מדינה רדופת שדים מ"ג: האם אנו עומדים בפני מחאה חברתית נצחית בשל אבטלה מובנית שתנוצל בידי סוחרי הדתות?

לכאורה המיתון שגרר אבטלה נראה כמו משהו שנגזר עלינו ממחזור העסקים הרגיל אבל המצב הפעם שונה ממשברים כלכליים קודמים משום שצריך להתחשב בגורם נוסף – הטכנולוגיה שהופכת מקצועות רבים למיותרים

אבטלה. איור: shutterstock
אבטלה. איור: shutterstock

בשנות השישים והשבעים התפרסמו בארץ חוברות בדיחות. כנראה שגם בילדותי התעניינתי בעתיד כי זכורה לי בדיחה שבה אישה מספרת לבעלה: "אל תשאל איזה יום קשה היה לנו במשרד, המחשב התקלקל ונאלצנו להתחיל לחשוב". בקרוב כנראה זו תהיה בעיה רצינית.

רבים מבקרים אותי על סדרה זו (מדינה רדופת שדים) ועל כתבות רבות בתחום הסביבה שמגלות גישה פסימית לגבי העתיד. יש הרואים את כל המאמרים הטכנולוגיים ואומרים איזה יופי, רובוטים יחליפו אותנו בשדה הקרב, חלקים בגופנו יוחלפו באברים משודרגים, נחיה מאות שנים עד שיימאס לנו, לא נסבול עוד ממחלות לב, מחלות אוטואימוניות כגון סכרת או מחלות שפוגעות בתפקוד המוח כגון אלצהיימר ופרקינסון, כי נמצא תרופות, ואם לא תרופות – נמצא דרכים אחרות לשיקום מערכת העצבים.

לכאורה, כפי שהציג בשבוע שעבר ינקי מרגלית, נביא הסינגולאריות בישראל, בערב לכבוד צאתו לאור של ספרו של ד"ר רועי צזנה "המדריך לעתיד", המצב היום טוב מאי פעם כמעט בכל פרמטר. מספר הסכסוכים האלימים בעולם, התזונה, שיעורי העוני המוחלט, ועוד. אבל דבר אחד בלט בכיוון ההפוך – שיעור האבטלה שרק הולך ועולה ואין רואים את סופו עד כדי כך שמרגלית הציע "לחיות עם האבטלה ולראות בה דבר טוב."

עד כאן דברי מרגלית. מכאן והלאה יש לבוא בתלונות אלי. לפני שנתיים הוצף העולם במחאות, לכאורה מסיבות שונות. צעירי ספרד למשל מחו על מצב האבטלה, בישראל ובארה"ב (OCCUPY WALL STREET) מחו ההמונים על יוקר המחיה ועל חלוקה לא צודקת של ההון בין אחוז אחד שיש לו ו-99% שאין להם. אבל היו מדינות שבהם המחאה הובילה לחילופי שלטון – מה שכונה אז "האביב הערבי", שהתברר במקומות רבים כחורף איסלמי – בדיוק משום שאיש לא חשב לתת מענה לסוגיית האבטלה והמטיפים הקיצוניים ניצלו זאת כדי למשוך את ההמון אליהם.

לכאורה המיתון שגרר אבטלה נראה כמו משהו רגיל במחזור העסקים שנגזר עלינו מעצם השיטה הקפיטליסטית (החווה מחזורים מזה כ-300 שנה) אבל המצב הפעם שונה ממשברים כלכליים קודמים משום שצריך להתחשב בגורם נוסף – הטכנולוגיה. עד היום, כל פעם שמקצוע נעלם בגלל מיכון, בני האדם עברו למקצועות שבהם יכלו לספק ערך מוסף (בפרט במעמד הביניים). המהפכה התעשייתית במאה ה-18 גרמה להסתת כוח האדם מהחקלאות לתעשיה, ולאחר מכן, התפתחו השירותים, והיום אנחנו כבר בעידן המידע ואולי אפילו לאחריו. אבל מרגלית אומר שהעקומה הזו כבר מגיעה לשיא ולא תהיה לאנשים שהמקצועות שלהם מוחלפים במחשבים תעסוקה חלופית.

המסקנה הבלתי נמנעת – שיעורי האבטלה ימשיכו לטפס לאחוזים שנראים לנו מבהילים. כבר היום יש אבטלה עצומה בקרב קבוצות שיכולות להרשות לעצמן. למשל בנורווגיה שבה כל אזרח מקבל בממוצע 11 אלף דולר לשנה מהכנסות הנפט בשירותים ובמענקים שונים מהמדינה, ובאופן דומה במדינות המפרץ העשירות, וכן, החרדים במאה שערים שהתרגלו אחרי שלושה דורות לאבטלה על חשבון הציבור העובד בישראל.

יתכן שנגיע אי פעם למצב שבו הרובוטים יעבדו ואנחנו נקבל איכשהו את ההכנסות (בהנחה שלא יהיו אלו רק אחוז אחד מהאוכלוסיה וכל השאר פירורים) אבל לפחות בטווח הנראה לעין, ההשלכה תהיה שונה לחלוטין. אותם מובטלים כרוניים יהיו לטרף קל לסוחרי הדת בכל העולם, ואולי זו הסיבה להפיכת האביב הערבי לחורף איסלמי. הנתון כיום הוא ש-86% מאוכלוסיית העולם מאמינים בדת כלשהי. האם אנו עומדים שוב בפני ימי ביניים, שבהם נאבד את כל ההישגים הטכנולוגיים של היום וכן את ההישגים הרבים של העידן המודרני כגון רווחה כלכלית יחסית ושקט ממלחמות (יחסי כמובן)?

אני גם לא אוהב פתרונות של 'המצאת' תעסוקות כדוגמת זו שעולה מהמודעה הבאה שבטח ראיתם בפייסבוק (שמבליטה מודעות בתשלום במקום תוכן אמיתי של גולשים כגון הפניות לכתבות מעניינות באתר הידען ודיונים עליהן): "גיל 40 ומחפשים עבודה? אצלנו הגיל הוא יתרון! בואו להיות מאמנים אישיים זוגיים ועסקיים.שכר נאה,שעות גמישות, הזדרזו."

יתכן שהגענו לסוף העקומה התעסוקתית, אבל זה לא פותר את הממשלות מקבלת אחריות על תושביהן, לדעתי אחת מהן צריכה להיות אורינות מדעית ומידעית, כי מישהו הרי יצטרך לפתח את הטכנולוגיות העתידניות הללו גם בעתיד, ורצוי שהמאגר יהיה כמה שיותר גדול. על הדרך, השכלה מדעית (אם היא ניתנת באורח נכון) תסייע להפחתת השפעתם של סוחרי הדתות, מנהיגי כתות ושאר גורמים שרואים את ייעוד חייהם לשלוט על חיי אנשים אחרים. בנוסף, גם לאנשים מובטלים כתוצאה מחיסול מקומות העבודה מגיע ייעוד בחיים, וחבל שמי שיתן להם אותו הם מי שלא ממש מעוניינים בקדמה.

באותו הנושא באתר הידען:

 

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

57 תגובות

  1. למה כל דבר במדינה הזו חייב להיות כזה פטריוטי ואנטי ערבי?
    אבי, אני מציע – תמונה שלך מצדיע לדגל ישראל כדי לפייס את הנעלבים. 🙂

  2. יש גם כתבות ביקורתיות על האיסלם, אתה פשוט לא מחפש אותם וטוען שאין. שניתן, הטקיטקיה של החרדים כמוך היא לנסות למנוע פרסום בכל מחיר של העוולות מתוך הנחה שאם זה לא יתפרסם אף אחד לא יידע שזה קיים ונוכל להמשיך לחגוג. אצלי זה לא תופס מי שדואג שילדיי לא ילמדו מדע, ושילדיו לא ילמדו שום דבר מואיל לא יכול להתחמק מביקורת.

  3. נטען שמה שמפריע בחברה הישראלית הוא הטפילות והדגנרציה, לכן יש לצפות שחמישים ושתיים אחוז מהמאמרים הביקורתיים יתעסקו בטפילות הערבית. יתר המאמרים יתעסקו בדגנרציה החרדית, אנשי השוק שעובדים ויש להם תיק בביטוח לאומי וכ׳.

    עד עכשיו שמתי לב שיש אפס אחוז מאמרים ביקורתיים כלפי הדגנרציה הערבית, ומאה אחוז מאמרים על הטפילות החרדית, באופן מתבקש מוטל דופי קשה ב״טוהר״ כוונות מחברי המאמרים.
    השאלה האם פלורליסט נאור כמו מחבר המאמר אינו מונע משניאה (לאור הדס פרופורציה) היא בלתי נמנעת …ועדיין לא קיבלתי תשובה, חוץ ״מה הנקודה שלך״ (נסיון לחסל שאלה שהתשובה עליה אינה פוטוגנית)

    אולי מחבר המאמר אינו שטוף שנאה אלא עבד של דאגמה מחשבתית בחברה שלנו. שים לב לתגובות שאני מקבל על זה שאני מעיז לחשוב אחרת… הרבה יותר קל היה לי לבחור להסתדר עם כולם וללכת בתלם מאשר לבחור לחשוב עצמאית.

    לאבי אם הייתי רואה שחמישים ושתיים אחוז מהמאמרים מתעסקים (באופן מתבקש) ב״טפילות״ הערבית לא הייתי מתלונן על ה״טפילות״ החרדית.

    לאור ההסטוריה שלי כיהודי אני מעדיף לגונן על ה״טפילים״ מאשר ליישר קו עם הנטפלים הנאורים האתלטים המושלמים, יפי הבלורית.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן