עשב הים הולך ונעלם

בריאותה של הסביבה הטבעית מתערערת, הנה עוד דוגמה מצויינת – המקבילה הימית של יערות הגשם הטרופיים

מיני הצמחים שנקראים בהכללה עשב-ים שייכים לקבוצת הצמחים בעלי הפרחים, בשלב מסוים “עזבו” מספר צמחי פרחים את היבשה והסתגלו לחיים במים – מי האוקינוסים המלוחים ומים מליחים או מתוקים בנחלים, נהרות ואגמים.

רבות סופר ונכתב על הפגיעה וההרס של ריפי אלמוגים, לפני זמן קצר כתבתי כאן על הפגיעה בשוניותי צדפים, כמו שוניות הצדפים כך גם כרי עשב-ים אינם זוכים לתשומת הלב הראויה.

למעלה מ 30% משטחי עשב-הים אבדו מאז החלו מדידות ובדיקות (בסוף המאה ה-19). על-פי מחקר חדש אובדן “כרי” עשב-הים מואץ ומתגבר, המחקר נערך ע”י הביולוג הימי פרופ' גרי קנדריק מאוניברסיטת פרת' באוסטרליה ופורסם ב- Proceedings of the National Academy of Sciences (PNAS).

לדברי קנדריק “כ-110 קמ”ר כרי עשב-ים אובדים כל שנה”. המדידות החלו ב 1879, אז נמדדו שיטחי עשב-ים בכ-11,600 קמ”ר. מאז נעלמו באותם איזורים כ-3,500 קמ”ר. על פי הערכות היו בעולם (באותה תקופה) כ-160.000 קמ”ר שטחי עשב-ים, מתוכם נהרסו כ-50.000 קמ”ר.

מאז 1980 עלה קצב ההעלמות של כרי העשב מ 7% לפני 1940 ל 9% ומעלה, לצורך המחקר בדקו קנדריק וצוותו כרי-עשב-ים ב-215 אתרים בחופים סביב לעולם. בצפון ודרום אמריקה, בחופי הקריביים, במזרח אסיה, בדרום מערב אסיה, בחופי אירופה, בחופי הים התיכון ובחופי אוסטרליה. בכל המקומות שנבדקו היתה ירידה משמעותית בשטחי עשב-הים.

גורמים שונים לפגיעה בכרי העשב: פגיעה פיזית ישירה כמו: גרירת רשתות דייג, פיזור חומרים מרחפים בגלל בניה ופיתוח, יותר ויותר אנשים עוברים לגור לחופי-ים וההשפעה על עשב הים מיידית ושלילית. אבל האשם הראשון באובדן הם חמרי מזון (נוטריינטים), בעיקר חנקות, שמגיעים לים בביוב ודרך השקיית שדות חקלאות מהם מחלחלים מים רוויים בדשנים. חומרי המזון (הדשנים) מעוררים גידול אצות שגדלות מעל או על עשב-הים ומונעים את אור השמש מלהגיע לעשב, שכמו כל צמח זקוק לאור השמש כדי לחיות.

ניתן להשוות את אובדן כרי עשב-הים לאובדן יערות משווניים, שכן כרי העשב מקבעים כמויות דו-תחמוצת-פחמן (דת”פ) דומות לכמויות שמקובעות על ידי היערות המשווניים, במקביל לאובדן יערות משווניים, ריפי אלמוגים, חורשי מנגרובים, ריפי צדפות, מאבדים האוקינוסים והימים שטחים עצומים של עשב-ים.

עשב-הים ביחד עם בקטריות שאוכלות כ 75% ממנו מהווה את בסיס פירמידת המזון בים, יתרת 25% נאכלת ישירות על ידי צבים, דגים, סרטנים, צדפים, אווזים וברווזים, פרות-ים ואחרים.

כרי הדשא חיוניים להישרדותם של דגים שחיים בריפי האלמוגים, רבים מדגי הריף וכן דגי הים הפתוח מתחילים את חייהם במסתרי עשב-הים, מה שיוצר קשר הדוק בין מערכות חיים והצומח שבריפי אלמוגים ובאחו של עשב-ים. אובדן כרי העשב משפיע ישירות (השפעה שלילית) על דייג ועל בריאות אנושית בגלל התדרדרות הסביבה הימית כולה. עשב-ים מהווה מחסום חופי כנגד נזק מגלים וכן מהווה מסנן שמסלק את הרעלים שמוזרמים לים על ידי תעשייה.

מסתבר כי ככל שמתרחקים מאיזורים מפותחים פוחת הנזק לעשב-הים. נמלים, מתקני תעשייה. שדות חקלאות, יישובים עירוניים, כל אלה התבררו כ גורמים שפוגעים בכרי עשב-הים וגורמים לאובדנם.

פרסום הסקר של פרופ' קנדריק עורר חוקרים רבים להשמיע את קולם למען שמירה ושימור כרי עשב-הים, שלמרות חוסר העניין הציבורי מהווים את אחד הבסיסים לסביבה בריאה. לדברי החוקרים “עשב-הים מהווה סמן וזקיף לבריאותה של הסביבה החופית והימית, אובדן עשב-הים מהווה קריאת אזהרה למצב הסביבה.

עם זאת מסתבר כי ניתן לאושש את כרי העשב על ידי הפחתת הזרמות המזהמים, במערב אוסטרליה נעשתה פעולת מניעה – החל מ 1970 הופחתו כמויות השפכים מהתעשיה ומהחקלאות וכרי עשב-הים בחופים התחדשו וגדלו. כלומר למרות המצב העגום ניתן לעשות רבות, לתקן, למנוע ולשחזר את המצב ולהביא את האחו הימי למצבו הטבעי.

להודעה של אוניברסיטת מערב אוסטרליה