להקפיא את הקוטב הצפוני

קצב ההמסה של הקרח בקוטב הצפוני ממשיך לעלות ומדאיג את המומחים. כעת מציעה קבוצת מדענים להציב מערכת משאבות מים ענקיות ויקרות בקוטב, שתעזור לשמור על אוקיינוס הקרח הצפוני קפוא גם בקיץ

מאיה פלח, זווית – סוכנות ידיעות למדע ולסביבה

מה משותף לקרטיב בטעם אננס, לקוטב הצפוני וליונית לוי? אם השבתם שכולם לבנים וקפואים, כנראה שבקרוב התשובה שלכם כבר לא תהיה נכונה: הקוטב הצפוני, לפי מומחים, צפוי להפוך להיות נטול קרח לחלוטין במהלך עונת הקיץ כבר בשנת 2030 – זאת לפי קצב ההמסה הנוכחי שלו והטמפרטורות ששוררות בו בשנים האחרונות.

מומחי אקלים, מודאגים בחודשים האחרונים משיאי הטמפרטורות הגבוהות שנשברים בקוטב, כמו גם מכמויות הקרח הנמסות במהירות הולכת וגוברת והכיסוי הדל בקרח בחודשי הקיץ: רק בשנה שעברה התפרסם דו״ח של סוכנות החלל האמריקאית (NASA) וסוכנות האוקיינוסים והאטמוספרה האמריקאית (NOAA) דו״ח על מצבו המדאיג של הקוטב הצפוני, והשנה טמפרטורות חמות בכ-20 מעלות צלזיוס מעל הממוצע לעונה שנמדדו בקוטב בחודשי החורף גורמות להמסה מהירה אף יותר של הקרח.

לקוטב נטול קרח בקיץ השלכות חמורות, פחות קרח משמעו פחות אנרגיה המוחזרת מהמשטחים הלבנים העצומים (אפקט האלבדו) ולכן התחממות מואצת של כדור הארץ. בנוסף יש לכך השפעות עצומותעל המערכת האקולוגית, על הקהילות המקומיות ועל בעלי החיים בקוטב . לפיכך מחפשים מדענים בקדחתנות אחר פתרון שיסייע לעכב את המסת הקרח בקוטב. במאמר שהתפרסם לאחרונה בכתב העת המדעי Earth’s Future מציעים מדענים רעיון חדש ומהפכני (וגם יקר מאוד): לבנות מערכת משאבות מים שתעזור להקפיא את הקוטב מחדש.

10 מיליון משאבות

זה נשמע משונה, אבל המדענים מדברים ברצינות גמורה על פיזור של משאבות מים רבות – כ-10 מיליון מהן ליתר דיוק – המונעות על ידי אנרגיית רוח, בשטח הקוטב הצפוני. המשאבות ישאבו מים שנמצאים תחת שכבות של קרח, ויתיזו את המים הקרים על פני השטח. המגע עם הקרח יגרום למים הקרים לקפוא וכך תיווצר על פני השטח שכבה חדשה של קרח שתעבה את כיסוי הקרח של הקוטב הצפוני בכמטר נוסף ביחס לשכבה הקיימת (שעובייה כיום עומד על כ-3-2 מטרים בלבד בשיא עונת הקור).

לדברי המדענים, הקוטב מתחמם כיום בקצב כפול מכפי שחזו מודלים בעבר, והם טוענים שהיעדים שנקבעו בהסכם פריז – שנחתם בסוף 2015 ואושרר סופית בסוף שנת 2016 בפסגת מרקש – אינם מספיקים כדי להאט בהרבה את המסת הקרח. כי לפי קצב ההמסה הנוכחי, כבר ב-2030 צפוי הקוטב הצפוני לחוות את הקיץ הראשון שלו שיהיה נטול קרח לחלוטין. חמור מכך, עד לשנת 2050 צפוי הקוטב לחוות תקופות שבהן במשך חמש שנים ברצף הקיץ הארקטי יהיה חסר-קרח. על כן, לדבריהם, הפחתת פליטות גזי החממה שלנו לבדה אינה מספיקה עוד, ויש לנקוט במקביל גם בפתרונות הנדסיים שיעזרו לעכב את הפשרת הקרח.

