ירידת כוחן של הדתות היתה המפתח להתפתחות הכלכלית במאה העשרים

לדברי דמיאן ראק, חוקר פוסט-דוקטורט, אוניברסיטת בריסטולף במאה ה-20, החילוניות התרחשה לפני הפיתוח הכלכלי ולא להיפך. אך הוא מוסיף כי מידת החילוניות אינה הגורם היחיד לשגשוג כלכלי, גם לזכויות אדם יש חלק

"באלוהים מבטחנו". מטבע מיוחד מכסף שהונפק בארה"ב. צילום: shutterstock
"באלוהים מבטחנו". מטבע מיוחד מכסף שהונפק בארה"ב. צילום: shutterstock

הכותב: דמיאן ראק, חוקר פוסט-דוקטורט, אוניברסיטת בריסטול
גילוי נאות דמיאן ראק קיבל מימון המועצה למחקר בתחומי) הפיזיקה ומדעי ההנדסה, ומWelcome Trust (מקרן Welcome)
תרגום: אבי בליזובסקי

אנחנו יודעים מזה עשרות שנים שמדינות חילוניות נוטות להיות עשירות יותר מאשר מדינות דתיות. מציאת הסיבות לכך דורשת התרת קשרים מורכבים של גורמים קוגניטיביים וחברתיים – משימה מרשימה. ולכן צוות המחקר הקטן שלי חשב שנשאל שאלה פשוטה יותר: האם זו הביצה החילונית שהגיעה קודם או התרנגולת הכלכלית?

המאמר האחרון שלנו ב- Scientific Advance מראה כי במאה ה-20, החילוניות התרחשה לפני הפיתוח הכלכלי ולא להיפך. אמנם זה לא מוכיח כי החילוניות עושה את המדינה עשירה יותר, אך היא פוסלת את ההפך. חץ הזמן מצביע לכיוון אחד, ולכן אי אפשר לצפות מהביצועים הכלכליים להשפיע על דעותיהם של אנשים בעבר.

סקרים גלובליים של גאלופ מעניקים לנו תמונה ברורה של היחסים בין החילון להתפתחות הכלכלית – שהמדינות העניות ביותר, הן גם הדתיות ביותר. אבל לפני ימי הסקרים המודרניים, כבר למדו החוקרים המלומדים של ראשית המאה ה-20 שחברות מתועשות נוטות להיות דתיות פחות מאשר חברות אגרריות; אם כי הם לא הסכימו על הפרשנות.

בתחילת המאה העשרים, הסוציולוג הצרפתי אמיל דורקהיים האמין כי הפיתוח הכלכלי הגיע תחילה. הוא ראה בדת את מי שאחראית על הפונקציות המעשיות של החברה, כגון חינוך ורווחה. אבל כאשר חברות שגשגו הן חלו למלא את התפקידים האלה בעצמן והדת נדחקה לשוליים. מאידך גיסא, כמה עשרות שנים מאוחר יותר טען הסוציולוג הגרמני מקס ובר, כי השינוי הדתי בא קודם. הוא כתב כי הרפורמציה הפרוטסטנטית שיחררה את הבלימה של התפוקה והשיפור הכלכלי נגרם בגלל "מוסר העבודה הפרוטסטנטי".
רק אחד מהם יכול להיות צודק בתחזיתו. במשך עשרות שנים, כלכלנים ומדענים פוליטיים, חמושים במחשבים מודרניים ובסטטיסטיקה מתקדמת, ניסו לברר מי צדק – דורקהיים או ובר. מחקרים אחדים מצאו כי החילונים הגיעו תחילה, חלקם גילו שההתפתחות באה ראשונה, ואחרים מצאו כי הם מתרחשים בעת ובעונה אחת.

צלילה עמוקה יותר לתוך ההיסטוריה

חברי ואני חושבים שחסרון אחד גדול המונע מאיתנו להגיע לפתרון הוא העדר עומק היסטורי. כדי למדוד תפיסה מורכבת כמו "חילוניות" נדרשת בדיקה מקיפה אבל היא הייתה אפשרית ברוב העולם רק לפני כמה עשורים, מאז 1990. עם זאת, מצאנו לראשונה דרך לצלול עמוק יותר ולכסות את כל 100 השנים של המאה ה-20.

הפריסקופ הזמני הזה נגלה לנו כאשר אנו מביאים יחד ראיות מאנתרופולוגיה, מדע המדינה ומדעי המוח: אמונותיהם ודעותיהם של אנשים נוצרות ומתגבשות בעשורים הראשונים לחייהם.
לכן, למרות חיים שלמים של עליות ומורדות, האמונה הדתית של האדם תמיד תשקף את השנים המעצבות שלהם. הן משפיעות ללא משים על גרסה קפואה של החילוניות של חברת ילדותם, היישר אל תוך העידן המודרני. לכן כדי לדעת אם העולם היה דתי בשנות החמישים, כדאי לבדוק את רמת הדתיות של אנשים שהתבגרו באותו עשור.
עשינו זאת על-ידי איסוף תשובות מסקר הערכים האירופאי ומסקר הערכים העולמי, אשר סוקר אנשים מכל העולם על מידת דתיותם מאז 1990. על-ידי איסוף נתונים עבור אנשים שהתבגרו בעשורים שונים של המאה ה-20 יצרנו קו זמן חדש של תהליך החילון.

השווינו את רמת הדתיות עם נתונים כלכליים בכל מאה השנים. התמונה הבאה מראה שבבריטניה, בניגריה, בצ 'ילה ובפיליפינים לפחות, הקו החילוני האדום מקדים את קו הפיתוח הכלכלי הכחול. וניתוח סטטיסטי שלנו מעיד כי כך הדבר בכל 109 המדינות שנמדדו.

איור: כיצד החילוניות (קו אדום) והפיתוח הכלכלי (קו כחול) השתנו במהלך המאה ה-20 בבריטניה, ניגריה, צ'ילה והפיליפינים. ראק, בנטלי ולוסון.  באדיבות המחבר
איור: כיצד החילוניות (קו אדום) והפיתוח הכלכלי (קו כחול) השתנו במהלך המאה ה-20 בבריטניה, ניגריה, צ'ילה והפיליפינים. ראק, בנטלי ולוסון. באדיבות המחבר

המסר ברור: החילוניות מתרחשת לפני ההתפתחות הכלכלית ולא בעקבותיה. זה אומר שאנחנו יכולים לשלול את המודל הפונקציונליסטי של דורקהיים, אבל אנחנו לא יכולים עדיין להכריז על ניצחון עבור ובר. כל חברה אנושית היא קקופוניה של סיבות סבוכות, השפעות ותופעות דינמיות חיפוש סיבה אחת לכל תהליך בזירה זו הוא בלתי אפשרי ולכן בדקנו אם מישהו אחר מציע הסבר משכנע יותר.

לדוגמה, כיבוד זכויות הפרט הוא הניצחון המוסרי של המהפכה ההומניטרית ויכול לספק עדות לכך שחברות אלה יגיעו לשגשוג כלכלי. כיבוד זכויות הפרט דורש סובלנות להומוסקסואליות, הפלות וגירושים, והראינו שחברות חילוניות הופכות למשגשגות רק לאחר שהתפתח כבוד רב יותר לזכויות הפרט.

אם אנו מתמקדים באזורים שונים של העולם, אנו רואים כמה מדינות עשירות דתיות ומדינות עניות וחילוניות. מדינות כמו ארצות הברית והמדינות הקתוליות של אירופה זכו לשגשוג כלכלי, אך הדת נותרה חשובה בהן. לעומת זאת, המדינות הקומוניסטיות לשעבר של מזרח אירופה הן חלק מהמדינות החילוניות ביותר על פני כדור הארץ, אך הן רושמות ביצועים כלכליים בינוניים. מתברר כי כיבוד זכויות הפרט הוא הגורם המבדיל את המדינות העשירות מהעניות – אף על פי שהחוקים מפגרים בדרך כלל אחרי דעות האזרחים בכמה מדינות.

למרות זאת, אין להתעלם מתפקיד הדת. קל לראות מדוע זכויות הפרט פורחות בכל מקום שבו ההשפעה הדתית קמלה. עם זאת, אין סיבה לכך שזכויות הפרט לא יכולות להתקיים בעולם דתי. אם המוסדות הדתיים יכולים להפוך לכוח שמרני פחות ולאמץ ערכים תרבותיים מודרניים, הם יוכלו לספק הדרכה מוסרית עבור החברות המשגשגות של העתיד.

לכתבה באתר The Conversation

עוד בנושא באתר הידען:

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

20 תגובות

  1. יוסף
    אני מאד מעריך את תגובתך. אמרת משהו שנדיר לשמוע – "אני לא יודע", במיוחד מאדם מאמין.

    בקשר לאיינשטיין – הציטוט שהבאתי הוא ממכתב מאוחר יותר של איינשטיין, מכתב לחבר דתי. דעתו מאד ברורה שם – אמונה באלוהים היא לא יותר מחולשה של האדם.

    ההבדל ביני לבינך הוא שאני רוצה שיראו לי שאני טועה, כי ככה אני אלמד. וזו בדיוק השיטה המדעית. קראתי הרבה הוכחות (כביכול) לקיומו של אלוהים, ואף בחרתי הוכחה כזאת כנושא לתיזה שלי בתואר שני.

    אני חושב שאצל הרבה מאד אנשים, האמונה הדתית היא צורך חברתי/משפחתי. אני משוכנע שאם אכיר בן אדם פיקח שלא "מחוייב" למשפחתו או לחברה שסביבו, אוכל לשכנעו בקלות שהוא טועה.
    מצד שני – אני פוחד לדון על דברים כאלה עם אנשים שאני מכיר, מהסיבה הזו, שאני לא חושב שזה במקומי לפגוע מבחינה משפחתית/חברתית.

    קיוויתי שפה תהיה לי אפשרות כזו, אבל בינתיים אתה היחיד שאפשר לדבר איתו. והנה גם אתה אומר לי שבעצם זה לא נושא שאתה פתוח אליו. כמובן שאני מכבד את זה, וכמו שאמרתי בהתחלה – אני מאד מעריך אותך.

  2. ניסים אני מתקן. אגנוסט זה לא "מאמין שישו בשר ודם" זה נוצרי גנוסטי.
    איינשטיין האמין שיש אלוהים בבריאה, אך לא באלוהים נפרד מהטבע ולא בהישארות הנפש.

    אני מכבד זכותו של כל אחד להיות אתיאיסט, ואת זכותי להאמין בבורא שאת קיומו אינני מנסה להוכיח.
    והמשותף ביננו: שנינו מאמינים אני מעריך בנכונות השיטה המדעית, במפץ הגדול, בתורת האבולוציה, בראיות ארכאולוגיות, בגיל היקום. בהיווצרות הנפש מנוירונים (להבדיל מנשמה). יש גם דברים שאני מרשה לעצמי לא לדעת. אינני יודע אם הנשמה נשארת, אינני יודע לגמרי רק מאמין שהבורא גדול מהטבע, ייתכן והיקום הוא הבורא. בשביל זה יש אנשים כמוך, למקרה שאני טועה. שיהיה מי שיתקן. כמובן הפרדת דת ממדינה.
    זה מכנה משותף יותר רב מאשר עם אחרים. רבים מתנגדים לכל מה שציינתי, ולכן נבון ששנינו נהיה מאוחדים.
    איננו אמורים להיות זהים, רק דומים.

    לגבי הערכים בויקיפדיה, האף שאין לצטטם במאמרים, אני מוצא אותם אמינים. מצאתי לנכון להביא ערך
    שבו מאות מדענים שמאמינים בבורא. אינני מסוגל לבצע עבודה כזו.

  3. יוסף
    לא מכובד להביא חצאי ציטוטים. בהמשך הציטוט שהבאת דארווין מסביר שהוא אגנוסט. במקומות אחרים הוא היה יותר אמיץ, וטען שלא ייתכן שיש אל טוב שברא את הצרעה הטפילית.

    איינשטיין אמר במפורש שאינו מאמין באלוהים. הוא כתב:
    The word God is for me nothing more than the expression and product of human weakness, the Bible a collection of honorable, but still purely primitive, legends which are nevertheless pretty childish

    למה חשובה לך דעתם של מדענים, שאינם מומחים בתחום הדת? בוא אספר לך משהו שיפתיע אותך, מתחום שכן קשור לנושא: פילוסופיה.
    במחקרים שנעשו המצב הוא כזה:

    באוכלוסיה הכללית – 2%-5% לא מאמינים בכוח עליון
    מדענים – כ-50%
    פילוסופים – 70%-75% אינם מאמינים בכוח עליון.

    ובוא נתעמק בדיעות הפילוסופים ונגלה משהו מאד מעניין. באוכלוסיה של פילוסופים של הדת, אחוז הלא מאמינים הוא נמוך, כצפוי, כ-20%.

    אבל – באוכלוסיה הזו, אחוז המאמינים שהופכים ללא מאמינים גדול מאחוז הלא מאמינים שהופכים לדתיים.
    אני חושב שזו נקודה מאד חשובה – הרבה יותר מזה שלמשל – ניוטון היה נוצרי מאמין.

    ואם מדברים על זה – למה דרך המחשבה שלך לא מובילה לכך שתעבור לנצרות? הרי יש הרבה יותר מדענים נוצריים מאמינים מאשר מדענים יהודים מאמינים?

    הנה הציטוט הכי חשוב (לדעתי) בהסטוריה האנושית (זהו פרפרזה של היום לדברי אפיקורוס:

    Is he willing to prevent evil, but not able? then is he impotent. Is he able, but not willing? then is he malevolent. Is he both able and willing? whence then is evil?

    שמעתי את הציטוט הזה בתור ילד קטן, ובמשך יותר מ-50 שנה לא שמעתי שום טיעון שמתקרב להפרכת דבריו של אפיקורוס.

    אם אתה אדם מאמין ואתה מחפש בורא, אז בוודאי שתמצא אותו. כל מה שאתה לא יודע "זה אלוהים עשה!" ואם זה סותר את ההיגיון אז תגיד "נסתרות דרכי האל".

    אבל – אם אתה מפעיל יושרה, תראה עולם אחר לגמרי. קופרניקוס הראה לנו שכדור הארץ אינו במרכז היקום. דארווין הראה לנו שאנחנו מין ככל מין חי אחר. קריק, וואטסון, פרנקלין וגוסלינג הראו לנו שהחיים זה לא משהו מיסטי, אלא תהליך כימי. והיום, מדעי המוח הראו לנו שאפילו התודעה אינו משהו מיסטי, אלא שוב, תוצאה של תהליכים כימיים.

    אז איפה אלוהים בכל זה? איפה אתה רואה מקום לבורא?

  4. מתוך גדולי פיזיקה ומתימטיקה ופילוסופים, רבים מאמינים בקיום בורא:
    ניוטון שאפילו כתב ספר על התלמוד, איינשטיין, שפינוזה (אלוהים הוא טבע), דה קארט, עמנואל קאנט.
    רמנוג'ן, אפילו דארווין שזכור כאתיאיסט אמר ב 1879
    "1879 “I have never been an atheist in the sense of denying the existence of a God.”
    מרי קירי, ישעיהו ליבוביץ, גרגור מנדל,גלילאו שאמר "I do not feel obliged to believe that the same God who has endowed us with senses, reason, and intellect has intended us to forgo their use"
    רשימה הכוללת מאות מפורסמים ומאמינים בבורא
    https://en.wikipedia.org/wiki/List_of_Christians_in_science_and_technology
    למרות שהשם מטעה "נוצרים במדע" הכוונה למאמינים נוצרים. כך שהטיעון איננו נכון.

    כולנו מתבוננים על העולם. חלקנו מוצא בו בורא, וחלקנו סבור שאין בורא. נוכל להידבר לדעתי אם נאמין בעקרונות מדע ומוסר. כי אין סתירה לדעתי, וכן אם אדם אתיאיסט אך מוסרי אין הוא פחות מוסרי מאיש דתי חיצונית.

  5. מתוך 6 זוכי פרס נובל ישראלים במדעים מדוייקים, רק אחד, ישראל אומן, הוא אדם בעל אורח חיים דתי, ככל הנראה משום שחדשנות יצירתית ושמרנות דתית "לא לגמרי מסתדרות". בהנחה סבירה שחדשנות יצירתית תורמת לכלכלה, אפשר להניח ששמרנות דתית תיפגע בה. הנקודה היא, שכלכלה מושפעת מגורמים רבים כמו מחצבים, מיקום פיזי (מעבר סחורות), מצב ביטחוני, התחייבויות מבעלות ברית, חופש מידע….. ולכן קשה להגיע למסקנה ברורה.

  6. מנחם: אכן הנציזם ושיטות טוטליטריות הן דמויות דת. ניתן להסיק מזה שכאשר אין דת החברה האנושית
    מאמצת דת אחרת. הדת נתפסת כשלילית מעצם מה שהיא עושה להמונים – משאירה אותם בבערותם, או
    בתלותם במימסד הרבני, מבלי לפתוח להם אופקים לחכמת הגויים (אינני מזלזל בגויים – מטרת הביטוי כאן שונה)
    וכלים להתנהלות – או חופש בחירה כלל. ובכפייתה תפיסות ארכאיות על ציבור שאינו דתי. כדברי סמוטריטש: הדתה זה אנחנו.

    אין לערבב לדעתי בין דת לאמונה בבורא מופשט. למרות שאצל מרבית הדתיים זה היינו הך. שים לב שישעיהו לייבוביץ שהיה פרופסור ב-2 עולמות תוכן: ביולוגיה ופילוסופיה, ועורך ראשי אנציקלופדיה עברית היה חרדי שומר מצוות, מתוך אמונתו בקיום בורא. מצד שני אני מאמין שוב: א. הפרדת דת ממדינה, ב. זכותו של כל פרט לבחור אם הוא מאמין באלוהים או אתיאיסט או משהו בגוונים האפורים של מהו הבורא: הטבע, מעל הטבע.

    נכון שלאורך ההיסטוריה הדת עיכבה מדע, אבל המדע מצא דרך לפרוץ, והיא גם שמרה על מוסר.
    פשעים בוצעו בשם הדת ללא סוף, ויחד עם זה תורת מוסר.

  7. ה"מחקר" של הכותב חוטא בשתי טעויות יסוד.
    האחת – שסקרים על פרספקטיבות של אנשים כיום מסוגלים באמת להוות מדד ל "רמת דתיות" שלהם בפועל בשנים מסוימות מסוימות בעברם. האמת היא שזכרונם של אנשים מארגן לאחור את עברם באופן די מוטה, בפרט בשאלות רגישות של אמונה ודתיות. אנשים יעדיפו למקם את עצמם בעבר בערך כפי מצבם היום, כדי להצטייר כעקביים וקוהרנטיים, או לחילופין רחוק מאוד מהפוזיציה שלהם כיום, אם יעדיפו להצטייר כמהפכנים דוקא. מחקר הגון היה משתמש במשתנים אחרים לגמרי – אמפיריים, אוביקטיביים וישירים למדידת רמת דתיות בחברה נתונה בזמן נתון. בהקשר הזה לא קשה לחשוב על הצהרות בזמן אמת של אנשים על דתיותם, היקף הלומדים בבתי ספר מסוגים שונים, שכיחות הביצועים של פרקטיקות דתיות מדידות (שכיחות הביקורים בבי"כ/כנסיה/מסגד, למשל) וכו'. אבל המחקר מעדיף להסתמך על עדויות סוביקטיביות שערך האמת שלהן די מפוקפק, במקום על עובדות אמפיריות משכנעות, כי הוא רוצה לשרת אג'נדה מסוימת, לפיה בחילוניות טמון הטוב הכלכלי.
    הטעות האחרת במחקר היא ההנחה הלא נכונה בעליל, ש "האמונה הדתית של האדם תמיד תשקף את השנים המעצבות שלהם. הן משפיעות ללא משים על גרסה קפואה של החילוניות של חברת ילדותם, היישר אל תוך העידן המודרני. לכן כדי לדעת אם העולם היה דתי בשנות החמישים, כדאי לבדוק את רמת הדתיות של אנשים שהתבגרו באותו עשור ". ובכן, אמונה של אדם אינה בהכרח משקפת את השנים המעצבות של האדם – לעיתים קרובות השינוי מגיע אחרי שהאדם יוצא מהמסגרות הפורמטיביות שלו (בית ספר, בית ההורים, מעבר ממסגרת אזרחית לצבא ושוב לאוניברסיטה וכו'). ובכלל – השאלה היא מהן השנים המעצבות של אדם בחברה נתונה – השונות בין חברות מערביות לבין חברות אסיאניות או אפריקאיות עשויה להיות כאן גדולה מאוד. מכל מקום, התוצאה של ההנחה השגויה הזו היא שלוח הזמנים לקביעת הדתיות מוזז לאחור, וכך שינוי דתי שהתרחש בפועל מאוחר יותר (נניח – באמצע שנות הששים) מיוחס לזמן מוקדם יותר (נניח לתחילת שנות החמישים). וכך, שינוי כלכלי שהתרחש בפועל – נניח בתחילת שנות הששים – מתפרש כשינוי שבא אחרי השינוי הדתי. המסקנה המוטעית מתקבלת לא במקרה – היא מוזמנת מראש, שוב – כדי לשרת את האג'נדה האמונית של החוקר, לפיה הטוב הכלכלי טמון בחילוניות.
    טעות מתודולוגית אחרת היא העובדה שלא ניכר שנעשה ב"מחקר" נסיון לבודד ולנטרל השפעות של גורמים אחרים המתנים השגיות כלכלית (מלחמות עולם, פוליטיקה גלובלית, שינויים משטריים, דמוקרטיזציה וכו').
    אגב, אילו רצה החוקר לברר באמת את הקשר הסיבתי בין דתיות לשגשוג כלכלי (עד כמה שהוא קיים), הוא מן הסתם היה הולך בדרך המלך של המחקר המדעי ובוחן גם דוגמאות מהעבר הלא רחוק. למשל: בריטניה התקדמה, בהדרגה ובהתמדה לאורך כל התקופה הויקטוריאנית והגיעה לאחר מכן לשיא כוחה הכלכלי הגלובלי ב 1911. מאז החלה ירידה הדרגתית בכוחה הכלכלי הגלובלי. השאלה היא כעת: האם זה קרה אחרי שינוי דתי? או אולי השינוי הדתי קרה אחר כך (נניח – בשנות העשרים או השלושים של המאה ה – 20)? האם בכלל רמת הדתיות הינה משתנה משמעותי בתהליך הזה או שהבכורה נתונה למשתנים אחרים? ליודעי הסטוריה וכלכלה התשובה היא די זמינה, אבל החוקר שלנו הרי לא מעונין בעובדות…

