קוטב שוחים למרחקים עם פרווה
    עבה) אלא במיקרים "קיצוניים" – אצל חיות שוחות שהאבולוציה שלהן
    במים בת מליוני שנים (מה שכמובן בלתי אפשרי, מבחינת לוחות הזמנים
    האבולוציוניים אצל האדם), האפשרות השניה, (קרי: קוף אקווטי המותאם
    במיוחד לשחייה במים, אם נתעלם מלוחות הזמנים והיעדר קרומים בגפיים
    למשל) אינה מסבירה את הראיה של האדם שאינה מותאמת למים –
    וכמובן את חזה האשה שאין למצוא כמותו אצל כל בע"ח אחר ובוודאי
    שאינו תורם מבחינה הידרודינמית.
    ההסבר שאני מציג גם נכון יותר מבחינה לוגית (תער אוקאם): בעוד
    שלתיאוריית הקוף האקווטי אין שום הוכחה וכל שלב ההתפתחות הזה
    (סטייה לחיי ביצה או ים וחזרה ממנה) הוא השערה בעלמא, הרי ההסבר
    שמביא אנוכי הוא קוהרנטי לכל אורכו.

    לעניין הפירסום. מאחר שאיני בר סמכא (המחשבה האבולוציונית
    היא תחביב עבורי), לא השקעתי מספיק כדי להביא מובאות לטענות
    שאני מעלה – ולברר אם הגו את ההסבר מתחילתו עד סופו אנשים
    אחרים לפני, לא סביר בעיני כי יהיה עיתון שיהיה מוכן לפרסם
    תיאוריה שכזו.

  8. למישהו אחר:

    אני חוזר על כך שאהבתי את ההסבר שלך להיעדר הפרווה.
    אם הוא שלך, הייתי באמת מחפש דרך לפרסם אותו, כמו שמיכאל אומר.

    לעומתו, ההסברים המקובלים להליכה על שתיים תמיד נשמעו לי מטופשים.
    לראות מרחוק: לא חייבים להזדקף כל הזמן. תראה את הסוריקטות שמעמידות "שומר".
    להתגונן בעזרת הגפיים הקדמיות: לא חייבים להזדקף בכלל. תראה את החתולים.
    כנ"ל לגבי זריקת אבנים: השימפנזות שהצגת לא הולכות זקופות.

    הליכה על שתיים אינה עניין של מה בכך, וחיות שעברו להליכה על שתיים כמו הציפורים עשו זאת מסיבה טובה.

    תיאוריית הקוף האקווטי טוענת שאבות אבותינו חיו באיזור של ביצות ואגמים רדודים.
    באיזור כזה הליכה זקופה, תוך השארת הראש מחוץ למים היא חסכונית יותר משחייה.

  9. ואגב, אני מניח שממש לא תתקשה למצוא תמונות של קנגורו באינטרנט.

  10. מישהו לגמרי:
    מספיק עם ההתנצחות הזאת.
    לדעתי אתה מפספס בגדול.
    לא אמרתי שלגוף לבוש יש את אותו אפקט.
    מאיפה הקרצת את זה.
    אני טוען שזה היה המצב גם לו היו בני האדם מכוסים בפרווה – גם אז הם היו מעדיפים ערום (עם הפרווה) על לבוש.
    אבל מספיק.
    למה כל כך חשוב לך לשכנע אותי?!
    נסה לפרסם את דעתך באיזה עיתון מדעי וכך תזכה להרבה יותר הכרה.

  11. מיכאל יקירי, אם גוף מכוסה פרווה או בגדים יוצר אותו אפקט
    כמו גוף עירום, מדוע מתעקשים אתרי אינטרנט כה רבים
    לפרסם צילומים של בחורות עירומות? מדוע משלמים אנשים
    כה רבים לצפות בנשים וגברים בעירום (כשבחינם הם
    יכולים לראות ולצלם אותם ושכמותם לבושים ברחוב). אולי תעשה
    משאל רחוב בנושא: מה מגרה מינית יותר: אישה עירומה או
    לבושה – ואת הנשים כמובן את אותה שאלה על הגברים:
    איך הם יותר מגרים – לבושים או עירומים?
    ולענייננו: ברור שמתי שהוא בתולדות האבולוציה האנושית
    הפסיק חוש הריח להיות גורם דומיננטי בבחירת בני זוג –
    ולדעתי, יש קשר הדוק בין ההליכה על שתים, ההזדקפות,
    הפיכת חוש הראיה לגורם הדומיננטי בבחירת בני זוג,
    הצמדת העור לגוף, הגדלת החזה אצל נשים והשלת
    הפרווה.
    איני מוצא סיבה אחרת לשינויים האלה אצל בני האדם.

  12. נו ברצינות!
    אני יודע לאיזה צורך ניתוחים אלה משמשים אבל זה לא משנה את המחקרים שנערכו.
    לא טענתי שלחזה אין שום תפקיד. יש לו תפקיד ותפקיד זה פחות משמעותי מזה שאתה מנסה לתת לו. ואתה משום מה החלטת לרתום את החזה להוכחת עניין הפרווה. מה הקשר? אין קשר!
    אין לי שום בעיה להודות במה שנראה לי נכון אבל התאוריה שלך אינה משכנעת אותי ולכן לא אודה בנכונותה.
    מה דעתך לנסות לפרסם אותה באיזה עיתון מדעי?

  13. למיכאל. הייתי יכול להמשיך ולהיכנס לפרטים נוספים המחזקים את
    דעתי, אלא שחוששני שבמקום שיחה יתפתח כאן וויכוח, שאין לי שום
    כוונה להתיש בו את עצמי ואותך. ברור לי, שאם רק תבדוק בעצמך,
    על בסיס שיחות עם נשים, איזה צורך בדיוק ממלאים הניתוחים
    להגדלת והרמת החזה ואיך מגיבים הגברים למראן לפני ואחרי, תבין
    שהפעם הזאת הצדק עימי.
    נותר לי רק לקוות שיהיה לך האומץ להודות בכך.

  14. ואיך שלא יהיה – רעיון השלת הפרווה לצורכי גירוי מיני לא יכול לשאוב אישוש מן ההתנהגות בבגדים.
    כאשר הושלה הפרווה לא היו בגדים ומשום מה היא נשארה דווקא במקומות המעניינים יותר.

  15. אגב:
    אינני זוכר את המקור אבל דווקא קראתי מחקר על המבטים ששולחים גברים בנשים ולהיפך.
    מסקנת המחקר הייתה שעיקר המבטים משני הצדדים מופנים לישבן.

  16. לגמרי:
    הנה אמרת הכל.
    אפשר להבחין בחזה גם בלבוש מלא.
    מה עם פרווה מלאה? היא תסתיר אותו?

  17. למיכאל (14). גורם הגרוי הראשוני והבולט ביותר הוא גודל החזה הנשי,
    שים לב לכל ניתוחי הסיליקון (בשביל מה לדעתך, כל כך הרבה נשים עוברות
    אותם – בעוד שגברים מוציאים הון כדי לעשות את ההיפך?), את גודל
    החזה אפשר להעריך גם בלבוש מלא, בעוד שאיבר המין ממילא לא
    נראה בלבוש מלא. מה אם כך גורם לדעתך כבר אלפי שנים
    לגברים להימשך לנשים בחברה האנושית (הלבושה רוב הזמן)
    ובאורח תת הכרתי וממלא, את אותו התפקיד אותו ממלא חוש הריח אצל כלבים?
    אם אינך בטוח, תעשה מישאל בין חבריך מה הדבר הדברים הראשון
    שהם בוחנים כשהם רואים ממרחק מה ומאחור דמות שסביר שהיא נשית
    (שיער ארוך, אגן רחב יחסת); בלי לבדוק אני מוכן להמר על כך שהדבר
    הבא שיבחנו הוא גודל החזה, שיהיה האישור סופי להנחתם
    – ובסופו של דבר גורם המשיכה.
    אם כבר דנים בכך, החזה הנשי הוא מעין "סמפור" לפוריות האישה:
    אם הוא שטוח, האישה טרם הגיע לבשלות מינית או שמיניותה
    (ובסופו של דבר פוריותה) בספק- ולכן אינו אמור למשוך; אם
    הוא מלא וגדול – האישה בגיל הפוריות וסביר שניזונה היטב;
    אם הוא נפול – סביר שהאישה בגיל הבלות, או מתקרבת אליו.
    לדעתי, ה"סמפור" משפיע באורח תת הכרתי על משיכת הגבר
    לאישה, הנשים מכירות בכך ולכן מבוצעים כל כך הרבה ניתוחים
    להגדלת והרמת החזה.

    לעניין הקנגורו. מאחר וטרם ראיתי את קנגה (אימו של רו)
    בחזיה לא אוכל להגיב על ההשוואה המאד מחוכמת שלך.

  18. אישית – הרעיון של השלת הפרווה מעל כל הגוף (והשארתה דווקא באזור אברי המין) בשביל לחשוף את אברי המין נראה לי מופרך.
    גם הקנגורו חושב כך.

  19. לאדם (12). ההסבר המקובל הוא, שהשבר הסורי אפריקני הפריד את
    אבות אבותינו שחיו בצפון מזרח אפריקה (אתיופיה, קרן אפריקה)
    מהאיזור המיוער שהיה ממערב לשבר וגרם לשינויים אקלימיים
    ולתנאי סוואנה; כשלא היו עצים לטפס עליהם (וכך גם לאתר מרחוק
    טורפים להימלט מהם) נאלצו ההומנידים להזדקף כדי לאתר מזון
    וטורפים גדולים ולשחרר את ידיהם כדי להשתמש בהם להגנה או
    תקיפה (גם באמצעות ידוי אבנים כמו שעושות שימפנזות למשל) ונשיאת מזון.

  20. למישהו אחר לגמרי:
    ההסבר שלך לגבי היעדר הפרווה יפה מאוד.

    האם יש לך הסבר משלך לגבי הסיבה למעבר להליכה זקופה?

  21. לאדם (8), אני מכיר את התיאוריה, אך חוששני אין לה קשר למציאות.
    לדעתי, גוף האדם נפרד משיער פרווה משום שבניגוד לכלבים
    וקופים, יצור ההולך על שתיים אינו יכול להכיר פרטים (ולא פחות
    חשוב: מינם של אותם פרטים) בלהקה ע"פ התבוננות או הרחה
    של אברי המין שלהם. לכן גם גדלו שדי הנשים – שרוב החומר
    בהם הוא שומן ולא אברי יצור חלב – כדי להקל הזיווג ולהימנע
    מטעויות….
    התיאוריה שאני דוגל בה גם מסבירה מדוע, בניגוד לעורם של קופים
    וכלבים, אין עורו של האדם תלוי ונפרד מן הגוף, שלא לדבר על כך
    שעור תלוי היה מפריע לתפקוד הגפיים אצל אדם עומד. יש כאן
    כביכול "אבולוציה מתכנסת" – אבל אין זה המצב, אחרת
    היו מוצאים אצלנו קרומי שחייה לפחות כמו אצל גזע הכלבים
    "ניופאונדלנד" – שלא עבר את יתר ההתאמות לשחייה כמו
    בני האדם.

  22. אבי, killer whale נקרא בעברית לווייתן קטלן.

    עמי, האם אתה מכיר את תיאוריית הקוף האקווטי?

  23. שאלה למביני דבר
    האם ידועים מיני חים במיים הניזונים על צמחים בלבד ?
    מאין מקבילים ימיים לאוכלי העשב על היבשה ?
    הערה : אין כוונתי ללוויטנים הניזונים על פלנגטון.

  24. מאמר חשוב ומעניין, אבל עם הרבה שגיאות כתיב ("בסר" כנראה במקום "בשר")
    ותיאורים מבולבלים: "…הלוויתנים המוקדמים – האינדוהיוס, אכלו כנראה את
    טרפם במים אך עדיין היו מסוגלים ללכת על הקרקע, האינדוהיוס התאים עצמו
    לשמיעה מתחת למים אך אכל עשב, בעוד האמבולוצטוס (Ambulocetus)
    לוויתן מהלך שחי לפני כ-50 מיליון שנה, אכל בשר…".
    ובמילים אחרות: אם "האינדוהיוס, אכלו כנראה את טרפם במים" (והמלה "טרפם"
    מראה שהיו אוכלי בשר), מדוע נטען במשפט הבא שאכלו עשב? למה המעברים
    האלה בין יחיד לרבים? ואיזה מן יצור זה "לוויתן מהלך"?

  25. אומרים לנו שתחילת החיים במים, ומשם אל האדמה, וחזרה אל המים (לא קראתי את המאמר). אם אני
    מבינה נכון, במקרים של אסונות אקולוגיים חריפים, חלקנו יחזרו אל המים.
    האם לא כדאי לעודד ולטפח צמיחת קרומי שחיה ומערכת נשימה כפולה, כמו אצל הדו-חיים? אחרת מה
    תכליתם של מחקרים מהסוג הנ"ל?
    אזכיר שוב שלא קראתי את המאמר. אה כן, האם הכוונה לשסועי פרסה, או לבעלי ארבע טלפיים?
    וסליחה על הבורות האמיתית.

  26. אך כשרואים את הקשר הנפשי החזק שהם מפתחים אל בני אדם, קשה לשלול את האפשרות שאביהם היה חברנו הטוב ביותר – הכלב

  27. מאמר מעניין מאוד, תודה אבי.
    שתי נקודות שעולות בדעתי כרגע:
    1) בכל הקשור ליצירת עצים של מקור בעלי החיים, הייתי נזהר כשמדובר בקלסטריזציה על בסיס של מורפולוגיה. אנחנו היום עושים את זה הרבה ברמת הגנום. משווים רצפים ויש כמה וכמה שיטות לכך. כשמדובר בקליסטור על פי פרמטרים אחרים, יש למצוא שיטות שיתאימו וממילא כל נושא העצים שנוי במחלוקת (אופן הכימות שלו והמשמעות של עץ שמראש לא מכיל את כל מרכיבי החיים ומאפשר מבט חלקי)

    2) הדבר השני שעולה בדעתי, וכמובן שכאן אני חכם בלילה שאומר את הדברים רק אחרי שקראתי את המאמר מעלה: נשמע הגיוני מאוד שבעלי החיים הראשונים שחזרו למים היו הרביבורים שהחלו לדשדש מיי האפסיים וללחך עשב ים ומשם העמיקו ולמדו לצלול ועברו פיתוחים שקשורים בשחיה. מדוע פחות הגיוני שקרניבורים הם אלו שנכנסו תחילה לים? משום שהקרניבור מתעסק עם טרף שיכול לזוז, על פי רוב. ובשביל זה יש צורך להצליח לזוז טוב יותר מהנטרף. לא סביר, לדעתי, להניח כי טורף יבשתי יכול להתמודד עם נטרף מימי (דמיינו את עצמכם, למרות שאתם יודעים לשחות, מנסים לתפוס דג במים בעזרת הידיים בלבד).

    בסופו של דבר, המאמר מעניין אך תודאותיו מתבססות על תמונה לא מלאה ולכן יש להתיחס בזהירות

    בברכת חברים,
    עמי בכר

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן