האם האקדמיה מתאימה את עצמה לשוק התעסוקה של העידן הדיגיטלי?

התשובה לכך שלילית – כך עלה מרב שיח שערכה מערכת אנשים ומחשבים עם סיומה של שנת הלימודים האקדמית ולקראת זו הבאה ● מה אפשר לשפר ואיך על האקדמיה להתאים את עצמה לעולמו של הסטודנט וכיצד הקאטונים יכולים לסייע

הכתבה התפרסמה במקור באתר אנשים ומחשבים בשלושה חלקים

לימוד באמצעים טכנולוגיים. איור: shutterstock
לימוד באמצעים טכנולוגיים. איור: shutterstock

האם האקדמיה עוקבת אחרי הקצב של הטכנולוגיה? האם היא מתאימה את עצמה לעולם התעסוקה החדש של הסטודנטים שיוצאים ממנה? ואם כן – האם היא עושה את שני אלה מהר מספיק? שאלות אלה עלו ברב שיח שנערך באחרונה בבית אנשים ומחשבים.

הפנל, שאותו הנחה יהודה קונפורטס, העורך הראשי של אנשים ומחשבים, עסק בהיערכות האקדמיה לקראת שנת הלימודים הבאה, בפרט בתחומי המחשבים והטכנולוגיה. השתתפו בו פרופ' גדי אריאב מאוניברסיטת תל אביב; פרופ' שלמה דולב מאוניברסיטת בן גוריון; פרופ' שמואל מרקוביץ' מהטכניון; פרופ' שמואל וימר מאוניברסיטת בר אילן; ד"ר רותי גפני מהמכללה האקדמית תל אביב-יפו; ד"ר עמיר תומר מהמכללה האקדמית כנרת; פרופ' דפנה וינשל מהאוניברסיטה העברית; ד"ר הראל מנשרי מ-HIT; אלון ברנע, סגן נשיא מכללת אפקה להנדסה; וטל טרוסמן, מנכ"לית חברת ההשמה להיי-טק דיאלוג.

רבים מהמשתתפים ברב השיח טענו שהאקדמיה מאמצת את השינויים לאט מדי וכי יש עוד הרבה מה לשפר. לדברי ברנע, "האקדמיה איטית בתגובה שלה לתמורות בעולם הלימוד ובעולם התעסוקה, ובכלל זה לשינויים הטכנולוגיים".

"הממסד האקדמי לא מפנים את קצב השינוי הדרמטי ולא מתאים את עצמו מהר מספיק. צריך להתחיל בהבנת 'דמות המהנדס', להבין את מגוון הצרכים והתפקידים בתעשייה ובאקדמיה, ובהתאם לבנות תכניות לימוד עם בסיס מובנה וגמישות רבה להתאמה אישית, בהישען על כישורים, צרכים (שמשתנים במהירות – א"ב), העדפות אישיות ועניין אישי של הלומד", ציין.

לדבריו, "לא ניתן להתאים לעידן החדש תכניות לימוד שהנן קשיחות ובגדול דומות מזה 70 שנים, לפחות לא באופן מלא. העובדה שהממסד האקדמי לא מתאים אותן מספיק מהר מובילה לצד הקיצוני השני – תכניות שרחוקות מלהיות תואר אקדמי, כמו בוטקמפים (קורסים ממוקדים בתחומים מסוימים, למשל תכנות – א"ב). על האקדמיה להיות מוכנה להשתנות ומהר, למצוא את האיזון הנכון בין לימודי ליבה מתמטיים לפיתוח חשיבה וכישורים חיוניים, ולהוציא אקדמאים שהם גם מקצועיים ואנשי העולם הגדול".

לשאלה האם האקדמיה עושה מספיק להתמודדות עם המחסור החמור בכוח האדם בהיי-טק השיב ברנע כי "ההתייחסות לכך צריכה להיות רב ממדית. השאלה היא למה מתכוונים במילה מספיק. האם ניתן לבטל את המחסור רק באמצעות פעילויות שבאחריות המוסדות האקדמיים? זו שאלה שצריך לדון בה. האם מה שאנחנו מלמדים מספיק מתאים לצרכים של התעשייה? זו שאלה נוספת. רואים שזה לא תמיד קיים".