  8. ה"מחקר" של הכותב חוטא בשתי טעויות יסוד.
    האחת – שסקרים על פרספקטיבות של אנשים כיום מסוגלים באמת להוות מדד ל "רמת דתיות" שלהם בפועל בשנים מסוימות מסוימות בעברם. האמת היא שזכרונם של אנשים מארגן לאחור את עברם באופן די מוטה, בפרט בשאלות רגישות של אמונה ודתיות. אנשים יעדיפו למקם את עצמם בעבר בערך כפי מצבם היום, כדי להצטייר כעקביים וקוהרנטיים, או לחילופין רחוק מאוד מהפוזיציה שלהם כיום, אם יעדיפו להצטייר כמהפכנים דוקא. מחקר הגון היה משתמש במשתנים אחרים לגמרי – אמפיריים, אוביקטיביים וישירים למדידת רמת דתיות בחברה נתונה בזמן נתון. בהקשר הזה לא קשה לחשוב על הצהרות בזמן אמת של אנשים על דתיותם, היקף הלומדים בבתי ספר מסוגים שונים, שכיחות הביצועים של פרקטיקות דתיות מדידות (שכיחות הביקורים בבי"כ/כנסיה/מסגד, למשל) וכו'. אבל המחקר מעדיף להסתמך על עדויות סוביקטיביות שערך האמת שלהן די מפוקפק, במקום על עובדות אמפיריות משכנעות, כי הוא רוצה לשרת אג'נדה מסוימת, לפיה בחילוניות טמון הטוב הכלכלי.
    הטעות האחרת במחקר היא ההנחה הלא נכונה בעליל, ש "האמונה הדתית של האדם תמיד תשקף את השנים המעצבות שלהם. הן משפיעות ללא משים על גרסה קפואה של החילוניות של חברת ילדותם, היישר אל תוך העידן המודרני. לכן כדי לדעת אם העולם היה דתי בשנות החמישים, כדאי לבדוק את רמת הדתיות של אנשים שהתבגרו באותו עשור ". ובכן, אמונה של אדם אינה בהכרח משקפת את השנים המעצבות של האדם – לעיתים קרובות השינוי מגיע אחרי שהאדם יוצא מהמסגרות הפורמטיביות שלו (בית ספר, בית ההורים, מעבר ממסגרת אזרחית לצבא ושוב לאוניברסיטה וכו'). ובכלל – השאלה היא מהן השנים המעצבות של אדם בחברה נתונה – השונות בין חברות מערביות לבין חברות אסיאניות או אפריקאיות עשויה להיות כאן גדולה מאוד. מכל מקום, התוצאה של ההנחה השגויה הזו היא שלוח הזמנים לקביעת הדתיות מוזז לאחור, וכך שינוי דתי שהתרחש בפועל מאוחר יותר (נניח – באמצע שנות הששים) מיוחס לזמן מוקדם יותר (נניח לתחילת שנות החמישים). וכך, שינוי כלכלי שהתרחש בפועל – נניח בתחילת שנות הששים – מתפרש כשינוי שבא אחרי השינוי הדתי. המסקנה המוטעית מתקבלת לא במקרה – היא מוזמנת מראש, שוב – כדי לשרת את האג'נדה האמונית של החוקר, לפיה הטוב הכלכלי טמון בחילוניות.
    טעות מתודולוגית אחרת היא העובדה שלא ניכר שנעשה ב"מחקר" נסיון לבודד ולנטרל השפעות של גורמים אחרים המתנים השגיות כלכלית (מלחמות עולם, פוליטיקה גלובלית, שינויים משטריים, דמוקרטיזציה וכו').
    אגב, אילו רצה החוקר לברר באמת את הקשר הסיבתי בין דתיות לשגשוג כלכלי (עד כמה שהוא קיים), הוא מן הסתם היה הולך בדרך המלך של המחקר המדעי ובוחן גם דוגמאות מהעבר הלא רחוק. למשל: בריטניה התקדמה, בהדרגה ובהתמדה לאורך כל התקופה הויקטוריאנית והגיעה לאחר מכן לשיא כוחה הכלכלי הגלובלי ב 1911. מאז החלה ירידה הדרגתית בכוחה הכלכלי הגלובלי. השאלה היא כעת: האם זה קרה אחרי שינוי דתי? או אולי השינוי הדתי קרה אחר כך (נניח – בשנות העשרים או השלושים של המאה ה – 20)? האם בכלל רמת הדתיות הינה משתנה משמעותי בתהליך הזה או שהבכורה נתונה למשתנים אחרים? ליודעי הסטוריה וכלכלה התשובה היא די זמינה, אבל החוקר שלנו הרי לא מעונין בעובדות…

