כך עולה מממצאי חפירה של רשות העתיקות באזור קיבוץ להב בדרום. במערה נתגלו, בין השאר, חותמות, טבעות חותם, פסלונים (צלמיות) וקמעות בדמות אלים, המקודשים בתרבות המצרית * האוסף מעיד על קיומו של מרכז פקידותי-מצרי באזור. “בני ישראל יצאו ממצרים, אך נראה שגם שנים לאחר המעבר לארץ, מצרים לא עזבה את בני ישראל וצאצאיהם”, אומר הארכיאולוג אמיר גנור מרשות העתיקות
“בני ישראל יצאו ממצרים, אך נראה שגם שנים לאחר המעבר לארץ, מצרים לא עזבה את בני ישראל וצאצאיהם”, כך אומר הארכיאולוג אמיר גנור מרשות העתיקות, אשר ניהל בשנה האחרונה חפירה במערה באזור קיבוץ להב בדרום.
במסיבת עיתונאים בירושלים ערב חג הפסח, הציגה רשות העתיקות לציבור ממצאים ארכיאולוגיים ייחודיים, אשר מעידים על קיומו של מרכז פקידותי – מצרי באזור לפני כ-3400 שנה.
במהלך פעילות מבצעית של אנשי היחידה למניעת שוד עתיקות באזור תל חליף, אותרה מערה תת קרקעית ובה סימני שוד עתיקות. המפקחים גילו כי שודדי עתיקות פרצו למערה, והחלו לבזוז כלי חרס עתיקים מלפני 3000 שנה ולפגוע בשכבות העתיקות. אנשי רשות העתיקות סיכלו את המשך הפגיעה במערה וניהלו במקום חפירה, במטרה להציל את הממצא והמידע הארכאולוגי היקר מפז ממכושי השודדים.
בחפירה נתגלו עדויות ארכאולוגיות מרשימות, בעיקר מתקופת הברונזה המאוחרת – 1500 לפנה”ס בקירוב, ומתק’ הברזל – 1,000 לפנה”ס. במערה נתגלו למעלה מ-300 כלי חרס מסוגים שונים, אשר חלקם התגלו בשלמותם. לצד כלי חרס, נתגלו עשרות תכשיטים עשויים מברונזה, צדף ופיאנס, כלי אבן ייחודיים עשויים מאבן בהט צהבהבה, חותמות, טבעות חותם וכלי איפור. החפצים הונחו והצטברו במערה במשך עשרות שנים.
לדברי הארכיאולוג אמיר גנור, מנהל היחידה למניעת שוד ברשות העתיקות, “בין שלל הממצאים שנתגלו, שרובם אופייניים לתרבות היהודאית בדרום הארץ, מצאנו עשרות חותמות עשויות אבן, אשר חלקן מעוצבות בדמות חיפושית מכונפת (חרפושיות), ועליהן חקוקים סמלים ודמויות אופייניות לתרבות המצרית ששלטה בארץ בתקופת הברונזה המאוחרת. חלק מהחותמות עוצבו על גבי אבנים חצי יקרות, שמקורן במצרים ובחצי האי סיני.
לדברי ד”ר דפנה בן תור, אוצרת לארכיאולוגיה מצרית במוזיאון ישראל, “מרבית חותמות החרפושית שנמצאו בחפירה מתוארכות למאות ה-15-14 לפסה”נ. בתקופה זו, היתה כנען נתונה תחת שלטון מצרי”. ד”ר בן תור מוסיפה, כי על חלק מהחותמות הופיעו שמות מלכים: “בין השאר, ניתן לזהות ספינקס רובץ מול שמו של המלך תחותימס השלישי, שמלך ב-1504 -1450 לפסה”נ בקירוב. חותם חרפושית נוסף נושא את שמו של אמנחותפ השלישי, שמלך בין 1349-1386 לפסה”נ בקירוב. חרפושית אחרת, מתארת את פתח, האל הראשי של העיר ממפיס”. כן נתגלו בחפירה שפע פסלונים (צלמיות) וקמעות בדמות אלים, המקודשים בתרבות המצרית.
לדברי גנור, “שנים רבות אחרי יציאת מצריים עוד ניכרות בחפירה הארכאולוגית עדויות להשפעת התרבות המצרית על תושבי הארץ היהודאיים”.
בבחינת הממצאים ניכר שחלקם יוצרו במצרים עצמה, והם הובאו לארץ כנען על ידי בני ישראל או סוחרים, אך חלק מהממצאים יוצרו בארץ תוך חיקוי דרך הייצור והעתקת המוטיבים התרבותיים המצרים, ושימוש בחומרי גלם מקומיים.
לדברי ד”ר אמיר גולני מרשות העתיקות, “בתקופת הברונזה המאוחרת הייתה מצרים אימפריה חזקה ביותר, אשר הטילה את מרותה באזורינו. המרות המצרית באה לידי ביטוי לא רק בשליטה צבאית ופוליטית, אלא גם בהשפעה תרבותית חזקה אשר תרמה לעיצוב החברה. לצד מערך הפקידות המצרי בארץ ישראל, התפתחו בארץ אליטות מקומיות אשר אימצו רבים ממנהגי המצרים ואומנותם”.
הממצאים הועברו לטיפול במעבדות רשות העתיקות. חקירת המערה והממצא עדין בראשיתה, ולאחר השלמת הטיפול במאות הממצאים שנחשפו, ניתן יהיה להוסיף מידע חשוב על ההשפעה המצרית על אוכלוסיית ארץ ישראל בתקופת הברונזה המאוחרת והמקרא.
ביחידה למניעת שוד הביעו סיפוק רב מכך שבעקבות עבודה מאומצת ונחושה של אנשי היחידה סוכל שוד העתיקות במערה, מאות הממצאים ניצלו משוד וביזה והתאפשר לארכיאולוגים לבצע מחקר מסודר באתר, שיאפשר להוסיף מידע רב ערך להבנת תרבותה של הארץ בעת העתיקה.
- יציאת מצרים – היתה או לא היתה?
- יציאת מצרים – נרטיב מומצא?
- היהודים היו שבט מצרי שברח
- יציאת מצרים המספרים שלא יאומנו
- התנ”ך כהסטוריה?
23 תגובות
נברא,
תגיד, למה אתם רוצים מדינה ערבית במקום מדינת ישראל?
נברא,
מי שהגולה חיה בו הוא הימין וביבי הוא קיסרו. ביבי והימין ביטלו את הישראליות ואת החילוניות שהקימו כאן נס בדמות מדינה, שפה ותרבות והחזירו את תחושת הנרדפות, עם בדד ישכון ואת השואה למפה.
אקרא לילד בשמו. רפאל הוא שילוב של שקרן ומטומטם.
ניסים
תשמור על הפה שלך ותתחיל לדבר יפה.
רפאל
יא חתיכת זבל. אני ב-relocation. מה לעשות שאני צריך לפרנס טפילים כמוך?
ניסים אז זו הסיבה שהחלטת לרדת מן הארץ? הכפיה הדתית?
הממממ…. טוב, אם אתה אומר.
רפאל
אחת הסיבות לעזיבה מישראל היא הכפייה הדתית שחילוניים מרגישים. חלק מזה מתבטא בכלכלה – אנחנו מרגישים שאנחנו מפרנסים אוכלוסיה לא קטנה של טפילים, שגם לא מוכנים לשרת בצבא.
אני מקווה שהדתיים יבינו שהם צריכים לשנות את המצב לפני שיהיה מאוחר מידי. אני מדגיש שאני לא מדבר על כל הדתיים, חלקם תורמים הרבה
קל יחסית להוציא את היהודים מהגולה אבל קשה מאוד להוציא את הגולה מהיהודים.
אנו רואים זאת יפה גם היום על השמאל הישראלי.
67 לאחר שהיהודים עזבו את הגולה והקימו את מדינת היהודים עדיין התרבות הגויית לא עזבה חלק מהיהודאים מהמחנה הצייצני. וחלקם אף ירדו מהארץ וחזרו לגולה הדווייה.
שי
יהודאי זה בן לשבט יהודה או בן של השבטים שהיו שכניו הגיאוגרפיים ובחלקם התמזגו לבסוף לתוך שבט יהודה, ההתמזגות במיוחד לאחר חורבן ממלכת ישראל בעוד ממלכת יהודה שרדה. השבטים המתמזגים בעיקר: בנימין שהיה השכן הצפוני של יהודה ושמעון (לפי זכרוני) שהיה השכן הדרומי של יהודה. כל הטענות הן לפי מסורות, המימצאים הארכיאולוגים לאישוש המסורות ,נכון להיום, הם מימצאים די דלים.
מה פירוש המילה ׳יהודאי׳?
safkan
אפשר לקבל בבקשה מקור לתיארוך שלך ליציאת מצרים?
זה בהנחה שהיתה יציאת מצריים… אין כל עדות ארכיאולוגית לכך.
כלומר בעצם אתה אומר שלא אנחנו יצאנו ממצרים, אלא מצרים יצאה מאיתנו 🙂
לא מבין את הטענה בכותרת. נראית כמו טענת סרק.
יציאת מצריים מוערכת בערך לפני 3300 שנה והכניסה לארץ בערך לפני 3250 שנה. לפני כן ידוע היו תקופות ארוכות בהן מצריים שלטה בחלקים של ארץ ישראל וכן שלטה גם בערי מדינה מצפון לארץ ישראל. לכן העובדה שלפני 3400 שנים היו מקומות בארץ ישראל (לפי המימצאים החדשים) בהם שלטה מצריים – אין לה שום קשר ליציאת מצריים שהתרחשה רק אחר כך).
ידוע גם (ממקורות הסטוריים בדוקים ולא תנכיים) שגויי הים נישלו את המצרים בחלק מאיזורי החוף במזרח הים התיכון. הפלישתים הם חלק מגויי הים הללו (שלטו ברצועת החוף מעזה עד נחל הירקון), גויי ים אחרים השתלטו על רצועת החוף מצפון לירקון לא ברור מה היה תחום השליטה המדוייק שלהם. תואם לסיפורי התנ”ך.
כך שיציאת מצריים תואמת זמן שבו אחיזת מצרים בארץ ישראל נגמרה או הייתה בשלבי סיום.
הרצל,
אני לא יודע למה אתה משוכנע שדווקא שפן כתב את המיתולוגיה הקדומה, העובדה שהוא מכונה סופר לא מכתירה אותו כמחבר חלקי תנך. לגבי כמה דברים הסטוריים ארכיאולוגיים אין לי ויכוח איתך. אבל יהדות זה מערכת שלמה ולא רק שאלת אמונה באל יחיד, סיפורים ופעולות שיש לעשות, והמערכת הזאת נבנתה בשלבים מאוחרים ביחס ל זמנים המיוחסים ליציאת מצרים ולדוד. בזמנים ההם המערכת הסיפורית מנהגית של היהדות לא נחלמה.
הרצל
לגבי אמונה באל אחד, במצרים אחד הפרעונים במאה ה -17 לפני הספירה ניסה להנהיג סוג זה של דת, אבל התנאים החברתיים לא בשלו לכך. יש צורך בזמן עד שרעיון כל שהוא נספג ומוטמע בחברה ואין זה משנה באיזה תחום מדובר.
ליאיר – במחקר ארכיאולוגי גילו שהיו שבטים שלא אכלו חזיר בארץ ישראל הרבה לפי כל העדויות הארכיאולוגיות ליהדות. אכן לא ברור מתי החלה האמונה באל אחד בלעדי. אבל המיתולוגיה שנכתבה ע”י שפן הסופר במאה ה-7 לפני הספירה לא “הומצאה” אלא היתה מיתולוגיה בעל פה שבחלקה התבססה על מקרים שהיו, כמובן עם ניפוח והאדרה מעבר לכל פרופורציה. למשל במחקרים תת ימיים של הים השחור הסתבר שהיה יבש עד לפני כ-7000 שנה, ואז עליית פני הים התיכון גרמו שמי ים פרצו את מיצר הדרדנלים והים השחור הוצף במשך כמה חודשים. כנראה סיפור נח והמבול הוא סיפורה של משפחה ששרדה היות והיתה להם סירה ולקחו איתם זוג עזים. הסיפור מתאים לכך שהר האררט צמוד לים השחור מדרום. חלק מהמיתולוגיה נראה מומצא בעליל, כמו שני סיפורי הבריאה הסותרים בפרקים א ו-ב של בראשית שכנראה הועלו על הכתב אחרי שפן הסופר. אבל גם אלו סיפורים שהועברו בעל פה מאות שנים ולא הומצאו ע”י מי שכתבם, שהרי אם היו מומצאים בזמן הכתיבה לא היתה נבנית סתירה חזקה כזו. יש עוד הרבה נקודות – למשל שהרבה ארכיאולוגים כפרו בעצם קיומו של המלך דוד עד ששמו נמצא באנדרטה בתל דן. כמובן שעדיין נשארת פתוחה השאלה האם דוד היה “יהודי” כלומר האמין באל אחד.
בתקופת הברונזה לא נחלמו יהודים בשום מקום, וגם השם יהודה ספק אם היה קיים. היהדות הומצאה במאה ה6 לפני הספירה בבבל. יציאת מצריים זה מיתולוגיה שהומצאה על ידי סופר מוכשר בתקופת יאשיהו מלך יהודה במאה ה7 לפני הספירה.
אם מקובל שיציאת מצריים התרחשה במאה ה- 13 לפנה”ס , כיצד משתלבת תיאוריה זו עם האמרה ”בני ישראל יצאו ממצרים, אך נראה שגם שנים לאחר המעבר לארץ, מצרים לא עזבה את בני ישראל וצאצאיהם” ? הלו הממצאים מקדימים את היציאה בכ-200 שנה.
בת-יה צודקת, וזה לא סוד. ברור מהתורה שדוד ושלמה היו מלכים בחסות מצריים. בנישואיה קיבלה בת פרעה כמה ערים בשפלה הפנימית כנדוניה מפרעה לדוד. אבל מישור החוף כנראה נשאר בשליטה מצרית ישירה. השיטה של מלכים מקומיים בחסות ממלכה גדולה היתה מקובלת מאד בעולם העתיק. (בריטניה נהגה כך במאה ה-19, ואפילו הקימה מלכים היכן שלא היו קודם). אבל אני לא מסכים עם “אין בזה משהו מיוחד” – לדעתי המימצאים מעניינים וצריך לפרסמם.
טוב, היה ברור שלכבוד פסח תופיע עוד כתבה על גילויים ארכאולוגים שקשורים לחג, רק שהמסקנה מהגילויים שרשומים בכתבה מתאמצת להתאים עצמה לכותרת, בלשון המעטה. העם היהודי שכן ברובו באיזור ההר. שומרון ויהודה, ומאוחר יותר הוא התקדם בעיקר צפונה. איזור קיבוץ להב, והנגב בכלל, היה כמעט כל הזמן שייך למצרים, ובזה אין חדש. וכמו שגם כתב המגיב לפני: תרבויות תמיד הושפעו האחד מהשני, ואין בכך משהו מיוחד.
למרות הכל, לא “עם לבדד ישכון”. חג שמח!