מאמץ מרוכז לפיתוח זן תירס עמיד לבצורת לגידול באפריקה

מדענים ממדינות רבות מאפריקה ומחוצה לה שותפים במיזם לפיתוח זני תירס עמידים. עד כה נעשה פותחו הזנים בדרך של הכלאה, לאחר שבודדו הגנים האחראים לעמידות הם יהונדסו לתוך הזנים הקיימים כדי להבטיח תפוקה גבוהה גם בתנאי הבצורת המחריפה בשל ההתחממות

קלחי תירס. צילום: shutterstock
קלחי תירס. צילום: shutterstock


מחקר שהתפרסם בכתב העת נייצ'ר
מדווח על פיתוח והתאמת מקורות מזון עבור האפריקנים.

החוקרים מציעים לפתח גידול שיתאים לתנאי בצורת וקרקע עניה, זאת על־ידי שילוב של שיטות הכלאה וברירה מסורתיות והנדסה גנטית.
המחקר מבוסס על ההנחה כי עם ההתחממות הופכים הגשמים לפחות סדירים ופחות צפויים. חוואים בעולם יזדקקו לגידולים עמידים לנזקים שנגרמים בגלל השינויים הסביבתיים, ושיניבו יותר בפחות השקעה בדישון.

הצורך בגידולים עמידים דחוף במיוחד באפריקה בה תנאי בצורת גרמו לירידה של כ-25% ביבול התירס. הדבר שימש אות אזהרה שהביא להקמתו של המיזם לפיתוח תירס עמיד לבצורת באפריקה) (Drought Tolerant Maize for Africa) שהושק בשנת 2006 בתקציב של 33 מיליון דולר. במסגרת המיזם פותחו 153 זנים של תירס בכוונה לשפר את התנובה ב-13 מדינות.

בניסויים בשטח, הזנים שפותחו הניבו עד 30% יותר יבול בתנאי בצורת. על פי ניתוח הנתונים שפורסמו ובהנחה כי עד 2016 יסתיים המיזם בהצלחה", התנובה הנוספת שתתקבל מתירס עמיד לבצורת תעזור להפחית את העוני בכ-9% בארצות השותפות במיזם.

הצלחת המיזם נשענה על התמיכה של בנק הזרעים המנוהל על־ידי המרכז לשיפור התירס והתבואה (the International Maize and Wheat Improvement Center (CIMMYT. מפתחים מהמרכז בשיתוף עם ״המכון לחקלאות משוונית״ שבניגריה חיפשו זנים שיתאימו לאזורים יובשניים והכליאו ביניהם לאורך מספר דורות. אחרי מחזורים רבים התקבלו זנים משופרים ואלה הוכלאו עם זנים שבשימוש באפריקה. המפתחים כיוונו לקבל זנים בעלי מאפיינים שיתאימו לשורה של נתונים, ביניהם: זמני גידול, הבדלים בפריחה בין זכרים לנקבות, עמידה ביובש, ניצול מירבי של חמרי מזון בקרקע ענייה ותנובה גבוהה.

אחרי שהתקבלו זנים שונים בהכלאות מסורתיות, זוהו גנים שנותנים לצמחים עמידות בבצורת ואלו ישולבו בזנים הנבחרים, כלומר הזנים מהכלאה רגילה יהונדסו גנטית ואלה יהיו מוכנים לחלוקה לחקלאים בשנת 2016.

מתברר כי עבור רוב חקלאי אפריקה רכישת דשנים היא ההוצאה הגדולה ביותר ורובם אינם יכולים לרכוש יותר מעשירית מכמות הדשנים המומלצת. כדי להתגבר על בעיה זו, עובדים חוקרי המרכז בשיתוף עם המכון הקנייתי למחקר בחקלאות ומכון המחקר לחקלאות בדרום אפריקה, במטרה לפתח זנים שיגדלו ויניבו בקרקעות עניות ללא דישון.

מאז 2010 פיתחו חוקרי המרכז 21 זנים בשיטות הכלאה מסורתיות, שהניבו יבול גדול יותר (ב-1 טון לדונם) בקרקעות עניות, ובהמשך הם מקווים להכניסם לייצור מסחרי בשמונה מדינות.

קראתי והבאתי לפרסום את הרשום מעלה כשכל הזמן מטרידה אותי השאלה: מדוע לא נעשים אותם ניסיונות ומחקרים על הדורה (סורגום)? אותו דגן שמקורו באפריקה וככזה מתאים לאקלים האפריקני המשתנה. לדורה מערכת שורשים מסועפת שמאפשרת ניצול מרבי של מים וחומרי מזון, כמו גם התכונה שמאפשרת לדורה להיכנס לתרדמה בתנאי יובש קיצוניים.

הדורה היא הגידול האפריקני שבמשך אלפי שנים הותאם לתנאי האקלים, לקרקע עניה ולחוסר התדירות בזמינות המים. בניגוד לגרעיני התירס בעלי הערך התזונתי הנמוך שמכילים בעיקר פחמימות, מכילים זרעי הדורה כ-75% חלבון, 4% שומן, מים ומינרלים. במילים אחרות, הדורה הוא הגידול הנכון והמתאים לאפריקה. הבריטים שהגיעו ליבשת השחורה גרמו ל״הדרת״ הדורה שהיתה זרה להם ולהחלפתה בתירס (אותו הכירו). כיום, מאחר שרבים מהמחקרים ממונים ומכוונים על־ידי אמריקנים ברור שהכיוון יהיה חקר התירס האמריקני במקורו. הם מעדיפים את חקר הידוע והמוכר במקום התייחסות למקור מזון אפריקני מקורי וחבל שכך.

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

9 תגובות

  1. מי מכם יודע כמה זרעי תירס האבסה ומאכל מייצרים בעולם ?בטון או בשווי שוק בעולם

  2. טוב הכותרת לא אמיתית.אך אם באקלים הקשה בערבה ,והר הנגב ינטעו מיליון עצי זית הייה שם שיפור מסיום( התמתנות) באקלים.ניסוי שכזה ,יכול להיות דוגמה גם לאפריקה.( בישראל זני זית מקומיים- ברנע ,סורי,נבאלי,מעלות,אקסאל)

  3. היי הרצל
    יש המון סוגים ומינים של דגניים. חלקם חד שנתיים וחלקם רב שנתיים.
    חמניות שייכות למשפחת המורכבים ולא למשפחת הדגניים.
    בצפון אמריקה נפוצה "חמנית הפקעות".
    כמשתמע משמה, היא מסוגלת לחדש את עצמה בכל שנה מתוך הפקעות שנשמרות באדמה בתקופת היובש.
    ישנם צמחים רב שנתיים שבתנאים מסויימים גדלים כחד שנתיים, או שלפעמים מעדיפים לגדל אותם כחד שנתיים מסיבות שונות.
    אם אכן ישנם מינים שהפכו מרב-שנתיים לחד-שנתיים באופן קבוע בעקבות טיפוח, זה בהחלט מעניין ואני אשמח אם תוכל לצרף קישור.

  4. הבעיתיות שמיוחסת לחברות כמו מונסנטו.והדורה היא הדגן ה5 בשימושו של האדם,אולי שווה למשרד החקלאות לעודד גידול דורה בישראל.

  5. לסנופקין: למיטב ידיעתי כל הדגניים היו רב שנתיים לפני התירבות. במערב ארה"ב גדלים בכל מקום חמניות בר רב שנתיות, בעלות 10-20 פרחים בגודל 3-5 ס"מ. התירבות גרם לצמח להפיק פרח אחד ענקי, וגם להפיכתו לחד שנתי. קראתי שיש חוקרים שמנסים למצא את הגן או גנים לרב שנתיות.

  6. לעיתים,זריעי מכלו צרכים להירכש כל שנה מחדש.ואין המשכיות,לדוגמה כותנה שפותחה בחברות אמריקאיות .וכך נוצר שוק ליצרנים זרים,ולא לתושבי אפריקה.בכל מקרה כתבה מענינת.

  7. להרצל
    חד שנתיות היא אסטרטגיה של הצמח להתמודדות עם העונה היבשה.
    זוהי בעצם המנעות מהתמודדות עם היובש ע"י העברת העונה היבשה בתור זרע.
    על מנת שצמח חד שנתי יהפוך לדו שנתי, או רב שנתי, ישנן מערכות רבות שצריכות להשתנות על מנת לאפשר לו לשרוד עונה יבשה.
    מבחינה אבולוציונית יש יתרונות רבים לחד שנתיות: כל האנרגיה של הצמח בסוף חייו מושקעת בזרעים, זמן דור קצר מאפשר אבולוציה מהירה לצורך הסתגלות לתנאים משתנים, וכמובן נחסכים משאבים רבים שאם לא כן היו מופנים לצורך התמודדות עם מחסור במים.
    במידה ונוכל להפוך צמחים לדו, או רב-שנתיים, נצטרך ככל הנראה גם לספק להם מים בתקופת היובש. לא בטוח שזו טקטיקה טובה עבור אפריקה.

  8. למיטב ידיעתי הדורה /סורגום הוא חד שנתי כמו רוב הדגניים ,
    אלא שניתן ״לשכנעו״ להמשיך להתקיים מס׳ עונות גידול
    ע׳י קציר נמוך לפני שהצמח מתייבש.

  9. אני מבין שהנושא החשוב ביותר כיום בגידולים רבים הוא שהתירבות הופך אותם לחד שנתיים (דגנים, חמניות, עגבניות וכו'). מנסים למצא את הגנים לרב שנתיות בגידולי הבר ולהחזירם לגידול החקלאי. הצלחה תביא להגדלה ביבולים היות והצמח לא צריך ליצור מערכת שרשים חדשה כל שנה.
    ברור שזה לא מתאים למונסנטו וחבריהם היות ולא יוכלו למכור זרעים כל שנה. אז זה נשאר למכוני מחקר ממשלתיים ואוניברסיטאות.
    חיפשתי לגבי דורה האם זה צמח חד או רב שנתי בגידול חקלאי, ולא מצאתי. אסף – תוכל לעזור?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן