פוענח עץ משפחת הכלבים. תוצאות המחקר חורגות מעניינם של חובבי כלבים – ניתן להיעזר בהן כדי להתגבר על מחלות גנטיות בבני-אדם
(פורסם ב”גלובס” בתאריך 23-22 ביוני 2004 ומובא באישור המחבר)
כתב העת המדעי “Science” מדווח על השלמת מיפוי מקורותיו של כלב-הבית. קבוצת חוקרים מסיאטל בראשות פרופסור איליין אוסטרנדר (Ostrander), השוותה בין רצפי DNA של 414 כלבים מ-85 גזעים. הם גילו אילן יוחסין מזהיר שמאיר את הגדרת גזעי הכלבים על פי מידת קרבתם לזאב הפרה-היסטורי ואת הבטוי הגנטי לצורתם והתנהגותם. למעשה עד לפרסום מחקר זה, לא היתה כל שיטה מקיפה או מקובלת למיון הכלבים. שיטות השוואת רצפי ה- DNA שפותחו בשנים האחרונות, הם המדויקות והמהימנות ביותר במדע הפילוגנזה (חקר תולדות הגזעים). בשיטות אלה בוצעו המחקרים שנתפרסמו לאחרונה על מקורות העם היהודי.
דארווין מתעניין
צוות המחקר ביקש לפענח את עץ משפחת הכלבים עקב הנסיבות יוצאות הדופן של התפתחות הכלב כחיה מבויתת. הקשר בין האדם לידידו הטוב ביותר, החל לפני כ-12 עד 14 אלף שנים, עת גילה האדם שהוא יכול להיעזר בחוש הריח של להקות זאבים כדי לאתר עקבות ציד. הכלב היה בעל החיים הראשון שבוית על-ידי האדם, עוד בהיותו צייד-לקט ויושב מערות. ביות הצאן והבקר היה מאוחר בהרבה והחל, רק לאחר פיתוח החקלאות לפני כ-10,000 שנה. בסימביוזה (תלות הדדית) שבין הזאב לאדם – הזאבים עזרו לאדם לאתר את טרפו ובתמורה קיבלו את מזונם מבני האדם. בתהליך הביות הופרדה קבוצת זאבים מאחיהם בטבע והוחזקה בשבי, קבוצה זו הפכה לגרעין ממנו התפתח המין המבוית – הכלב. מאחר והאדם הוא זה שניהל את רביית הכלבים, היה באפשרותו לברור לאורך זמן את התכונות הרצויות לו כמו גודל, התנהגות רגועה או הישגים במשימות הגישוש. האדם זיווג בין הכלבים בעלי התכונות הרצויות והעמיד להם צאצאים בעוד שבכלבים בעלי התכונות הבלתי רצויות הוא השתמש למאכל. במקביל התרחש תהליך הפוך של השארות תכונות שלא היו שורדות בטבע כמו ניבים קטנים או צבעי פרווה שאינם צבעי הסוואה.
בנוסף לביות הכלבים לצורכי צייד, בויתו כלבים למרעה, שמירה וסיור, משא, והצלה. ברומא העתיקה החל האדם לביית כלבים גם לצורכי שעשועים. בתהליך זה פותחו גזעי כלבים שונים ומשונים: זעירים, גדולי עיניים וארוכי פרווה, בהן נהגו להשתעשע בדרך כלל גבירות עשירות ומשועממות. פיתוח גזעים של כלבי מחמד נמשך עד ימינו. האדם החליף למעשה את הטבע בתהליך הברירה הטבעית וכוון במו ידיו כיצד ייראה ויתנהג הדור הבא של הכלבים.
לא בכדי, הקדיש צ’ארלס דארווין את הפרק הראשון בספרו “מוצא המינים” ל”השתנות בתנאי ביות”. דארווין פיתח את רעיון ההשתנות של מינים בטבע (האבולוציה) על בסיס השתנותם של החיות המבויתות. ריבוי הגזעים של חיות אלו ובראשם היונים והכלבים, היו בעיניו בסיס ההוכחה לתהליך הברירה הטבעית. “מי יכול להאמין שבעלי חיים הדומים לסלוקי, לבולדוג, או לכלבי השעשועים, השונים כל כך מכל זאבי הבר, היו קיימים בשעתם בתנאי טבע?” השתומם דארווין. הוא הגיע למסקנה שאותו תהליך מכוון שנעשה על ידי בני האדם בחיות המבויתות, מתרחש בטבע תוך כדי ברירה טבעית של תנאי הסביבה. רבים יופתעו אולי לשמוע שדארווין פיתח את תורת האבולוציה מבלי שהכיר כלל את חוקי התורשה והגנטיקה. “מוצא המינים” התפרסם ב-1859 ואילו גרגור מנדל פרסם את חוקי התורשה שגילה, רק ב-1866.
הדעה הרווחת בטרם בוצע המחקר של פרופסור אוסטרנדר, היתה שהגזעים שבויתו לצורך צייד, מקורם קדום יותר ואילו כלבי השעשועים הם המאוחרים יותר. המחקר אישר את רוב ההנחות אך גילה מספר ממצאים מפתיעים: כלבי ציד כמו הפרעוני שנחשב לצאצא הכלבים המצרים (פסלים וציורים של כלב דומה נמצאו בקברים מצרים), התגלו כמודרנים, לעומתם, כלבי שעשועים כמו הצ’או-צ’או הסיני התגלו כעתיקים.
חמישה ענפים מרכזיים
המחקר הצביע שגזעי הכלבים השונים מחולקים לחמישה ענפים. ארבעה מהענפים הם של גזעים קדומים והחמישי הוא של כל שאר הכלבים שהם פיתוח מודרני יותר של תהליך הביות. הענף העתיק ביותר היא של כלבי השפיץ האסייני: השרפיי, השיבה-אינו, הצ’או-צ’או והאקיטה. לענף השני שייך הכלב הבסנג’י. הענף השלישי הוא של כלבי השפיץ הארקטיים: ההאסקי הסיבירי והמלמוט האלסקי. הרביעי של כלבי הציד המזרח-תיכונים: האפגני והסלוקי, ואילו לענף החמישי שייכים של שאר כלבי הבית על צורתם והתנהגותם השונה בתכלית.
קיבוצם של כל שאר הכלבים בענף אחד בלבד, הוביל את החוקרים להמשיך את המיון בטכניקה עדינה יותר של ניתוח רצפי ה-DNA. על פי טכניקה זו ניתן להבחין בענף החמישי בשלוש קבוצות מובחנות:
- קבוצת המסטיפים הכוללת בין השאר את הרועה הגרמני הרוטווילר והבוקסר.
- קבוצת כלבי הרועים הכוללת בין השאר את הקולי הגרייהאונד והסן-ברנארד.
- קבוצת כלבי הצייד הכוללת בין השאר את הטרייר הפויינטר והרטריבר.
הבחנה זו מוכיחה את הבסיס הגנטי של התנהגויות הכלבים.
תוצאות המחקר חורגות מעניינם של חובבי כלבים, ניתן להיעזר בהן כדי להתגבר על מחלות גנטיות בבני-אדם. מאחר והגזעים הטהורים הוכלאו בינם לבין עצמם, התבטאו בקרבם פגמים גנטיים שהיו מוסתרים בהכלאות שלא מאותו גזע (מסיבה זו בדיוק, לא מומלצים “נשואי קרובים”). תופעה זו ודאי לא מועילה לכלבים הגזעיים אך חיובית למדע הרפואה. מחלות לב, סרטן, אפילפסיה וליקויים בראיה ובשמיעה, קיימות גם בקרב כלבים, לעתים אף בשכיחות גבוהה יותר. מחלת הסרטן לדוגמה, נפוצה למדי בקרב הבוקסרים והפויינטרים. מאחר ולגזעים הטהורים קיים תיעוד של שושלות היוחסין לעתים 20 ו-30 דורות לאחור, קל יותר לאתר את הגנים הפגומים האלה ברצפי ה- DNAשלהם מאשר בבני האדם. השלמת איתור הגנים הפגומים שגורמים למחלות אלה יתאפשר לאחר שיסתיים פרוייקט ריצוף הגנום הכלבי. בפרוייקט זה עוסקים במכון הטכנולוגי של מסצ’וסטס (MIT) בו עומד להסתיים ריצוף הגנום של כלבת הבוקסר הניו-יורקית “טאשה”. ביולי 2000 הושלם כזכור ריצוף הקוד הגנטי של האדם. הכלב הוא היונק השלישי לאחר האדם ועכבר המעבדה שרוצף הקוד הגנטי שלו. לאחר איתור הגנים הפגומים בגזעים הטהורים, כל שידרש הוא, לחשוף את רצפי ה- DNA המקבילים להם בקרב בני האדם.
