להאכיל את העולם בזמן משבר

משבר הקורונה העולמי מספק לנו הזדמנות לחשוב על העתיד של אספקת מזון בעולם לנוכח שינוי האקלים ואירועי קיצון

מאת: רן בן מיכאל, זווית – סוכנות ידיעות למדע ולסביבה

בעקבות בהלת הקורונה נוצרו תורים ארוכים ברשתות המזון. על המדפים ניתן היה להבחין בחוסרים רבים – בעיקר של מזון יבש וקופסאות שימורים. לצד האתגר המיידי שמציבה בפנינו הקורונה היא גם מספקת לנו הזדמנות לחשוב על היערכות למשברים שעלולים להגיע בעתיד בתחום אספקת המזון.

על פי מדד הרעב העולמי, שב-2019 בחן את המצב ב-117 מדינות, חל שיפור מסוים בממוצע הרעב העולמי, אך התמונה אינה אחידה ובמדינות מסוימות המצב דווקא הופך רע יותר. לצד מלחמות, אלימות ומשברים כלכליים הסיבה הראשונה במעלה לכך שמספר רב יותר של אנשים סובלים מתת תזונה הם אירועי מזג אוויר קיצוניים.

גלי חום, שריפות ענק, סופות, בצורות, שיטפונות וגשמי זעף מחריבים שטחי חקלאות ופוגעים ביבולים. תכיפותם, עוצמתם ומשכם של אירועי הקיצון עולים והם מִתרגמים לנזק כלכלי שהחקלאות היא רכיב עיקרי בו. ביולי 2019, למשל, חוו חקלאים במרכז ארצות הברית (אזור המכונה “חגורת החוות”) רצף של אירועי מזג אוויר קיצוני, שפגעו בגידולים העיקריים: סויה ותירס.

לא רק המזון הבסיסי נפגע. גל החום באירופה של הקיץ האחרון צפוי להפחית את תפוקת היין בצרפת ב-12 אחוז. במהלך חלק מהאירועים אלו נפגעות גם תשתיות הובלה (למשל הצפות ושטפונות) והמזון אינו מגיע לשווקים, עובדה שמשפיעה כמובן על מחיריו.

הגלים שפוגעים בחקלאות

מחקר של צוות בינלאומי המורכב ממדעני אקלים, שפורסם בגיליון שינוי האקלים האחרון של כתב העת המדעי Nature, בחן לראשונה תופעה אקלימית שעד לאחרונה קשה היה לבדוק אותה: השפעתם של “גלי רוסבי” על התרחשות גלי חום.

“גלי רוסבי” הם גלים שמשפיעים על זרם הסילון – זרם האוויר האטמוספרי הנע ממערב למזרח בחצי הכדור הצפוני, ומשהים את תנועתו או משנים את מיקומו. על פי המחקר החדש, השפעות אלו מעלות את הסיכוי להתרחשותם של גלי חום, הנובעים משינוי האקלים, במספר מקומות בו זמנית. הסיכון שגלי חום קיצוניים יתרחשו במקומות אלו גדול עד פי 20 אם שני סוגים של גלי רוסבי יתרחשו במקביל, מה שעלול לפגוע בגידולים שמיוצרים בהם ובאספקת המזון. ככל שאירועים אלו יתרחשו במקומות המכונים “סל הלחם” (האזורים המערביים של אירופה, אסיה, רוסיה וצפון אמריקה המתאפיינים ביצרנות חקלאית גבוהה) המכה תהיה יותר קשה והירידה ביבול עלולה להגיע לעד 4 אחוז בממוצע של כלל האזורים המושפעים ואף עד ל- 11 אחוז לאזור ספציפי.

במחקר של צוות מדענים מאוניברסיטת אוקספורד (שגם הוא ראה אור בגיליון שינוי האקלים) נערך ניתוח של הסיכון שגידולי חיטה, תירס, סויה ואורז – ארבעת הגידולים העיקריים בעולם, שמספקים כשני שליש מצריכת הקלוריות הממוצעת – יושפעו משינויים קיצוניים של טמפרטורה ושל משקעים. למעט אורז, המחקר מצביע על כך שהסיכון לכשל יבול אכן גדל עם השינוי במשתנים אלו. המחקר מאיר גם את הקשר שבין כשל כזה לבין מתיחות פוליטית, למשל עליית מחירי המזון שהחלה ב-2007 ושתרמה לאירועי “האביב הערבי” ולגל של תהפוכות סוציו-פוליטיות אלימות באזורנו.

המעלות עולות והאוכל פוחת

גם תהליכים ארוכי טווח מושפעים מהשינוי. כך, למשל, קצב ההמסה במהלך הקיץ של כיפות הקרח בהימליה, שמהוות מקור מים לחקלאות המזינה כ-800 מיליון בני אדם באסיה, הוא כפול בעשרים השנים האחרונות ביחס לקצב ההמסה בין השנים 1975-2000. עקב כך, זרימת המים כיום בנהרות מתגברת אך לאורך זמן הגירעון שנוצר עלול לפגוע בחקלאות ובייצור החשמל מאנרגיית מים באזורים אלה . על פי נאס”א, חגורת החוות במרכז ארה”ב עתידה לעבור כבר בעתיד הקרוב בצורות תדירות יותר שימשכו שנים ארוכות יותר.

על פי מאמר מדעי של צוות חוקרים בינלאומי בהובלת מדענים מאוניברסיטת בייג’ין, עלייה של כל מעלה אחת צלזיוס בטמפרטורה העולמית תקטין את היבול של חיטה, תירס, סויה ואורז בכ- 6, 7.4, 3 ו-3 אחוזים בממוצע בהתאמה ועד סוף המאה בתסריט הפליטות המחמיר ביותר (RCP8.5) סך היבול עלול להצטמצם לפחות ב-18 אחוז. חשוב לציין כי השינויים הללו אינם אחידים והאפקט משתנה בין גידולים שונים באזורים גיאוגרפיים שונים. למעשה, לא רק היקף היבול עתיד לרדת, אלא גם הערך התזונתי של היבול שיצליח להבשיל.

באוגוסט 2019 פירסם הפאנל הבינלאומי לשינוי האקלים דו”ח מיוחד בנושא משבר האקלים וקרקע. הדו”ח עסק בדרכים שבהן שינויים בשימושי הקרקע – בירוא יערות, שטחי מרעה, חקלאות, עירוניות וכדומה – משפיעים לרעה על מצב הקרקע ועל פליטות גזי חממה. כ-100 מומחים מ-52 מדינות תיארו תמונה עגומה בדבר היכולות של האנושות לעמוד ביעד של האטת ההתחממות עד הסוף המאה, אל מתחת לסף של שתי מעלות צלזיוס יותר מהטמפרטורה הממוצעת בעידן הטרום תעשייתי, במידה השינויים הללו בשימושי הקרקע יימשכו כרגיל.

מערכת המזון העולמית תורמת לפחות רבע מסך פליטות גזי החממה – בעיקר שינוי שימושי הקרקע הטבעית לחקלאית או למרעה, מגידול בקר ובע”ח נוספים במשק החי לייצור בשר ומוצרים נוספים מן החי, מגידולי אורז (הפולטים גז מתאן) ומייצור ושימוש בדשנים סינטטיים – והדו”ח מצביע על כך כי ההתחממות הצפויה מתסריט של המשך עסקים כרגיל עלולה לגרום למשבר מזון עולמי מתמשך.

להפיק יותר מפחות

אז מה עושים? צעד ההסתגלות העיקרי הוא הגדלת היעילות של החקלאות כך שכל יחידת קרקע וכל תשומה (מים, דשן וכדומה) ינוצלו ויובילו לתפוקת יבול גדולה יותר. צעד נוסף הוא הישענות על גידולים שתובעים פחות משאבים: עוף לעומת בקר, או קטניות לעומת אורז. ניתן גם להרחיב את סל המינים שבהם נעשה שימוש בחקלאות (המין האנושי נשען בעיקר על כעשרה גידולים בלבד מתוך אלפי מינים אכילים), להשקיע בפיתוחים טכנולוגיים בתחום החקלאות המדייקת וההנדסה הגנטית, ולהתאים את מגוון הגידולים למציאות המשתנה. הסבת החקלאות לידידותית לסביבה התומכת גם במגוון הביולוגי (אגרו-אקולוגיה) היא מהלך חשוב, בעיקר שילוב פרקטיקות מתוכה של שמירה על היקף הקרקע ויצרנותה. המהלך הקשה מכל, כך נדמה, הוא שינויים בהרגלי צריכת המזון אצל הצרכנים.

“ישראל עדיין אינה נערכת למצב חירום משברי בתחום המזון”, אומר ד”ר תומר סימון, מומחה לניהול מצבי אסון. “זו אינה סוגיה לאומית בלבד, בגלל התלות של המשק המקומי ביבוא מזון, אך שיתוף פעולה בינלאומי וכריתת חוזים עם מדינות אחרות לעת חירום יהיו חשופים אף הם למצב המשבר העולמי ולא בהכרח יתנו את המענה הנדרש. משבר האקלים מחייב אותנו להכין תכנית התמודדות, כי בניגוד לאירועים פתאומיים מסוימים, כמו רעידת אדמה, הציבור אינו מסוגל להתמודד עם משבר אספקת מזון. משבר כזה מתאפיין בהשפעות ארוכות טווח, ולכן ההיערכות אליו צריכה לכלול פתרונות בקנה מידה דומה”.

“כך, למשל, ישראל ממוקמת גבוה מאוד במדד מצוקת המים העולמי – ולכן שיפור משק המים שלה, למשל באמצעות תפיסת נגר עילי, שלא חודר לאקוויפרים בגלל כיסוי הבטון והאספלט בשטח הבנוי, הוא נקודת התחלה”, מוסיף סימון. “צעד נוסף הוא הקצאת יבול וזרעים למחסני חירום, ותעדוף החקלאות המקומית כמגזר התומך במצב משבר כזה, משום שלא בטוח שנוכל להישען על מחסן החירום בקוטב הצפוני, שאף הוא בסכנה בשל משבר האקלים. לצד אלו, יש לעודד פתרונות טכנולוגיים למזון כמו אספקת בשר המגודל במעבדה, פתרונות חלופיים לחלבון, ולצמצום בזבוז המזון, לצד שיתוף פעולה אזורי בתחום”.