חוקרים מאוניברסיטת בריסטול זיהו 81 תרכובות אורגניות נדיפות בדגימות ממומיות בנות אלפי שנים, והראו כיצד חומרי החניטה הפכו מורכבים ומתוחכמים יותר לאורך הדורות
במשך מאות שנים עוררו מומיות סקרנות רבה אצל היסטוריונים וארכיאולוגים. כעת מדווחים חוקרים כי הריח המעופש האופייני לגופות המשומרות מכיל רמזים מדעיים חשובים. במקום לראות בו רק תוצאה של הזדקנות החומר, מתברר כי מדובר בתערובת של חומרי חניטה ובדים שטופלו, המתעדת כיצד התפתחו השיטות לאורך הדורות.
את המחקר הובילו כימאים מאוניברסיטת בריסטול, שמצאו כי הריח הייחודי קשור קשר הדוק לחומרים ששימשו בתהליך החניטה.
לדברי המחברת הראשית, ד"ר ונְיְוֵה ג'או, עמיתת מחקר בגיאוכימיה אורגנית באוניברסיטת בריסטול, "הממצאים מסמנים צעד משמעותי קדימה בשיפור ההבנה שלנו את ההיסטוריה המצרית ואת טקס החניטה המרתק. הניתוח שלנו של הריחות הנלווים חשף תובנות חדשות על הדרך שבה התפתחה הפרקטיקה הזאת לאורך הדורות והפכה מתוחכמת יותר ויותר."
שיטה לא־הרסנית ללכידת תרכובות אורגניות נדיפות
כדי לבצע את המחקר ניתח הצוות את האוויר שסבב שברי מומיות זעירים, בערך בגודל של גרגר פלפל. בגישות מחקר מקובלות נהוג לעיתים להמיס דגימות בממסים, הליך שעלול להזיק לממצאים עדינים ושבריריים. במקום זאת התמקדו המדענים בלכידת הגזים שנפלטו מן הדגימות לאוויר הסובב אותן.
באמצעות מיצוי במיקרו־סיב במצב מוצק, בשילוב כרומטוגרפיית גזים וספקטרומטריית מסות ברזולוציה גבוהה, הם אספו והפרידו את החומרים הכימיים שבאוויר, המכונים תרכובות אורגניות נדיפות (VOCs), כדי לבחון אותם בפירוט.
המחקר, שפורסם בכתב העת Journal of Archaeological Science, בחן 35 דגימות של חומרי חניטה ותחבושות מ־19 מומיות, המתוארכות לשנים 3200 לפני הספירה עד 395 לספירה, כלומר פרק זמן של יותר מ־2,000 שנה בהיסטוריה המצרית. בסך הכול זיהו החוקרים 81 תרכובות אורגניות נדיפות שונות, שכל אחת מהן סיפקה רמזים על החומרים ששימשו ועל התקופה ההיסטורית שבה בוצעה החניטה.
טביעות אצבע כימיות של שומנים, שרפים, שעוות דבורים וביטומן
גם כאשר נמצאו בכמויות זעירות, אפשר היה לחלק את התרכובות האלה לארבע קבוצות עיקריות, שכל אחת מהן נקשרה לחומר מסוים. שומנים ושמנים יצרו תרכובות ארומטיות וחומצות שומן קצרות שרשרת. שעוות דבורים הפיקה חומצות שומן מונוקרבוקסיליות ותרכובות קינמיות. שרפים צמחיים פלטו תרכובות ארומטיות וססקוויטרפנואידים, ואילו ביטומן שחרר תרכובות נפתניות.
ד"ר ג'או הסבירה כי הדפוסים הכימיים השתנו עם הזמן. "הממצאים שלנו הראו שהדפוסים הכימיים השתנו בין תקופות היסטוריות שונות. למומיות מוקדמות היו פרופילים פשוטים יותר, שנשלטו בידי שומנים ושמנים, ואילו מומיות מאוחרות יותר הציגו תערובות מורכבות יותר שכללו שרפים מיובאים וביטומן. חומרים כאלה היו יקרים יותר ודרשו הכנה מקצועית יותר, ככל שפרקטיקת החניטה נעשתה מתקדמת יותר."
הניתוח חשף גם הבדלים הקשורים לאיבר הגוף שממנו נלקחה הדגימה.
"למשל, דגימות מן הראש הכילו לעיתים דפוסים שונים מאלה שנמצאו בדגימות מן הגו, דבר המרמז כי החונטים השתמשו בתערובות שונות לחלקי גוף שונים, אולי כדי לשפר את השימור. זהו תחום שדורש ניתוח ומחקר נוספים כדי להבין טוב יותר אילו טכניקות שימשו ולמה," הוסיפה ד"ר ג'או.
קידום חקר החניטה ושימור במוזיאונים
ריצ'רד אברשד, פרופסור לכימיה באוניברסיטת בריסטול ואחד ממחברי המחקר, אמר: "הניתוח הנדיף שלנו הוכיח רגישות מספקת כדי לזהות שאריות בריכוזים נמוכים מאוד. למשל, סמנים ביולוגיים של ביטומן היו קשים לזיהוי בשיטות קודמות שהתבססו על שאריות מסיסות."
לדבריו, "הגישה הזאת מרחיבה את המחקר של מנהגי הקבורה במצרים העתיקה, ומציגה תמונה ברורה ומלאה יותר של תערובות החניטה, בחירת החומרים ואסטרטגיות השימור."
לשיטה הזאת עשויה להיות חשיבות גם עבור מוזיאונים ואוספים ברחבי העולם. דגימת אוויר מספקת דרך מהירה ולא־הרסנית לסרוק מומיות עדינות, ומאפשרת לאוצרים לאסוף נתונים כימיים בלי לפגוע במצבן.
איאן בול, פרופסור לכימיה אנליטית באוניברסיטת בריסטול ואחד ממחברי המחקר, הוסיף: "לדגימה פיזית עדיין יש תפקיד במחקר מפורט, אך ניתוח נדיף מספק צעד ראשון יעיל ומאיר עיניים לחקר שרידים חנוטים באוספים ובתקופות שונות."
למאמר המדעי: DOI: 10.1016/j.jas.2026.106490
עוד בנושא באתר הידען:
