חוקרים חשפו ב"דרום פנגיאה" (כיום החלק הדרומי של אפריקה) מאובנים של יצורים שחיו סמוך לפני האירוע המכונה “המוות הגדול”, שהכחיד כ־70% מן המינים היבשתיים וחלק גדול אף יותר מן המינים הימיים
חושפים את עברו של הפרם באפריקה
יותר מ־15 שנה שחוקרים בינלאומיים חופרים ומנתחים מאובנים באפריקה כדי להבין טוב יותר את תקופת הפרם — פרק זמן גאולוגי שנמשך מלפני 299 עד לפני 252 מיליון שנה והסתיים באירוע ההכחדה ההמונית הקשה ביותר בתולדות כדור הארץ. המחקר, בהובלת חוקרים מאוניברסיטת וושינגטון ומה־Field Museum of Natural History , מתמקד בזיהוי היצורים שחיו בדרום פנגיאה (יבשת־העל היחידה של כדור הארץ באותה תקופה) סמוך לפני האירוע המכונה “המוות הגדול”, שהכחיד כ־70% מן המינים היבשתיים וחלק גדול אף יותר מן המינים הימיים.
“ההכחדה ההמונית הזו הייתה קטסטרופה של ממש לחיים על פני כדור הארץ ושינתה את מסלול האבולוציה,” אמר כריסטיאן סידור, פרופסור לביולוגיה ואוצר פליאונטולוגיית חולייתנים במוזיאון בֶּרְק להיסטוריה של הטבע ותרבות (UW Burke Museum) “. אבל חסרה לנו תמונה מקיפה מי שרד, מי לא — ולמה. המאובנים שאספנו בטנזניה ובזמביה יעניקו נקודת מבט גלובלית יותר על התקופה חסרת התקדים הזו בהיסטוריה של הטבע של כוכב הלכת שלנו."
סידור, יחד עם קנת’ אנגלצ'יק, אוצר תחום פלאו־יונקים ב־Field Museum , ערכו סדרת מאמרים בת 14 פרסומים שיצאה לאור ב־7 באוגוסט בכתב העת Journal of Vertebrate Paleontology . הסדרה מציגה ממצאים עדכניים על המגוון הרחב של בעלי החיים שאיכלסו את אפריקה בתקופת הפרם — מטורפים שן־חרב דרך אוכלי־צמחים חופרים ועד דו־חיים גדולים המזכירים סלמנדרה.
אוצרות מאובנים ברחבי דרום אפריקה (הגיאוגרפית)
כל הממצאים הללו הוצאו משלושה אגנים בדרום אפריקה (האזור הגיאוגרפי): אגן רוחוהו בדרום טנזניה, אגן לואנגווה במזרח זמביה, ואגן זמבזי האמצעי בדרום זמביה. רובם התגלו בידי חברי הצוות במהלך מסעות חפירה בני חודש־חודשיים שנערכו באזור לאורך 17 השנים האחרונות; אחרים נותחו מתוך אוספים מוזיאוניים של דגימות שנחפרו לפני עשורים.
“באזורים הללו בזמביה ובטנזניה נשתמרו) מאובנים מרהיבים מתקופת הפרם,” אמר סידור. “הם מעניקים לנו הצצה שלא הייתה כמותה לחיים ביבשה לקראת ההכחדה ההמונית.”
מאז 2007 יצאו סידור וצוותו — כולל סטודנטים ודוקטורנטים מ־UW לחמש משלחות מחקר לאגן רוחוהו ולארבע משלחות מחקר לאגני זמבזי האמצעי ולואנגווה, בשיתוף הרשויות בטנזניה ובזמביה. החוקרים צעדו בין אתרי שדה המרוחקים מיילים זה מזה כדי לאסוף מאובנים, לנו בכפרים או חנו בשטח. כל המאובנים שייאספו יוחזרו לטנזניה ולזמביה לאחר השלמת המחקר.
החיים לפני “המוות הגדול”
הפרם מסמן את קצה עידן הפלאוזואיקון. בתקופה זו החלו בעלי־חיים — שהתפתחו תחילה בגופי מים — ליישב את היבשה, ונוצרו מערכות אקולוגיות יבשתיות מורכבות. בעידן הפרם שוטטו במגוון בתי גידול — מיערות מוקדמים ועד עמקים צחיחים —מגוון רחב של דו־חיים ויצורים דמויי־זוחלים. ההכחדה ההמונית של סוף הפרם — שסיבתה המדויקת עדיין שנויה במחלוקת — מחקה רבות מן המערכות הללו ופתחה את העידן המזוזואי, שבו התפתחו הדינוזאורים וגם הופיעו ראשוני העופות, בעלי־הפרחים והיונקים.
עשרות שנים נסמך הידע המדעי על הפרם, על “המוות הגדול” ועל ראשית המזוזואיקון בעיקר על אגן הקרו בדרום אפריקה, שבו שמור רצף מאובנים כמעט מלא מלפני ואחרי ההכחדה. אולם כבר משנות ה־30 התברר כי אגנים בטנזניה ובזמביה כוללים רשומות מאובנים כמעט שלמות לטווח הזמן הזה. משלחות החקר של סידור, אנגלצ’יק ועמיתיהם הם הניתוח המקיף ביותר עד כה של רשומת המאובנים האזורית מלפני ואחרי “המוות הגדול”. ב־2018 פרסמו החוקרים ניתוח כולל של החי שלאחר הפרם באגני רוחוהו ולואנגווה; המאמרים החדשים כוללים ניתוח של ממצאים גיאולוגיים מהפרם המוקדם יותר.
מאובנים משובחים להשוואות עולמיות
“מספר הדגימות שמצאנו בזמביה ובטנזניה גדול כל־כך, ומצב השימור שלהן טוב עד כדי כך, שאנו יכולים לערוך השוואות ברמת המין למה שנמצא בדרום אפריקה,” אמר סידור. “אין מקום טוב מזה, ככל הידוע לי, לקבלת פירוט מספק של תקופה זו כדי להסיק מסקנות והשוואות מדויקות.”
מאמרי הצוות מתארים כמה מינים חדשים של דיצינודונטים — אוכלי־צמחים דמויי־זוחלים, קטנים וחופרים, שהתפתחו לראשונה באמצע הפרם. עד זמן ההכחדה ההמונית היו הדיצינודונטים — רבים מהם בעלי חרטום דמוי מקור ושני ניבים קטנים שסייעו כנראה לחפירה — אוכלי־הצמחים הדומיננטיים ביבשה. הממצאים כוללים גם כמה מינים חדשים של גורגונופסיים — טורפים גדולים ושן־חרב — וכן מין חדש של טמנוספונדיל, דו־חיים גדול הדומה לסלמנדרה.
“כעת אפשר להשוות שני אזורים גיאוגרפיים שונים של פנגיאה ולראות מה התרחש לפני ואחרי ההכחדה ההמונית של סוף הפרם,” אמר סידור. “כך נוכל להתחיל לשאול באמת מי שרד ומי לא.”
למאמר המדעי DOI: 10.1080/02724634.2024.2446616