כמה? 500 מיליארד דולר

עלות התכנית שתכסה 10 אחוז משטח הקוטב מוערכת על ידי המדענים בכ-500 מיליארד דולר(!) לעשר שנים, אך הם טוענים שמדובר בעניין הכרחי. קיץ ללא קרח בקוטב משמעו התחממות מהירה יותר של כדור הארץ, כיוון שהמשטח הלבן הגדול אחראי כיום להחזרת כמות ניכרת מקרינת השמש לחלל, ואם כיסוי הקרח ייעלם בקיץ תיספג הקרינה במי האוקיינוסים (ככל שמשטח הוא כהה יותר, הוא בולע קרינה רבה יותר) ותגרום להתחממותו של האזור ביתר שאת. התחממות אזור הקוטב תשפיע גם על התחממות שאר העולם: ככל שהפרש הטמפרטורות בין הקוטב והאזורים המשווניים והטרופיים (midlatitudes) קטן, כך גדלה תדירותם של אירועי קיצון כדוגמת סופות טרופיות, סערות ואירועי קרה ממושכים.

דוב, אייל וכלב ים נפגשים

הפשרת הקטבים תשפיע קשות על המערכת המקומית: באזור הקוטב עצמו צפויה המערכת האקולוגית להשתנות ללא היכר ככל שהקרח ימשיך להפשיר: כבר כיום מקשה מצב העניינים על דובי הקוטב, שתזונתם מסתמכת בדרך כלל על ציד כלבי ים על משטחי קרח צף. הדובים נאלצים למצוא להם טרף אחר וכלבי הים עצמם מתקשים להסתדר ללא גושי הקרח ונאלצים להתקבץ בהמוניהם על היבשת – בהתגודדויות של אלפי פריטים. עובדה זו מקשה עליהם למצוא מזון וגורמות להימחצותם של רבים מהגורים הרכים שנולדים בעונת האביב. גם איילי הצפון החיים בסמוך לקוטב הצפוני נמצאים בבעיה ככל שמאזן הקרח משתנה: כאשר הטמפרטורות בקוטב עולות, יורדים גשמים במקום שלג, וגלי קור שמגיעים לאחר מכן גורמים לקרח לקפוא בשכבה קשה (בניגוד לשלג הרך), שלא מאפשרת לאיילים לחפור ברגליהם ולהגיע למזון. באופן זה התרחשו בשנים האחרונות באזור ימאל שבסיביר שני אירועי ענק של תמותת איילים בעשרות-אלפיהם.

גם הקהילות הילידיות המקומיות באזור צפויות לסבול קשות מהשינוי: חלקן – כמו קהילת הננט הוותיקה בימאל, למשל – מאבדות עם הרס המערכת האקולוגית ומות בעלי החיים את מקור מחייתן העיקרי. בנוסף, האוקיינוס והמייצרים שיהיו פתוחים לרווחה כאשר הקיץ יהיה נטול קרח, יאפשרו לחברות מסחריות לנסות ולהשתמש במשאבי האזור (כמו חיפושי גז ונפט באזורים שלא מאפשרים כיום מעבר), שעלולים לפגוע קשות באורח חייהן של הקהילות המקומיות וכן ליצור סכנת זיהום חמורה באזור שכן דליפות נפט בטמפרטורה הקרובה לקיפאון לא יעברו פירוק ביולוגי. חלק מהקהילות הללו חיות באזור כבר יותר מאלף שנים וחלקן שומרות עד היום על אורח חיים פשוט ומסורתי.

אין ספק שהשקעה של 500 מיליארד דולרים במערכת שתעזור ״להקפיא״ את הקוטב הצפוני נשמעת כמו רעיון קיצוני; אך בהשוואה לכל הנזקים שעתידים לקרות עם המסת הקרח, נראה שתג המחיר הזה נמוך ביחס למה שנצטרך להשקיע בהמשך בתיקון הנזקים. עם קרח שמתמעט בכל עשור בכ-13 אחוז בממוצע ושיאי המסה והתחממות חדשים של הקוטב כמעט בכל שנה בשנים האחרונות, נראה שיש לבחון ברצינות גם פתרונות קיצוניים ויקרים.