  9. המאמר מתייחס לדת באופן כוללני ביותר וכדבר אחיד.
    דתות שונות מאוד זאת מזאת ואפילו באותו דת יכולים להיות הבדלים בין זרמים. לדוגמה הנצרות הקתולית מעודדת יותר עזרה הדדית וחברה סוציאליסטית, זה יכול להוביל למדינה עשירה פחות ממדינה קפיטליסטית לגמרי (אבל עם פחות פערים) מדינות קתוליות בארופה הם יותר סוציליסטיות מארהב וממדינות פרוטסטנטיות בארופה. אבל לא בטוח שמדובר בדבר שלילי.
    דיכוי הדת גם אף פעם לא הביא לשגשוג כלכלי. מה שיותר מצביע שהחלשות כוחות דתיים הם יותר סימפטום לשגשוג כלכלי מתקרב מאשר סיבה.
    לדעתי המדד שבאמת חשוב הוא לא מספר הדתיים אלא מידת הכוח של מוסדות הדת. לא תמיד יש חפיפה מלאה בין הדברים.
    לא כל הדתות גם מובילות לפחות זכויות אדם. הדלי למה, אחד ממנהיגי הדתיים החשובים ביותר, כשנשאל לגבי יחסים הומוסקסואלים, אמר שזה אסור לנזירים בלבד.
    גם הקשר בין הצלחה כלכלית ליברליות וזכויות אזרח לא תמיד מתקיים. סין לדוגמה חווה בשנים האחרונות צמיחה כלכלית אדירה התבססות של מעמד ביניים חזק שהולך וגדל. ובכל זאת בניגוד לאמונה של המערב לא נראים בסין שום ניצנים של דמוקריזציה או זכויות אדם. להפך, ההתנגדות הגדולה ביותר לכך מופיעה במעמד הביניים שחוגג על כל צעד של הממשל כמו ניטור האינטרנט ורישות ערים במצלמות.
    אולי פשוט היינו רוצים להאמין שהחברה מצייתת לחוקים כמו הפיסיקה והכימיה. אולי זה מורכב מידי ואי אפשר באמת לגזור כללים מההיסטוריה הקצרה של הדמוקרטיה.
    בכל אופן מחקרים שעוסקים בדת ומופיעים באתר (בוא נודה בזה, רוב הכותבים פה הם עם אג'נדה אנטי דתית חזקה) תמיד גורמים לי לחדשנות. ברוב המקרים ברור שכותב המחקר בא עם דעה אישית מוצקה ולא מצליח או כלל לא מנסה לבצע מחקר ממקום אובייקטיבי. ( בעבר כבר קראתי פה מאמר שלם שדן בשיא הרצינות האם אנשים דתיים הם טיפשים יותר כי הם דתיים או דתיים בגלל שהם טיפשים. או מחקר שבא להוכיח שדתיים לא מבדילים בין דמיון למציאות דרך בדיקה של ילדים בני 6. תוך התעלמות מאלף הטעיות מחקריות שברור שנעשו במחקר כמו זה שהחוקר ידע מי מהילדים היה דתי)