הוא אמר שבניגוד למה שאולי אפשר לחשוב, האקדמיה מכשירה את הסטודנטים למחקר בתחום הטכנולוגי, אבל גם לעבודה בתעשייה. "אנחנו מכשירים את הסטודנטים לכל האפשרויות, משום שכאשר בחור צעיר מתחיל את לימודיו, הוא לא יודע מה הוא רוצה לעשות. עובדה שרבע מהבוגרים ממשיכים לתארים מתקדמים".

"להוסיף שכבת כישורים רכים"

טרוסמן אמרה בנושא זה כי "שוק העבודה השתנה ואתו אופן חיפוש העבודה. לכן, גם צורת ההוראה במכללות ובאוניברסיטאות צריכה להשתנות. כשאנשים מחפשים עבודה, הם הרבה פעמים לא יודעים שצריך לעבור בחינת בית לפני שמגיעים לחברה, וכן ראיונות בסקייפ, שההכנה אליהם אחרת לחלוטין. על האקדמיה ללמד גם דברים כאלה".

היא התייחסה להבדל ביחס של החברות הרב לאומיות לבוגרי אוניברסיטאות אל מול בוגרי מכללות, ולניסיון התעסוקתי הנדרש. "כמות המשרות המוצעות לבוגרים טריים קטנה יותר מאשר לאנשים בעלי ניסיון של שלוש שנים ומעלה. יש משרות, אבל גם דרישות גבוהות. לכן, יש מחפשי עבודה שיכולים למלא את התפקידים המוצעים, אבל הם צריכים להמשיך לחפש עבודה. הסיבה לכך היא שבחברות מסוימות, בעיקר בחברות האמריקניות, הדרישות למשרות אקדמיות ספציפיות אינן משהו שניתן להתפשר עליו", ציינה.

לסיכום אמרה טרוסמן כי "ייתכן שצריך להוסיף גם שכבת כישורים רכים, כדי לסייע לבוגרים להתכונן לעולם העבודה המשתנה במהירות".

"בין רוחב ועומק – אנחנו באוניברסיטת תל אביב מעדיפים עומק", כך אמר פרופ' גדי אריאב, מהפקולטה לניהול באוניברסיטת תל אביב במהלך פאנל שהתקיים במערכת אנשים ומחשבים ועסק בהיערכות האקדמיה לקראת שנת הלימודים הבאה, בנושא הכשרת מהנדסים ומקצועות המחשב. את הפאנל הנחה יהודה קונפורטס, עורך ראשי באנשים ומחשבים

פרופ' אריאב התייחס בכך למודל ה-T שבו משתמשים חלק מעמיתיו, ולפיו בחלק מהתואר הסטודנטים מקבלים הכשרה רוחבית ורק בחלק ממנה נכנסים לעומק בנושא מסוים, או לומדים חוגים דו-מסלוליים.

"באוניברסיטת תל אביב מלמדים גם מדעי המחשב, גם הנדסת תעשייה וניהול ומקצועות הנדסיים נוספים. אליי מגיעים המהנדסים כשהם מגלים שהם צריכים את הניהול כדי להתקדם הלאה. האם נגרם להם נזק בלתי הפיך בשל הכשרה אקדמית או לא? אני עצמי גדלתי בפרקטיקה. יש פה עניין של הכשרת מהנדסים, מנהלים ומורים להנדסה – זה נושא מוזנח. מי מלמד את המורים? הנדסה בתפישה המאוד רומנטית שלנו זה התבוננות בבעיות ובפתרונן", אמר אריאב.

"הדרישה לתואר זו שאלה מעניינת, אם צריך או לא. היה מחקר שבדק ועשה ניתוח של תואר אקדמי, רוב הערך של התואר היה בקבלה לעבודה, ואז כולם דיברו על אלו שנשרו ובכל זאת הצליחו בעסקי הטכנולוגיה – מייקל דל, ביל גייטס, שהתקבלו להרווארד, אבל לא היו צריכים את זה כדי להמשיך הלאה", המשיך ואמר.

