עתיד הנילוס בעקבות הסכם בין אתיופיה למצרים על מילוי סכר במעלה הנהר

לאחרונה הגיעו אתיופיה, מצרים וסודן לטיוטת הסכם ביניהן שבו מוסכם על תנאים וסייגים להפעלת סכר Renaissance. עיקרו של ההסכם הוא כי אתיופיה תמלא מים במאגר בשלבים לאורך של כעשר שנים. המילוי יתבצע רק בעונות הגשמים, דבר שימתן את חוסר המים בסודן ובמצרים. כעת נשאר לראות אם מצרים תהיה מרוצה מהבטחות אתיופיה כי בעונות יובש ישחררו מים מהסכר במורד הנהר, וכמובן נותרה השאלה איך ינהגו שמונה המדינות הנוספות שבמעלה הנילוס.

בעבר כתבתי על הסכר וגם על הסיכוי לפגיעה בים התיכון. המצרים חוששים בצדק כי בזמן מילוי המאגר, תהליך שימשך מספר שנים, תהפוך הזרימה בנהר לזרזיף וגם אחר כך תרד הספיקה בסודן ובמצרים בגלל הפנית מים לאתיופיה.

במחקר שמתפרסם לאחרונה יש תחזית שמבהירה את סכנת חוסר המים באגן הנילוס כולו ובחלקו התחתון בעיקר.

הנהר הארוך בעולם זורם דרך 11 ארצות ואגן הניקוז שלו מכסה 3 מיליון קמ׳׳ר, שמהווים כ-10% משטח היבשת האפריקנית. במדינות: דרום-סודן, סודן, מצרים, אוגנדה ואתיופיה יש כ-250 מיליון בני אדם התלויים ישירות במימיו. כמעט כל הגשמים שיורדים ומזינים את הנילוס-הכחול והנילוס-הלבן יורדים בחלקו העליון (הדרומי) של הנהר. חלקו התחתון (הצפוני) מקבל מעט גשם ולכן מצרים וסודן תלויות לחלוטין במי הנהר, תלות שתגדל. זאת על אף שעל-פי תחזיות אקלימיות לקראת סוף המאה תגדל כמות הגשם ב-20%, שכן הגידול יהיה בחלקו העליון של אגן הניקוז.

על-פי התחזית שמתפרסמת: “האקלים החם יותר יגרום לתקופות יובש על אף שירד יותר גשם”, תנאים אלה יתהוו במקביל לעליה חדה בצפיפות האוכלוסיה שעל-פי ההערכה תוכפל עד שנות ה-50 של המאה, בגלל עונות יובש ובגלל חלוקת משאבים לא שווינית. הגידול באוכלוסיה יגביר את המחסור במים למרות העליה בכמות הגשמים. גם היום סובלים כ-10% מבין השוכנים באגן הניקוז של הנילוס מחוסר כרוני במשאב החיוני. על פי הסקר, ב-2040 בשנים בהן הטמפרטורות וכמות הגשמים יהיו ממוצעות, יעלה מספר הסובלים מחוסר מים כרוני.

תנאי מזג אוויר חם ויבש יפגעו בגידולים חקלאיים, יפחיתו את הזרימה בתחנות לייצור חשמל, יצמצמו את הספקת המים לאנשים ולתעשיה ויגבירו את המתח החברתי שכבר קיים בגלל חלוקת משאבים. ב-2040, בעונות היובש יסבלו מהתנאים הקשים ומחוסר במים 45% שהם כ-110מיליון מהאנשים שנמצאים באגן-הניקוז של הנילוס. גם ללא התפתחות התנאים האקלימיים הקשים יגרום הגידול באוכלוסיה לחוסר מים קיצוני בחלקים העליונים של הנהר. השילוב של שינויי האקלים וגידול האוכלוסייה ישפיע לרעה על המצב החברתי-כלכלי ופוליטי המסובך והמתוח בקרב 11 המדינות באגן הניקוז של הנילוס.

בעוד שהמדינות במעלה הנהר מנסות למצוא דרך לשאוב את כמויות המים שיבטיחו את רווחתן הרי שבמורד הנהר מנסות מצרים וסודן לטעון לזכות היסטורית לשליטה על הזרימה בנהר, זאת בשעה שחקלאות מהווה מקור ראשי למחיה עבור רבים מתושבי הארצות באפריקה בכלל ובאגן הנילוס בפרט. השילוב של תלות בחקלאות כמקור ראשון לקיום וחוסר היציבות הפוליטית, מובילים את האזור לסכנה של חוסר במים ובמזון.

לצורך המחקר היה צריך להבין עד כמה תדירות תיהינה השנים היבשות והחמות למרות העליה הקלה בכמויות הגשמים. לשם כך בדקו החוקרים נתונים על התנודות האקלימיות בהיסטוריה של מעלה הנהר בין השנים 1961 ל-2005. כמו כן, השתמשו במודלים שיאפשרו להעריך איך המשקעים והטמפרטורות ישתנו בעשורים הקרובים, נמצא כי בארבעת העשורים האחרונים עלתה שכיחות השנים החמות והתחזית היא כי זו מגמה שכנראה תימשך, מגמה שתגרום לתנאים דומים לשנים בהן בגלל תנאי אקלים נפגעו יבולים, פגיעה שגרמה לחוסר במזון ולמשברים חברתיים ופוליטים. שכיחות התנאים החמים והיבשים לקראת סוף המאה ה-21 תהיה גדולה יותר מאשר בעבר, אם בעבר נוצרו תנאים כאלה בממוצע כל כ-20 שנים הרי שבעתיד יהיו שנים חמות ויבשות יותר כל 6 עד 10 שנים. לא רק השכיחות גוברת אלא גם תנאים שילכו ויעשו קשים יותר, כלומר התנאים הקשים יהפכו למצב שכיח ורגיל עבור האנשים באזור. גלי-חום יעלו ב-2 עד 6 מעלות לעומת היום, מה שיגרום לעקה קשה לאנשים, לחיות משק ולגידולים חקלאיים. החוקרים חישבו את מספר האנשים שיסבלו מחוסר מים על-פי הערכת כמויות המים שיזרמו בנחלים ובנהרות ויהיו זמינים לאנשים. בחישוב הצריכה הבסיסית לנפש נמצא כי למרות העלייה הקלה בכמות הגשמים הרי שבגלל השנים החמות תפחת בהרבה כמות המים שיהיו זמינים עבור יושבי האזור.

כמו בכל העולם כך גם אגן הניקוז של הנילוס מתחמם ושוב, למרות התחזית לעליה קלה בכמות הגשמים הרי שבגלל העליה בטמפרטורות יתגבר היובש. יתכן כי השילוב של יובש ושינויים גדולים משנה לשנה בכמות הגשמים נובע מהתחזית להעצמת המחזוריות של “אל-ניניו” ו”אל-נינה” מה שגורם ל”צליפות-שוט” – שינויים קיצוניים ופתאומיים במזג האוויר. באזורים בהם שנים יבשות מתחלפות בגשמי זעף במהירות וללא התרעה מוקדמת.

החוקרים כותבים כי על אף שבעולם יש די מזון להאכיל את יושביו, הרי שיש צורך חיוני להבטיח חלוקה שוויונית של מזון ומים גם למי שאין באפשרותו “להגיע” למקורות מים או למזון, מצב שילך ויחמיר, לכן הצעד הראשון הנדרש ממדינות האזור הוא ליצור מצב בו תהיה הקצאת מים הוגנת וצודקת שלא תתבסס על “זכויות היסטוריות” כפי שטוענות מצרים וסודן החלוקה צריכה להיות מבוססת על הצורך של המדינות במעלה הנהר, כמו דרום-סודן ואתיופיה. ארגון משותף של חלוקת מים בין מדינות האזור יתרום לפתור ויכוחים וחיכוכים שעשויים להגיע לאלימות, כך למשל המצב הנוכחי בו מצרים ואתיופיה מתקרבות לעימות בגלל בניית סכר ה-Reneissance על הנילוס הכחול, הסכר יפחית את כמות המים שתגיע למצרים וכדי למנוע חיכוך אלים יש צורך בארגון חזק שיספק ערובות לחלוקה הוגנת של מי הנילוס.

החוקרים כותבים כי על אף שלעיתים קרובות מהווים מים סיבה לחיכוכים הרי שיש דוגמאות לשיתוף וממביאים כדוגמא את הסכם המים בין ישראל לירדן “בעולם עתידי בו יהיו יותר אנשים ופחות מים, ארצות באגן הנילוס יצטרכו לשתף פעולה כדי להבטיח את השימוש הטוב ביותר במשאבים, לאגור מי גשם בעונות לחות, באופן שימנע שטפונות ולחלק את המים בצורה שוויונית בשנים שחונות”. לבסוף מזהירים החוקרים כי: “אם ממשלות האזור יכשלו בשיתוף פעולה, התוצאה תהיה הרת אסון”.

ואני אוסיף כי אולי אין זה מקרה שהמחקר מתפרסם עכשיו. אחרי שבשנים קודמות שררה בצורת קשה באזורים נרחבים, שפגעה ביבולים, בחיות משק, באנשים ובחיות בר. בזימבאבואה, קניה, סומליה, דרום אפריקה, אנגולה, אתיופיה ועוד, התייבשו שדות חקלאיים ושדות מרעה טבעיים וצחנת פגרי חיות שררה באזורים נרחבים. ואילו 2019 היתה שנה “ברוכה” בכמויות גשמים שכמותן לא זכורות, גשמים שגרמו לשטפונות ומפולות בוץ שגרמו למותם של מאות אנשים ולנזקים קשים לתשתיות.

רבים מהתיאורים והתנאים מתאימים גם לפינה שלנו. גם אצלנו יש שנים שחונות מול שנים ברוכות, אלא שמסתבר כי במקרים רבים מדי ברכה עבור משק המים הופכת לקללה עבור אנשים בישובים שהוצפו. למרות הקרבה הגאוגרפית והאקלימית אנחנו לא באפריקה וראוי כי הרשויות ילמדו ויפנימו כי את ה”קללה” ניתן, נכון וראוי לנצל ולהפוך לברכה על ידי בניה נכונה של תשתיות שבהן המים נספגים וחודרים לקרקע ולא זורמים ברחובות. על-ידי יצירת מאגרים באגני הניקוז שימנעו שיטפונות ועלית נחלים על גדותיהם. המים שיוחדרו לקרקע במקום לזרום ברחובות יעשירו אקוות, המאגרים ישמשו בתקופות יובש ובא למשק המים בארץ גואל.