הוצאת דביר, 2005, 414 עמודים, תרגום נעמי כרמל. עריכה מדעית: ד”ר אבי ארבל
אבי בליזובסקי
לא, זא לא טעות. סטיבן ג'יי גולד נפטר ב-2002 אך עזבונו כלל עוד כמה ספרים שטרם תורגמו לעברית וכמו שקרה במקרה של קארל סייגן המנוח, גם כאן טוב שמאפשרים לקורא העברי לסגור פערים עם עמיתו דובר האנגלית.
כמו כל שאר ספריו, גם ספר זה מבוסס על טורים שהופיעו כבודדים בכתבי עת פופולריים כאלה או אחרים ולכן לא תמיד יש ביניהם רצף, אבל הנושאים שבהם הוא עוסק, והרעיונות שהוא מנסה לקדם הם דומים.
אחד הנושאים הוא ניתוח הדעות המדעיות של הבריאתנים שלפני דארווין – שפשוט ניסו להסביר את העולם לפי הידע שהיה ברשותם אז. היו כמה מהם שלאחר שהבינו את משמעות התגלית של דארווין ולאחר שכמיטב המסורת המדעית ביקשו לבצע ניסויים כדי להוכיח את טענתם, וניסויים אלה נכשלו, הם הודו בכשלון ועברו לצד השני.
הבעיה היא שחלק מהטענות שמעלים בריאתנים היום דומים לאלה שהועלו אז, והבריאתנים של היום מסרבים לקבל את ההפרכות ששינו את דעתם של הבריאתנים דאז.
כך למשל במשך דורות נחשבו המאובנים שרידים למבול של נוח. מאוחר יותר, עם התפתחות הגיאולוגיה הוברר שלא כל המאובנים הם בני אותו גיל, ושלפחות בכל הקשור לצפון אירופה, בעלי חיים רבים פשוט קפאו כאשר הקרחון הענק כיסה את היבשת. לזה גם התווסף הויכוח סביב גילו של כדור הארץ שגם בתקופת דארווין לא עמד על יותר מכמה עשרות מיליוני שנים (משום שתופעת הרדיואקטיביות, המניעה את השמש במשך מיליארדי שנים לא היתה ידועה אז וכל שאר ההסברים לא יכלו לכסות יותר ממיליוני שנים).
הספר מקבל את שמו מהמאמר הנושא שם זה והחושף בפנינו דברים מעניינים על העוף שאין גן חיות יכול להיקרא גן חיות אם הוא לא נמצא בו. העוף הזה היה אהוב על קיסרי רומא, יותר נכון הלשון הבשרנית שלו אבל מה שמעניין יותר הוא שהלשון הזו נובעת מצורת אכילה יוצאת דופן – הפיכת הראש והמקור, וסינון הרכיכות הקטנות, סרטנים קטנים וזחלים של חרקים. הפלמינגו מעבירים מים דרך מסנני המקור שלהם בשתי דרכים – אם בטלטול הראש לאחור ולפנים, נותנים למים לזרום דרכם בצורה פאסיבית, ואם באמצעות משאבה אקטיבית שמופעלת על ידי לשון גדולה וחזקה. הלשון ממלאת תעלה גדולה במקור התחתון, היא נעה במהירות לאחור ולפנים, עד ארבע פעמים בשניה, שואבת מים דרך המסננים בתנועתה לאחור ופולטת אותם בתנועתה לפנים. הפלמינגו גם אוכלים כשראשם הפוך. הם עומדים במים רדודים, מטלטלים את הראש כלפי מטה עד למפלס של הרגלים, מתאימים בעדינות את תנוחת הראש עלידיה ארכה של עקומת ה-S של הצוואר או קיצורה. התנועה הזו הופכת, כמובן, אתתנוחת הראש, דבר שמשנה את התפקוד הקונבנציולני של חלקי המקור בזמן האכילה. המקור האנטומי העליון של הפלמינגו מונח למטה ומשמש, תפקודית, כלסת התחתונה. המקור אנטומי התחתון ניצב למעלה, בתנוחה שבה נמצאים המקורים העליונים כמעט אצל כל העופות האחרים.
התוצאה מכל זה, שכאשר הפלמינגו אינו אוכל, הוא נראה כמו ברבור מחייך. ההיסט התפיסתי הדרמטי הזה מברבור מאושר לפלמינגו יהיר (אם הופכים את התמונה) מזכיר כל פרט תקני במחסן הפסיכולוגי של האשליות האופטיות – במיוחד את הגברת הצעירה הלבושה מחלצות ומביטה למרחקים שהופכת בצדודית למכשפה הזקנה. למעשה כל תמונה של פלמינגו המצוירת במדויק יוצרת את הפאקט המרשים הזה כאשר מביטים בה במהופך ומסיבה ברורה, האבולוציה של הלסתות התאימה אותם לתפקידן המהופך. הלסת העליונה של הפלמינגו נראית באמת כמו מקור תחתון של עוף טיפוסי ולכן אנו רואים את הפלמינגו שראשו מהופך לא כאבסורד אלא רק כעוף דמוי ברבור מוזר במקצת.
תופעות מוזרות אלה של הטבע הם אמצעי ידוע ומוכר אצל גולד.
מה שמצחיק הוא שלמרות ההתנגדות של גולד לבריאתנים הם מוצאים חלק אחד בתורתו כמוצאי שלל רב. הוא תומך נלהב בתיאורית הקטסטרופות – כלומר שמהלך האבולוציה, כיוונה (אי כיוונה יותר נכון) נקבעים בכלל בעת קטסטרופות גדולות ופחות על ידי ברירה טבעית הפועלת כל הזמן כאשר אם יש לכאורה עדויות על הכחדות איטיות לפני הכחדה גדולה זה בגלל הטיות שונות של הטבע כמו ירידת מפלס מי הים המשבשת את ההתאבנות.
הברירה הטבעית הגורמת ליצירת מינים חדשים פועלת לפי גולד (בפרק האחרון של הספר) עד שכל הנישות מתמלאות, וזה גם לוקח עשרות מיליוני שנים אחרי כל קטסטרופה. זאת לעומת מדענים אחרים הטוענים שהאבולוציה פועלת ללא הפסקה. הצדק כנראה עם שניהם.
גולד בכל אופן כבר לא איתנו כדי להגן על הרעיונות שלו אבל ספריו ישארו עדיין אקטואליים, כל עוד יהיו אי אלו אנשים, שבניגוד לבריאתנים בעלי הכוונות הטובות שלפני דארווין, כוונותיהם יהיו אחרות, ומכיוון שהטיעונים שהם מעלים מסרבים להתיישן, הרי גם התגובות אליהן , כמו אלו של גולד, ישארו אקטואליות.