"אנחנו, כמי שמכשירים מנהלים בתחומי הטכנולוגיה, מתחבטים בזה המון שנים. בהתחלה לימדנו מנהלי מערכות מידע קטנים, אחרי זה הקמתי בית ספר לניהול היי-טק, סגרנו אותו בסופו של דבר כי המסקנה המכאיבה שלי זה שזה היה צר מדי. הכשרנו אנשים שבאו מכל מיני זרמים, רובם היו מהנדסים לניהול היי-טק, ובעצם הפכנו אותם לנכים. ההתמקדות הצרה בטכנולוגיה הייתה טעות. היום, בגלל הנפוצות של המחשבים, צריך אנשים עם רקעים שונים כגון תכנון, תקשורת, תחומים אמנותיים, כמו מוזיקה. לדוגמה, כל המוזיקאים עוברים עכשיו לתווים ממוחשבים. יש כמות נקודות זכות מוגבלת אם פותחים קורס מוזיקה? על מה מוותרים? לדעתי אזרח העולם צריך להבין את היסודות של מדעי המחשב. רוב הילדים מסתכלים ב-iPhone וחושבים שהם מבינים מערכות מידע, ואין להם מושג ירוק", אמר פרופ' אריאב שהוסיף כי "הניסיונות ליצור חממות באוניברסיטאות מעוררים שאלות".

פרופ' שאול מרקוביץ, סגן דיקן לתואר ראשון בפקולטה למדעי המחשב בטכניון: "התהליך של ההכשרה הוא תהליך מורכב מאוד, אנחנו בונים שכבות שכבות של ידע וכישורי מחשבה, לבוגר שיכיר את המכונה שקרויה מחשב – המכונה הכי משוכללת שהאדם ברא אי פעם. כדי לדעת להשתמש בה בצורה נכונה צריך להכיר אותה לעומק. 7-8 קורסים בתכניות להכשרת מהנדסים מתחומים אחרים זה לא מספיק לעומק. השכבה השלישית – קורסי יסוד בתחומים שונים כמו גרפיקה, תקשורת, סייבר; והשכבה הרביעית – קורסי התמחות כגון למידה עמוקה, שמלמדים אותם האנשים הכי מומחים בעולם. האוניברסיטאות הטובות בישראל מוציאות את הבוגרים הטובים בעולם כי בארה"ב התכנית מערבת הרבה לימודים כלליים. חברות כמו גוגל ויאהו מבינות שזה התוצר. הבוגרים גם עומדים באתגרים מחשבתיים – קורסים מתמטיים גבוהים מאמנים אותם בשיטת מחשבה אבסטרקטית"

ד"ר הראל מנשרי, ראש תחום הסייבר של המכללה האקדמית HIT בחולון: "אחד התפקידים שהמכון לוקח על עצמו, למרות העיסוק במחקר, הוא להכשיר אנשים לתעשייה עם יכולות וידע טכנולוגי. מצד אחד, כל מה שנאמר על לימודי מחשב ברמה הכי גבוהה ולימודי מתמטיקה… אני עובד במשרה מוזרה אני לא עובד של המכון, עצם העובדה שהנשיא שלנו הוא מתמטיקאי, ודווקא בנושא של סייבר יש צורך במעגלי חשיבה. אצלנו עוסקים בהכשרה של אנשים שייקלטו אחר כך בתעשיות, ואנחנו גם רואים את האנשים מגיעים לזה. בסייבר צריך רקע, אבל זה נכון גם בהנדסת טכנולוגיות למידה ממוחשבת. הסטודנטים שלנו עושים פרויקטים עבור רשות המים, עושים עבודה מול תאגידי מים. יש לנו עובדים בצ'ק פוינט".

פרופ' גדי אריאב, מהפקולטה לניהול על שם קולר, באוניברסיטת תל אביב. צילום: ניב קנטור
פרופ' גדי אריאב, מהפקולטה לניהול על שם קולר, באוניברסיטת תל אביב. צילום: ניב קנטור

"בתעשייה יש הרבה מאוד סוגים של תפקידים"

ד"ר רותי גפני, ראשת התכנית למערכות מידע בבית הספר לניהול וכלכלה של המכללה האקדמית ת"א-יפו: "רוב השנים עבדתי בתעשייה ובתעשייה יש הרבה מאוד סוגים של תפקידים. צריך אנשים שיעבדו על האלגוריתמיקה של מנועי חיפוש, או של טיל ששוגר לחלל, אבל בתעשיות ההיי-טק יש הרבה מאוד תפקידים אחרים שצריך עבורם ידע אחר. בחוג למערכות מידע, אנחנו מכשירים אנשים בהרבה מאוד תחומים וגם זה נבנה כפירמידה – קודם כול המתמטיקות והסטטיסטיקות, ואחר כך כל סוגי המקצועות שיש להם דרישה בעולם ההיי-טק. 98 אחוז מהבוגרים עובדים בתעשייה במרחב גדול של חברות. לא כולם חייבים להיות בוגרי מדעי המחשב במדויק.

אנחנו עושים האקטונים משותפים עם מוסדות באירופה ויוצרים צוותים וירטואליים. כל סטודנט יושב במדינה אחרת והם צריכים לעבוד עבודת צוות באנגלית בתחום טכנולוגי. הסטודנטים שלנו הולכים אחר כך לעבוד בחברות רב לאומיות, והם כל הזמן יהיו בקשר בטלפון או בסקייפ עם הרבה עמיתים ברחבי העולם".

פרופ' שמואל וימר, מהפקולטה להנדסה באוניברסיטת בר אילן: "עד לפני עשר שנים הייתי מהנדס מהמניין בחברת אינטל, כמו כל מנהל בתעשייה גייסתי, ראיינתי עובדים, הרבה ירידי תעסוקה שאליהם באים נציגי HR של חברות כמו אינטל ויבמ, ומגיעים בוגרים.

"כאשר מדובר בבוגרי ממדעי המחשב והנדסת חשמל אנשי ה-HR מפנים אותם הלאה. אבל אם מגיעים אנשי מתמטיקה, תעשייה וניהול – הם לא מצליחים לעבור את המחסום. תמיד ביקשתי שישלחו אלי אנשים כאלה. אני לא זוכר כשלונות של אנשים. פיזיקאים מתמטיקאים, אנשי תעשייה וניהול, כל אדם צריך חשיבה עצמאית, צריך יוזמה, צריך ביקורת… התכנית הבסיסית שמספקים כל המוסדות האקדמיים במשך שנה וחצי זה מוסיף. המקצועות הספציפיים שמתעסקים בדברים שהם כרגע אופנתיים הם בעיניי חשובים פחות. לחברה שהבוגר יעבוד בה יקח אולי עוד חצי שנה להכניס אותו לתחום המדוייק, אבל ההשקעה שווה."

"אין חשיבות אם לוקחים אדם שצריך להתעסק בלמידה עמוקה, אבל לא בא עם רקע בזה. כל מי שיש לו תשתית מדעית יוכל ללמוד. לא כל מהנדס צריך לדעת הכל. היום עובדים בצוותים", סיכם פרופ' וימר.

פרופ' שלומי דולב, דקאן הפקולטה למדעי המחשב באוניברסיטת בן גוריון. צילום: יניב פאר
פרופ' שלומי דולב, דקאן הפקולטה למדעי המחשב באוניברסיטת בן גוריון. צילום: יניב פאר

האקדמיה ניצבת בפני שינוי דרמטי: לימוד באמצעות האקתונים"

"יש שיעורים והרצאות שבהם הסטודנטים שלנו לא באים לכיתות ובמקום זה, אנחנו עושים להם האקתונים. זאת, כחלק מהשינוי הדרמטי שעובר על האקדמיה ומאימוץ שיטות למידה חדשות", כך אמר פרופ' שלומי דולב, מקים ודקאן הפקולטה למדעי המחשב באוניברסיטת בן גוריון. בכך הוא סייע לקדם את תחום הסייבר בבאר שבע ואת הפיכתה של בירת הנגב לעיר בולטת בתחום. לדבריו, "אנחנו עושים זאת כי צריך ללמד אותם להסתכל על המדעים לא בצורה פסיבית אלא בצורה יצירתית – איך עושים מדע חדש ואיך הופכים ליזמים".

פרופ' דולב השתתף בפאנל שהתקיים באחרונה במערכת אנשים ומחשבים ועסק בהיערכות האקדמיה לקראת שנת הלימודים הבאה, בתחומי ההנדסה ומקצועות המחשוב.

לדבריו, הדגשים כיום בהכשרת מהנדסים ואנשי מחשבים הם על מסלולים חדשים, כגון מדעי הנתונים, לימודי מכונה, מדעי המוח, אבטחת המרחב המקוון וחישוב קוונטי – "תחום שאם לא נלמד אותו, הסטודנטים שלנו לא יהיו רלוונטיים".

"כל המחלקות למדעי המחשב בארץ גדלות וקולטות עתודאים, מעודדות תלמידי תיכון להתחיל לימודים אקדמיים מוקדם ומקיימות תכניות לחרדים", ציין דולב. "זאת, כחלק מתפקידה של האקדמיה להכשיר אנשים לתעשייה".

הוא אמר כי "צריך ללמד מדעי המחשב מהיסודי, ואולי אפילו מהגן, ועד לתיכון, כפי שמלמדים מתמטיקה ואנגלית. זה מתקיים כבר כיום במאות בתי ספר יסודיים. זאת, כדי לאפשר גם לתלמידים שלא ממשיכים ללימודים אקדמיים לעבוד בתעשיית ההיי-טק ומצד שני לתת מענה מוקדם יותר לצורך בבוגרי תארים גבוהים".

"צריך לא רק מהנדסים שחושבים מחוץ לקופסה"

פרופ' דפנה וינשל, סגנית דיקן להוראה בפקולטה למדעי המחשב באוניברסיטה העברית, העידה על הנעשה במוסד האקדמי הירושלמי. "אנחנו 'מבזבזים' שנה מההכשרה של הסטודנטים לדברים שלא קשורים למדעי המחשב – נותנים להם בסיס של כלים מתמטיים. בנוסף, כמו כל אוניברסיטה, אנחנו נפגשים לפחות פעם בשנה עם חברות מהתעשייה, כדי לקבל מהן משוב. החברות רוצות את החשיבה המתמטית ורבים מהקורסים האקדמיים הרלוונטיים הנוכחיים לא מלמדים אותה. כמו כן, הן אומרות לנו שהן יכולות למצוא בקלות מועמדים שיודעים לתכנת, אבל חסרים כאלה שיכולים לפתור בעיות – ואת זה צריכה ללמד, ומלמדת, האקדמיה", אמרה.

דובר נוסף בפאנל היה פרופ' עמיר תומר, ראש המחלקה להנדסת תוכנה במכללה האקדמית כנרת וראש תכנית הכשרת מהנדסים מתחומים אחרים לתחום התוכנה במחלקה ללימודי חוץ בטכניון. הוא אמר ש-"צריך גם מהנדסים שחושבים מחוץ לקופסה, אבל גם מהנדסים מהשורה".

לדבריו, "יש שינוי גדול, אבל אני כופר בהנחה שהאקדמיה והתעשייה מבינות את העומק שלו. כשנראה את זה במלוא העוצמה, זה יהיה מאוחר. אנחנו עושים את אותו הדבר עשרות בשנים, בה בשעה שהאנשים והכלים השתנו".

פרופ' תומר דיבר על ההבדלים בהליכי הגיוס של מועמדים חדשים בחברות הגדולות אל מול הסטארט-אפים. "חברות גדולות מעדיפות לגייס בוגרים של מוסדות מסוימים ואחר כך קונות סטארט-אפים, שדרכם הן מקבלות את ה-DNA היזמי והצעיר. הסטארט-אפים מגייסים לגמרי אחרת".

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן