סיקור מקיף

פגיעתם של פרעושים במכרסמים קטנים באה ממקום לא צפוי

מחקר מאוניברסיטת בן-גוריון מעלה כי גרבילים הנגועים בפרעושים מתקשים להתמודד עם סכנת טריפה, ואף נאלצים לוותר על מזון כדי לשרוד

גרביל.מתוך ויקיפדיה
גרביל.מתוך ויקיפדיה

דמיינו לעצמכם שאתם מנסים להתרכז בפתרון בחינה קשה, תחת מגבלת זמן, בחדר מלא ביתושים עוקצים. נשמע לא פשוט, נכון? עבור חיות מסוימות, חוויה כזו היא חלק מקשיי היום-יום, והיא עניין של חיים ומוות.

מחקר חדש, שהתפרסם לאחרונה בכתב העת המדעי היוקרתי Ecology Letters, בחן את השפעתם של פרעושים על התנהגותו של גרביל החוף (מין עכבר קטן החי בחולות הנגב המערבי וחולות מישור החוף). המחקר, שנערך כחלק ממחקר לתואר מוסמך בנושא השפעתם של טפילים חיצוניים על קבלת החלטות אופטימאלית בגרבילים על ידי הסטודנט עשהאל רוה, בהנחייתם של הפרופסור צביקה אברמסקי מהמחלקה למדעי החיים והפרופסורים ברט קוטלר ובוריס קרסנוב מהמחלקה לאקולוגיה מדברית בקמפוס שדה בוקר, ניסה לבחון בכלים חדשים שאלה לא פתורה: הגרבילים סובלים מפרעושים, ומשקיעים זמן ומאמץ רבים בניסיון להיפטר מהחרקים העוקצים. עם זאת, למרות שהפרעושים מוצצים את דמם, במחקרים קודמים לא נמצא כי הם פוגעים במצבם הגופני של גרבילים בוגרים או בסיכוייהם לשרוד. מדוע, אם כן, מתאמצים הגרבילים להיפטר מהם?

החוקרים בחרו לבחון את התנהגות הגרבילים על מנת למצוא תשובה לשאלה זו. ראשית, שינויים התנהגותיים הם מהירים וקלים לבחינה. בנוסף, סביר להניח שחיה הסובלת מטפילים תשנה את התנהגותה על מנת לפצות על הנזק הנגרם לה הרבה לפני שנזק כזה יתבטא במצבה הגופני. על מנת לבחון כיצד מגיבים הגרבילים לפרעושים, בחנו החוקרים כיצד מתנהגים הגרבילים בעת שהם יוצאים לחפש מזון, פעילות החושפת אותם לטורפים. לגרבילים שני כלים עיקריים להתמודד עם סכנה זו: ניהול זמן (היכן וכמה זמן לחפש מזון) ודריכות לסכנה (השקעת תשומת לב בסביבתם לאיתור טורף מתקרב). הנחת החוקרים הייתה כי הפרעושים יכולים לפגוע בגרבילים באחת מכמה דרכים: הם יכולים להשפיע על מצבם הגופני של הגרבילים, כך שאלו ינסו לפצות על הפגיעה בהשקעת יותר זמן ומאמץ בהשגת מזון, תוך התעלמות מסכנות טריפה. מצד שני, אובדן הדם או תגובה חיסונית לטפילים עלולה להחליש את הגרביל ולגרום לו לקשיים באיסוף מזון ובהתגוננות מטורפים. אפשרות נוספת היא כי הפרעושים פוגעים ביכולתם של הגרבילים להשקיע תשומת לב באיתור טורפים קרבים, והופכים אותם קלים יותר לאיתור וללכידה.

על ידי חשיפת גרבילים (לא מוטפלים או מוטפלים בפרעושים) לנוכחות שועל ובחינת ניהול הזמן והצלחתם באיסוף מזון במגשי חול מיוחדים המצוידים במערכת זיהוי אלקטרונית (המזהה בדייקנות את זהות המכרסם שאכל על המגש וכמה זמן עשה זאת), הצליחו החוקרים לבסס כי הפרעושים פוגעים קשות בעיקר ביכולתם של הגרבילים להשתמש בדריכות ככלי הגנתי. למעשה, פגיעה זו כה קשה עד שהיא עולה בחומרתה על הסכנה הנובעת מנוכחות השועל עצמו, ואף מכפילה סכנה זו. מכיוון שהגרבילים מתקשים להישאר דרוכים, הם נאלצים לקצר את משך הזמן אותו הם מבלים באיסוף מזון, ולפיכך לוותר על מזון, על מנת שלא להסתכן יתר על המידה. פגיעה זו חמורה שבעתיים משום שגרביל הנגוע בפרעושים מתקשה יותר גם באיסוף המזון עצמו, שכן גם פעולה זו דורשת תשומת לב. שילוב גורמים אלו הופך את פגיעת הפרעושים לקשה מנשוא, והוא הוא הסיבה לצורך העז של המכרסמים הקטנים להיפטר מהטפילים העוקצים.

ומה הן השלכות המחקר? מחקר זה נערך ראשית כל על מנת לספק תשובות לשאלה בסיסית ולמטרת צבירת ידע. הוא מספק נקודת מבט חדשה על שאלה לא פתורה עד כה, תוך שימוש בכלים חדשניים. בכך הוא משפר את הבנתנו לגבי תהליכים אבולוציוניים ואקולוגיים, המשפיעים ומעצבים יחסי גומלין בין פונדקאי לטפיל ולטורף.

עוד בנושא באתר הידען:

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

14 תגובות

  1. מגדלת גרבילים – אולי אלו קרציות. חומות שטוחות עם רגלים דקות ומתנפחות לכדור כשמלאות בדם. מנסיוני עם כלבים – יש טיפול נגד קרציות. כדאי להתיעץ עם וטרינר. לי היה פיתרון לקרציות: הייתי מנתק בזהירות את הקרציה ממקור הדם שלה, שם אותה במרכז המבער הכי קטן של כירת הגז במטבח ומדליק את הלהבה של אותו מבער. תוך שניות הקרציה היתה מפסיקה לנוע ואם היא הייתה נפוחה – היא היתה גם מתפוצצת.

  2. עשהאל רוה – אנא עזרתך!

    אנחנו מגדלים שני זוגות גרבילים. לאחרונה גילינו כי הם מכוסים חרקים קטנים שמוצצים את דמם. אני לא בטוחה שאלו פרעושים כי הם לא קופצים וכשמועכים אותם הם מתפוצצים בקלות ומותירים שלולית דם גדולה ביחס לגודלם…

    איך נפטרים מהטפילים הללו? הטפילים עקצו את הבת שלי ואותי ואם לא נצליח למגר אותם נאלץ להיפרד מהגרבילים וזה יהיה עצוב מאוד.

    אנא עזור לנו!!!

  3. זיו: המאמר הקצר פה הוא תיאור כללי של המחקר, ולא נכנסתי בו לפרטים ספציפיים הנוגעים למודל המתמטי והרעיוני מאחורי המחקר. אתה מוזמן לחפש את המאמר המדעי כדי להבין יותר לעומק את השיקולים מאחורי המחקר. הטענה "אני לא חושב שזה מחדש משהו" פשוט לא נכונה, כי המחקר הוא אכן ייחודי, ממצאיו מפתיעים והשאלה בה עסק לא נבחנה קודם לכן מהכיוון ההתנהגותי (שים לב שיש פה חשיבות רבה גם לפרדיגמה האקולוגית והאבולוציונית שבבסיס ההתנהגות, ולא רק להתנהגות עצמה). בנוגע להערותיך על נחיצותו של המחקר, מחקר נעשה למטרת השגת ידע קודם כל, ולמטרות יישומיות רק באופן משני. כמו כל מחקר, הצעת המחקר עוברת ביקורת של ועדת אתיקה, והחיות נמצאות תחת פיקוח וטרינרי צמוד בכל שלבי המחקר, הן מבחינת בריאותן והן מבחינת תנאי הגידול. העובדה ש"פרעושים מציקים לגרבילים" אינה סיבה מספקת לפסול מחקר, מה גם שההפרעה הזו היא מינורית ולמעשה אינה מהווה שום שינוי מהמצב הטבעי. חיות בר אינן חיות מחמד, והטבע אינו דיור מוגן. טריפה, טפילות ותחרות הן הגורמים המשמעותיים ביותר באקולוגיה של בעלי חיים, ולא ניתן לקיים מחקר אקולוגי בלי לתת עליהן את הדעת.

    אסף: ה"גרביל" בתמונה כלל אינו גרביל (מהסוג המדעי Gerbillus), אלא מריון מונגולי מבויית. צבעו אכן נוצר כתוצאה מברירה מלאכותית, והוא קרוב למדי לגרבילים, אך אינו המין אותו חקרתי, גרביל החוף.

    יהונתן: לאחוז ניכר (כ-96%) מהגרבילים בטבע יש פרעושים. המניפולציה שביצעתי כללה הסרה של פרעושים מחלק מהגרבילים, והוספה של פרעושים עד לכמות המירבית הנמצאת בטבע לאחרים. אף גרביל לא מת במהלך המחקר – לשועלים שרדפו אחריהם היה זמם על הפה, והגרבילים יודעים היטב כיצד להמנע משועל.

    – עשהאל רוה, החוקר וכותב המאמר

  4. הגיוני!
    מישהו יפתח תכשיר נגד פרעושים דווקא מפני שהם מזיקים לגרבילים!
    הפרעתם לבני אדם לא תגרום לכך אבל הגרבילים זה כבר עניין אחר!

  5. אני לא בטוח שהוא מועיל גם לפרעושים, יתכן שיחסי הציבור של המחקר, יעודדו דוקא את פיתוח תחשירים נגדם .. התענגות לרגע על דם גרבילים, לעומת שנים של ריסוס חיסול ורדיפה..
    מה היו חושבים עורכי המחקר , על מחקר כזה: ניסוי של התעללות בחתולים,, משיכה בזנבם, שפיכת מיים קרים על ראשיהם, , שהמטרה לראות איך וכמה הם יאכלו? , מחקר הוא מחקר והוא חשוב.. אבלזה נראה לי האחרון בסדר העדיפיות של הניסויים שהייתי עושה הן על הפרעושים והן על הגרבילים…

  6. סתם חומר למחשבה:
    המחקר הזה אולי הציק לגרבילים אבל היטיב עם הפרעושים.
    למה אתם לטובת הגרבילים?

  7. לא שכל מחקר , צריך להעשות אם מטרה, ולא "רק למטרות ידע" אבל כאשר מדובר בניסויים מציקים בבעלי חיים, צריך להתאמץ קצת יותר בלהוכיח את חשיבות המחקר.. אמנם זה לא נשמע מסוכן לבעלי חיים, אבל.. לדעתי, יתן למצוא בקצת יצירתיות, רעיונות "שווים" יותר לחקור…

  8. אמנם אני חושב שהתוצאות די צפויות אבל בניגוד לנטען בחלק מן התגובות הקודמות – הן אינן מובנות מאליהן.
    נכון – אם היו חושפים ילדים לכנמת הם היו מפגינים נשפעה דומה אבל מה עם חשיפה לחיידקים? חיידקים פרו ביוטיים, למשל?
    קיימים מקרים של סימביוזה בה שני הצדדים נהנים.
    קיימים גם מקרים שהאחד נהנה והשני אינו חסר.
    המחקר סיפק הוכחה נוספת לכך שבמקרה של הגרבילים וטפיליהם לא זה המצב.
    למה זו הוכחה נוספת? כי עצם העובדה שהם מנסים להפטר מן הטפילים זו הוכחה בפני עצמה.

  9. זיו צודק.
    המחקר מיותר, אם היו שואלים אותי , היו מקבלים אותה תשובה.

    מסכנים הגרבילים שהודבקו בפרעושים וקיפחו את חייהם

  10. אסף:
    הביקורת שלי היתה על המחקר, אכן , לא דיקתי שאמרתי שהגרביל אינו עכבר, הוא באמת לא עכבר, הוא רק מאותה משפחה והתנהגותו ומראה שלו שונים בצורה משמעותי (אגב לא אמרתי כלום על הצבע).
    אתה לעומת זאת משום מה התעלמת מהבקורת על המחקר..
    (אולי גם לך נפגע הרכוז עקב פשפשים או משהו)

  11. לזיו :
    הקטע היחיד (הנכון ) בביקורת שלך הוא ה "או משהו…." ,
    שכן :
    גרביל החולות משתייך למשפחת העכבריים .
    בתמונה גרביל שגודל מס' דורות בשבי ולכן צבעו
    אינו טבעי

  12. גרבילים אינם עכברים, (הם גם לא מאוד דומים, לעכברים הזנב חלק כמו לחולדות, ואילו לגרבילים זנב שעיר, יש להם עמידה אחרת) חיות מדהימות, חברותיות (אגב גם עכברים וחולדות)
    והאמת אני לא חושב שהמחקר מחדש משהו, כל יצור שיציקו לו, יהיה לו זמן לאכול פחות.
    אפשר בקלות לעשות מחקר כזה על ילדים עם כנמת בגן או משהו..

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

לוגו אתר הידען
דילוג לתוכן