המבקש, אשר סבל מזה שנים ממחלת ניוון שרירים סופנית הידועה בשם “ALS”, הביע את בקשתו המפורשת להתנתק ממכונת ההנשמה, אליה הוא מחובר. הבקשה נתמכה בתצהיר ובאמצעות חוות דעת רפואיות
שופט בית משפט המחוזי בתל אביב רחמים כהן, התיר לפני כשבועיים המתת חסד של חולה סופני בשנות ה-40 לחייו, באמצעות הפחתה הדרגתית של קצב ההנשמה. ואכן, החולה מת לפני מספר ימים ובית המשפט התיר היום לפרסום את פסק הדין.
החולה היה משותק לחלוטין בשנים האחרונות, למעט יכולת להזיז את עיניו. הוא היה מרותק למיטתו ולא היה מסוגל לדבר, לא שלט על סוגריו והונשם באופן מלאכותי. לפני כמה חודשים פנה החולה באמצעות עורכי הדין גיורא ארדינסט ואבי סתיו, לעתור לבית משפט כדי שזה יאפשר לו לשים קץ לסבלו על ידי ניתוקו ממכונת ההנשמה אליה הוא מחובר. משרדם של השניים ייצג את החולה בהתנדבות.
היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, הגיש את עמדתו בהליך, שהתברר בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, בעניינו של חולה ALS, אשר ביקש, כי יתאפשר לו להתנתק ממכונת ההנשמה.
המבקש, אשר סבל מזה שנים ממחלת ניוון שרירים סופנית הידועה בשם “ALS”, הביע את בקשתו המפורשת להתנתק ממכונת ההנשמה, אליה הוא מחובר. הבקשה נתמכה בתצהיר ובאמצעות חוות דעת רפואיות.
מדובר בנושא “קשה עד מאוד יורד לשיתין של ערכי אדם ומוסר, ועולה לפסגת הגות של דורות עברו ודורנו אנו. עניינו – אושיות המרקם התרבותי והרוחני של חברתנו”. (דברי המשנה לנשיא כב’ השופט מ’ אלון בפרשת יעל שפר (ע”א 506/88, פ”ד מח (1) 87, 96).
היועץ המשפטי לממשלה הצביע על הקושי בגיבוש עמדה במקרים כגון זה, המערבים שאלות מורכבות של משפט, מוסר ודת. בענייננו, המבקש אינו עונה להגדרת “החולה הנוטה למות”, כפי שזו קבועה בחוק, שכן תוחלת חייו עולה על ששה חודשים, כל עוד הוא מחובר למכונת ההנשמה. היועץ המשפטי לממשלה קבע, כי גם בהנחה שלא חל חוק זכויות החולה, יש לפעול בהשראתו של חוק החולה הנוטה למות.
בעמדתו, ציין היועץ המשפטי לממשלה, כי חוק החולה הנוטה למות מבקש ליצור איזון זהיר, בין ערך קדושת החיים לבין הערך של אוטונומיית הרצון של האדם והחשיבות של איכות החיים. כפועל יוצא, יוצר החוק הבחנה בין פעולה אקטיבית, המביאה למותו של אדם, לבין פעולה פסיבית, מחדל (או הימנעות מטיפול רפואי), מחדל שיש בו כדי להביא לכך שהמחלה תגבר על האדם ותכריע אותו. החוק קובע, כי פעולה אקטיבית היא אסורה, בעוד שמחדל ממתן טיפול רפואי יכול שלא יהיה אסור.
בהתאם לכך, קבע היועץ המשפטי לממשלה, כי אין מניעה משפטית בנסיבות המקרה המיוחדות, לכך שהמבקש ימשיך להיות מחובר כל העת למכונת הנשמה, אך בה בעת, תבוצע הפחתה הדרגתית של קצב ההנשמה ושל ריכוז החמצן עד ל-21% (שהוא הריכוז של החמצן באוויר הרגיל). כך, לא יתבצע ניתוק ממכונת הנשמה, ובה בעת לא ייכפה על המבקש טיפול רפואי, שהוא אינו מעוניין בו.
את עמדתו בחר היועץ המשפטי לממשלה לסיים בדברים הבאים: “קשה היא כקריעת ים סוף מלאכתו של בית המשפט במקרים מעין אלו. מי חכם וידע כיצד יש לנהוג ומהי הדרך הנכונה בה יש לילך. ביקשנו למצוא איזון ראוי, במסלול אותו היתווה המחוקק, בשאלה הקשה מכל: “מי יחיה ומי ימות… מי ישלו ומי יתיסר” (מתוך תפילת “ונתנה תוקף”) ולוואי ולא היינו צריכים להידרש להכרעות קשות מעין אלו”.
פסק הדין בעניינו של החולה מהווה תקדים בהיותו הראשון מאז חקיקת “חוק הנוטה למות” משנת 2005. בין היתר נקבע בחוק, שיחול על חולים סופניים שתוחלת החיים שלהם היא עד שישה חודשים. אז ניתן להימנע מטיפול רפואי מציל חיים. החוק לא חל במקרה זה מפני שהערכת תוחלת החיים של החולה זה עלתה על שישה חודשים.
כזכור באוגוסט 2011 שם קץ לחייו השדרן עדי טלמור, באמצעות ארגון דיגניטאס בשווייץ לאחר שלקה בסרטן הריאות. הוא טס לשווייץ בהעדר יכולת לעשות זאת בישראל (באותו שלב הוא טרם חובר למכשירים).
עוד בנושא באתר הידען:
3 תגובות
אם היה משותק לחלוטין למעט יכולת להזיז רק את עיניו? אז כיצד הגיש הבקשה להמתה??
פרקליט הממשלה (היועץ המשפטי לממשלה, לפי תוארו הרשמי) פעל במהירות חסרת תקדים שלא נראתה עד כה בענייני שחיתות של חברי הממשלה או חברי ממשלה לשעבר. אבל לומר שהוא “התיר לשופט” מראה שגם הכותב חושב שאין כיום הפרדת רשויות בארץ, וראש הממשלה מנהל את הממשלה, מנהל את הכנסת דרך וועדת השרים לחקיקה ודרך פקידו הנ”ל מנהל את מערכת המשפט והתביעה הכללית.
אני מקווה שהשופט היה מגיע להחלטתו זו גם אם הפקיד הנ”ל היה מתנגד להמתת החסד. במקרה כזה צריכה מידת הרחמים לגבור על מידת הדין עד שהדין הישראלי יתוקן.
היועץ המשפטי לממשלה הצביע על הקושי בגיבוש עמדה במקרים כגון זה, המערבים שאלות מורכבות של משפט, מוסר ודת: עד מתי הדת תתערב לנו בחיי האזרח ?עד מתי?