  10. המאמר מתייחס לדת באופן כוללני ביותר וכדבר אחיד.
    דתות שונות מאוד זאת מזאת ואפילו באותו דת יכולים להיות הבדלים בין זרמים. לדוגמה הנצרות הקתולית מעודדת יותר עזרה הדדית וחברה סוציאליסטית, זה יכול להוביל למדינה עשירה פחות ממדינה קפיטליסטית לגמרי (אבל עם פחות פערים) מדינות קתוליות בארופה הם יותר סוציליסטיות מארהב וממדינות פרוטסטנטיות בארופה. אבל לא בטוח שמדובר בדבר שלילי.
    דיכוי הדת גם אף פעם לא הביא לשגשוג כלכלי. מה שיותר מצביע שהחלשות כוחות דתיים הם יותר סימפטום לשגשוג כלכלי מתקרב מאשר סיבה.
    לדעתי המדד שבאמת חשוב הוא לא מספר הדתיים אלא מידת הכוח של מוסדות הדת. לא תמיד יש חפיפה מלאה בין הדברים.
    לא כל הדתות גם מובילות לפחות זכויות אדם. הדלי למה, אחד ממנהיגי הדתיים החשובים ביותר, כשנשאל לגבי יחסים הומוסקסואלים, אמר שזה אסור לנזירים בלבד.
    גם הקשר בין הצלחה כלכלית ליברליות וזכויות אזרח לא תמיד מתקיים. סין לדוגמה חווה בשנים האחרונות צמיחה כלכלית אדירה התבססות של מעמד ביניים חזק שהולך וגדל. ובכל זאת בניגוד לאמונה של המערב לא נראים בסין שום ניצנים של דמוקריזציה או זכויות אדם. להפך, ההתנגדות הגדולה ביותר לכך מופיעה במעמד הביניים שחוגג על כל צעד של הממשל כמו ניטור האינטרנט ורישות ערים במצלמות.
    אולי פשוט היינו רוצים להאמין שהחברה מצייתת לחוקים כמו הפיסיקה והכימיה. אולי זה מורכב מידי ואי אפשר באמת לגזור כללים מההיסטוריה הקצרה של הדמוקרטיה.
    בכל אופן מחקרים שעוסקים בדת ומופיעים באתר (בוא נודה בזה, רוב הכותבים פה הם עם אג'נדה אנטי דתית חזקה) תמיד גורמים לי לחדשנות. ברוב המקרים ברור שכותב המחקר בא עם דעה אישית מוצקה ולא מצליח או כלל לא מנסה לבצע מחקר ממקום אובייקטיבי. ( בעבר כבר קראתי פה מאמר שלם שדן בשיא הרצינות האם אנשים דתיים הם טיפשים יותר כי הם דתיים או דתיים בגלל שהם טיפשים. או מחקר שבא להוכיח שדתיים לא מבדילים בין דמיון למציאות דרך בדיקה של ילדים בני 6. תוך התעלמות מאלף הטעיות מחקריות שברור שנעשו במחקר כמו זה שהחוקר ידע מי מהילדים היה דתי)

  11. החוקר לא הראה קשר סבתי בין זכויות אדם לבין שגשוג כלכלי. הוא הצביע על המדינות הקומוניסטיות בלי להביא בחשבון הסבר חליפי לפגורן הכלכלי (למשל, הפחתת התחרות הכלכלית).
    בנגוד למשתמע מהכותרת, בסופו של דבר החוקר לא הצליח להוכיח שהחלוניות כשלעצמה (ללא השפעתה על זכויות אדם, דוקא באותן חברות שהושפעו השפעה כזאת מהחלוניות) תורמת לשגשוג כלכלי,
    ואף טעה בטענתו שהצליח להפריך את השערת דורקהיים שחלוניות מתגברת בהשפעת רווחה כלכלית (שהרי אפשר, על אף ממצאיו, שצמיחת החלוניות טרם הרווחה הכלכלית הואטה עקב המצוקה הכלכלית דאז, כצפוי ע"י דורקהיים ).

  12. לתגובה 2.
    טענתך שהנציזם הקומוניסטים אינם דת היא אינה תקפה.
    הנאציזם ובמיוחד הקומוניסטים הם דת לכל דבר. כמו כל דת הם רדפו את הדתות המתחרות בהן.
    גם היום הקומוניסטים של סין וצפון קוריאה רודפים אחרי הדת כשם שהיהודים ניפצו את הבמות של כל האלילים לפניהם.
    גם דעש מצטיינים במחיקת כל התרבויות המתחרות.
    עולה על כולם היא צפון קוריאה שמיחסת תכונות על אנושיות למהיגיה. אתה יודע שקים גונג איל לא חירבן לעולם!?. לא אני אומר זאת; הצפון קוריאנים אומרים זאת.

  13. ישנה היום כתבה של עוד אחת שנמצאת בין הסיעות: מדעית מצד אחד ומאמינה בבורא מצד שני
    https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5364087,00.html#autoplay
    על מלחמתו של אלוהים באשרה.

    הסיעה היהו…יסטית נלחמה כנראה הרבה מאות שנים לגדע את האשרה במקור אישתו של יה…ה. עד לרעיון של אל מופשט. אצל הנביאים לפי השקפתי, העוקבת את דעתו של פרופסור יחזקאל קויפמן (1935: תולדות האמונה הישראלית) שותף ומתנגד לאסכולת וולהייזן https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%99%D7%97%D7%96%D7%A7%D7%90%D7%9C_%D7%A7%D7%95%D7%99%D7%A4%D7%9E%D7%9F,
    שמגלמה היום הינו אולי (!) הארכאולוג פרופסור ישראל פינקלשטיין.
    בימי דוד אפילו עבדו לאל שלם.
    שיבת גלות בבל 586 לפני הספירה: יה…ה זה האל היחידי. גם אחרי זה המשיכה התהוות: קודם כהנים וקורבנות. אח"כ פרושים – רבנים ותפילות. תלמוד, משנה, מורה נבוכים וקבלה.
    גם הקבלה צמחה: נושא צימצום – של האר"י בצפת דומה קצת לתיאוריות בפיזיקה (מפץ). המסקנות המוסריות: תיקון עולם – זה לא קיים בפיזיקה, וגם לא מחליף את הפיזיקה. הפיזיקה היא חיונית. אם לא יהיה חופש מדעי, אם זה תלוי בדתיים תהיה בערות וחשיכה.
    גם היום יש הישתנות סמוייה.

  14. מאמינים באל רוחני – הכוונה למאמינים. שוב אני מציין שעם מרבית הדתיים האדוקים לא ניתן לקיים ויכוח על מה שסותר את אמונתם ולכן יש לי שיח ושיג עם חילוניים.
    ייתכן שהכתבה נכונה – אני מסכים. המאה ה-20 הביאה גם את הסבל הנוראי ביותר והשמד הנוראי ביותר – בשם החילוניות. כדאי לזכור את זה.

  15. דתות נוצרות אצל אנשים שסבורים שיש לקיום האנושי (ולקיום בכלל) רוודים ומימדים נוספים על החומרי.
    המדע מגיע לזה בהדרגה. פרופסור חאמד מפרינסטון הוכיח עיונית שממדי המרחב (אולי גם הזמן) הם התגלמות של סוגים נפרדים של אנרגיה.
    דתות מצד אחד הביאו סבל ורדיפת המדע. מן הצד השני אנשים ללא דת היו לנו דוגמאות בהיסטוריה: היטלר, קומוניזם, טוטליטריזם וכעת מדברים על השבחה גנטית, מניעת יצירה אקראית של גנים שנראים לנו רעים.
    טובי פילוסופי המוסר של כול העולם מאמינים בקיומו של בורא. אין בין זה לבין בריאתנות קשר אמיתי. אצל הרבה אנשים הקשר קיים. דקארט, עימנואל קאנט, שפינוזה (במובן מסויים), ועוד ועוד, איינשטיין, ניוטון, מאמינים בקיומו של בורא.
    מן הצד השני גם אתיאיסטים הצמיחו גדולים: הוקינג, דוקינס.
    העולם צריך גם לזה וגם לזה. אני בעד הפרדת דת ומדינה, זה לא מה שקורה בישראל. דמוגרפית ישראל נעה למדינה דתית. איזונים, בלמים ומנועים. הדת כאשר היא משתלטת מפעילה דיכוי המחשבה כמימסד. העיקרון של רוחניות – מכובד לדעתי.

    אני חייב לציין שיש לי יותר שיח ושיג עם חילוניים כי אני מאמין בנכונות המדע והחיפוש המדעי. מן הצד השני אני מאמין שישנם רבדים של הקיום שאינם חומריים ואינם מושרים ע"י נוירונים אשר יוצרים מה שנקרא נפש.
    אני כן מאמין שאם המוח נפגע, האדם מתנתק, אך אני מאמין וזכותי שישנה נשמה. וזכותו הגמורה של החילוני
    להיות חילוני גמור, כל עוד הוא חי במסגרת תורת מוסר. כלומר שתועלת הכלל חשובה לו בנוסף לתועלתו.
    הוויכוח של להכות שוק על ירך המתקיים מן הצד החילוני והדתי – לדעתי לא מוליך אף צד לניצחון.

    לעניין הצורך בדת. נכון שלדוגמא יה…ה החל כאל דמוי אדם, כמו האלים האחרים: שלם, עשתורת, בעל, אשרה אשתו של יה…ה. בתחריטים ארכאולוגיים קדמונים הוא מצויר עם איבר מין. בגרעין הקשה שהיה מיעוט
    שיש לו עדות ארכאולוגית מדויד בלבד, ולפני זה המסורתיים ואני עימם מאמינים שהיה יסוד היסטורי: מושה, האבות, והחילוניים לפי ההסבר של אסף – האמין באל רוחני לגמרי, לפי 13 עיקרי האמונה של הרמב"ם: אין לו דמות הגוף ואינו גוף, אחד ואין יחיד כייחודו, נאמן וגם אין סוף לאחדותו, קדמון לכל דבר אשר נוצר: מחוץ למרחב, מחוץ לזמן.הסיעה היהו…יסטית לאחר חורבן הבית אימצה את רעיונות הנביאים וניצחה בעם ישראל.עם ישראל שחוזר מגלות בבל, חי לפי אמונה באל אחד . האמונה מתגבשת בהדרגה, כרעיון של בני אדם, כמו תיאוריה בפיזיקה. גם משם בסוף בטילים הקורבנות והרבנים יורשים את הכוהנים. גם אם חורבן הבית הוא לכאורה העילה המרכזית.

  16. לראשונה נוצרו דתות/אמונות בגלל הצורך האנושי להסביר תופעות-טבע,
    בשלב הבא היו מנהיגים שניצלו אמונות כדי להשליט סדר חברתי
    לחוקק חוקים ולתקן תקנות ש״כאילו״ ניתנו ע׳י ״כוח-עליון /אל״ ,
    התפתחות המדע והגישה המדעית שהסבירה את אותן תופעות-טבע
    בו בזמן גם התפתחה ההשכלה גם בין ״פשוטי-העם״ שהיו יכולים לרכוש ידע ,
    מה שיצר את האפשרות והצורך ליצירת מסגרת חוקית/חברתית/מוסרית
    מכוח הצורך לבסיס של יחסים בין אדם לחברו ,
    (לא בגלל חשש מעונש או רצון לתמורה מאותו ״אל״)
    בשלב הבא קמים מנהיגים שמנצלים את בורות ההמונים
    כדי לשוב ולשלוט כ״באי-כוחו של אותו ״כוח-עליון/אל״,
    מצב זה הולך ומתרחב אצלנו ובכלל …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן