סביבה וחיות בית

האם גידול בעלי חיים למזון בארצות מתפתחות הוא דבר טוב או רע לסביבה?

אפריקה אינה יורדת מהכותרות : בצורת, שיטפונות, פליטים ומלחמות, כל אלה מחזיקים את היבשת השחורה בראש מהדורת החדשות, כאשר העולם המערבי יוזם עזרה ותמיכה בארצות הבעייתיות שביבשת. תשומת הלב מביאה חוקרים ואקולוגים לבחינה מדוקדקת של התנאים הסביבתיים ושל הגורמים השונים שפוגעים בסביבה.

בדיקה שהוגשה לארגון המזון והחקלאות של האו"ם (United Nations Food and Agriculture Organization) העלתה תוצאה מפתיעה: "תרומת" חיות בית (בקר, צאן, חזירים) לגאזי החממה גבוהה ב 18% מזו של כלי רכב.

על-פי כותבי הדוח שהוגש לכנס הארגון בבנגקוק "עדרי חיות בית מהווים את אחד הגורמים המשמעותיים לבעיות סביבתיות", ולפיכך נדרשת פעילות מתקנת.

עלית רמת חיים (וגידול אוכלוסיה) גורמת לביקוש רב יותר למוצרי חלב ובשר ב-1999/2001 היתה הצריכה העולמית של בשר 230 מליון טון, הצפי הוא ל ביקוש ל 460 מליון טון ב 2050, צריכת החלב היתה 580 מליון טון, והצפי הוא לביקוש של יותר מ1000 מליון טון.

ענף הבקר והצאן העולמי גדל מהר יותר מכל ענף חקלאי אחר, הענף מספק פרנסה ל 1,3 מליארד אנשים ומהווה 40% מהיצור החקלאי העולמי, עבור חקלאים/רועים בארצות מתפתחות מהוות חיות הבית מקור חשוב לאנרגיה (שריפת גללים) ולדשן אורגני לשדותיהם, אבל – גידול מהיר גובה מחיר סביבתי יקר : על-פי מגישי הדווח לארגון: "רק כדי למנוע נזק גבוה מהנזק הנוכחי, המחיר הסביבתי לגדול צאן ובקר חייב לרדת בחצי".

כאשר כוללים בחישוב הפליטות של משק החי את השימוש בקרקע "תורם" משק החי "רק" 9% מכלל הפליטות של פחמן-דו-חמצני, אבל תרומתו לפליטת תחמוצת- חנקן היא 65% (הרוב בא מזבל), וכן תורם משק החי ל 37% מפליטות המתאן. תחמוצת-חנקן גורם להתחממות (פי מאתיים מפחמן) ולגשם חומצי. מתאן הוא גאז חממה פעיל פי עשרים מפחמן.

חיות במשק החלב והבשר מהוות 20% מכלל הביו-מסה של חיות יבשה. משק החי משתמש ב 30% מכלל שטח האדמה, שמוש נוסף ב 33% משטחים חקלאיים לצורך גידולי מזון למשק החי. יצירת/ פנוי שטחי מרעה (בדרום אמריקה) מהווה את הגורם הראשי לכריתת יערות = 70% משטחים שהיו יער אמזוני משמשים למרעה.

עדרים גורמים ל 20% ירידה בחיוניות הקרקע בגלל מרעה-יתר (overgrazing) הדוק הקרקע וסחיפה, ניפגעים מחזורי הזרימה העילית וכך גם מקורות מים תת-קרקעיים, כמויות מים גדולות נישאבות לצורך השקית החיות ועוד יותר כדי לגדל מזון לחיות. באזורים יובשניים הפגיעה רבה יותר וגורמת למידבור!

משק החי / עדרי הבקר נחשבים לענף היותר פוגע : בגלל זהום מקורות מים וכתוצאה מכך ה"עשרת" מקווי מים בשרידי אנטיביוטיקה, הורמונים, קוטלי-חרקים, חנקות וזרחות ובהמשך פגיעה בריפי אלמוגים (עליהם מגיעים המזהמים).

משק החי נחשב לגורם העיקרי לזהום ב ים-סין-הדרומי. הדווח אינו מפרט אבל יש איזכור המתיחס ל"תרומת" משק החי להתפרצות מגפות באיזורים מאוכלסים בצפיפות.

כל הנתונים השליליים מופיעים בדווח שנתמך ע'י "מוסד רב תחומי לפיתוח וסביבה" multi-institutional Livestock, Environment and Development (LEAD) Initiative ושהוגש ל"ארגון האו"ם למזון" ולכן ברור שנדרשים פתרונות, שכן לכולם ברור כי משק החי ימשיך להתקיים ולהתפתח, לפיכך מציעים כותבי הדיווח דרכים לשיפור: למניעת פגיעה באיכות הקרקע – סילוק מכשולים שמונעים תנועה של עדרים וע"י כך תנועה על מרחבים שיאפשרו התחדשות המרעה הטבעי; -שמוש בטכניקות לשימור קרקע : נטיעות, מניעת סחף; מרעה בשטחים מיוערים / חורשים ללא השמדת העצים, ( silvopastoralism); התיחסות לחוות בקר ענקיות כמו לכל תעשיה, כלומר החוואים חייבים במניעת זהום ובתשלום עבור זהום ונזק לסביבה; ניהול חסכוני של גידולי מזון למשק החי, שפור איכות המזון למניעת פליטת מתאן; הקמת מתקנים לאיסוף הזבל ולהפקת ביו-גאז; שיפור שיטות השקיה ושימוש במים והחלת עלות מלאה על המשתמשים; הרחקת עדרים / דירים /רפתות ממקווי ומקורות מים.

פתחנו באפריקה לפיכך נכון לציין כי את רוב ההמלצות של ה"מוסד הרב תחומי " (LEAD) ניתן לישם בחוות גדולות, בארצות מפותחות. באפריקה נגרם נזק סביבתי עצום ע"י עדרי בקר גדלים והולכים: רצועת המדבר בסהל מתרחבת והולכת, יערות ניכרתים, אגני מים מיזדהמים, אלא שכל זאת ניגרם ע'י רועים בעלי עדרים קטנים שמתקבצים יחד לרבבות עדרים, לא חוות ענק בהן ניתן לבצע שיפורים, לא גופים / חוואים איתם ניתן לשנות סדרים, אין אפשרות לשליטה והדרכה ריכוזית, במצב כזה כל ההמלצות לעי'ל, כל כמה שתהינה טובות, מתאימות, חיוניות ונכונות, אינן ברות ביצוע! לכן, אחרי שהנזקים ידועים וברורים, נישארת בעינה השאלה: איך ניתן לפתור את הבעיות הסביבתיות להן גורמים עדרי בקר וצאן בארצות אפריקה.

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

תגובה אחת

  1. האבסורד והצורך הדחוף באיזון :

    גידול בעלי חיים לאספקת בשר , שמיועד בעיקר לאוכלוסיות השבעות ( למרות הפגיעה הברורה בבריאותן , כמו השמנת יתר , ועוד ) , שבארצות המפותחות ( על פי חזות המראה של האוכלוסיות הרעבות באפריקה , בטח זה לא מיועד אליהם ) , בתנאים מחפירים של דחיסת בעלי החיים , על מנת להגביר את הכמות ; מה שמהווה נזק ברור לרוח האנושית של בני האדם .

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן