מדינה רדופת שדים ל"ה: מדינת ישראל תהפוך למדינה ברמה נמוכה אפילו מזו של העולם השלישי

כך התריע היום פרופ' דן בן-דוד, ראש מרכז טאוב, בעקבות ד"וח חמור שפרסם היום המרכז תחת הכותרת "דו"ח מצב המדינה – חברה, כלכלה ומדיניות 2011-2012". פרק החינוך מתוך המחקר

הגידול במספר התלמידים בין השנים 2000-2010 לפי מגזר חינוכי. מתוך דו"ח שפרסם מכון טאוב, נובמבר 2012
תרשים 17  צד שמאל: הגידול במספר התלמידים בין השנים 2000-2010 לפי מגזר חינוכי. מתוך דו"ח שפרסם מכון טאוב, נובמבר 2012

להלן סעיף "חינוך ודמוגרפיה" מתוך מאמרו של פרופ' דן בן דוד "מדינת הסטארט-אפ והאיום מבית", מתוך המחקר "דו"ח מצב המדינה – חברה כלכלה ומדיניות 2011-2012" של מכון טאוב.

תרשים העוגה מחלק את הילדים בישראל לארבעת זרמי החינוך העיקריים במדינה. מעט יותר ממחצית מתלמידי בתי הספר היסודיים (52 אחוז) למדו בבתי הספר הממלכתיים והממלכתיים-דתיים. הישגיהם הממוצעים של ילדים אלו במתמטיקה, במדעים ובקריאה הם מתחת להישגים הממוצעים בכל אחת מ-25 מדינות ה-OECD הרלוונטיות (בן-דוד, 2111ג').

החינוך הניתן לילדים הערבים-ישראלים – שהם 28 אחוז מתלמידי בתי הספר היסודיים – מניב הישגים הנמצאים מתחת למדינות עולם שלישי רבות.
21 אחוז מתלמידי בתי הספר היסודיים בישראל משתייכים למערכת החינוך החרדית. במערכת זו לא נמשכים לימודי הליבה לבנים מעבר לכיתה ח', ומה שנלמד עד אז הוא מינימלי במקרה הטוב; הרוב המכריע של הבנים אינו לומד מדעים או אנגלית, ומתמטיקה נלמדת ברמה שאינה מתקרבת לזו שלומדים ילדים בגילאים דומים במדינות מערביות אחרות. המצב אצל חלק מהבנות טוב יותר במידה מסוימת, אך הוא רחוק מלשקף את התמונה לגבי כולן.

מבט על המגמות הנוכחיות בבתי הספר היסודיים בעשור האחרון מספק אינדיקציה לדמוגרפיה בישראל, העומדת מאחורי נתונים אלו (גרף העמודות). בין השנים 2000 ו-2010 לא היה כמעט שינוי (0.3 אחוזים) במספר התלמידים שנרשמו לבתי הספר הממלכתיים. בבתי הספר הממלכתיים-דתיים היה גידול של 11 אחוז. הרישום בבתי הספר הערביים עלה ב-37 אחוז. במהלך אותו עשור בלבד גדל מספר התלמידים בבתי הספר החרדיים ב-57 אחוז.

לאור העובדה כי כבר היום כמחצית מהילדים הם ערבים או חרדים, ולאור הישגיהם הנמוכים מאוד בתחומי הליבה – המגיעים לרמה של עולם שלישי או למטה מזה – השינויים הדמוגרפיים הנוכחיים משקפים התפתחות חברתית- כלכלית שלא תהיה בת-קיימא כאשר ילדים אלו יגדלו. עד כמה גרועה מערכת החינוך החרדית בהכנת ילדיה לעבודה במשק המודרני?

תרשים 17 - צד ימין: התפלגות התלמידים לפי מגזרי חינוך, 2010. מקור: מרכז טאוב
תרשים 17 – צד ימין: התפלגות התלמידים לפי מגזרי חינוך, 2010. מקור: מרכז טאוב

הצצה אל כמה מן התוצאות בשוק העבודה חושפת לא מעט בהקשר זה. כפי שצוין לעיל, תהליך הצמיחה הכלכלית מצריך תהליך מתמשך של שיפור בפריון, והדבר בא לידי ביטוי בגידול מתמיד בביקוש לעובדים משכילים ומיומנים – ובמקביל בביקוש פוחת (במונחים יחסיים) לעובדים משכילים פחות ובלתי-מיומנים. כתוצאה מכך, בעוד שיעורי התעסוקה של גברים בגילאי 35–50 בכל רמות ההשכלה היו מעל 90 אחוז ב-1970, הרי שככל שרמת ההשכלה נמוכה יותר, כך הייתה ירידה חדה יותר בתעסוקה במהלך ארבעת העשורים שחלפו מאז (בן-דוד,2111א').

תרשים 18 מראה את הקבוצות בכל אחת מקצוות ספקטרום ההשכלה מאז 1979: בעלי 1–0 שנות לימוד ובעלי השכלה אקדמית. בשני המקרים התרשים מבדיל בין יהודים שאינם חרדים ובין ערבים-ישראלים. שיעורי התעסוקה בקרב יהודים וערבים בעלי תואר אקדמי היו דומים מאוד במהלך 33 השנים האחרונות (התנודתיות הרבה יותר אצל הערבים נובעת מגודל המדגם הקטן של גברים ערבים בגילאי העבודה העיקריים שיש להם השכלה אקדמית), ונעה בסביבות 21 אחוז כה נמוכה, עד ששיעורי התעסוקה שלהם עבור כל שנות הלימוד (שכן למספר שנות הלימוד אצל חרדים אין כמעט חשיבות כשמדובר בהשכלה הדרושה לעבוד במשק מודרני ותחרותי) היו דומים מאוד לאלה של הישראלים בעלי ההשכלה הנמוכה ביותר. שני המסלולים הללו – גברים חרדים וגברים חסרי השכלה ממגזרים אחרים – דומים במיוחד, ומידרדרים בעקביות במשך 33 השנים האחרונות (תרשים 18). אלה הן ההזדמנויות התעסוקתיות שמערכת החינוך החרדית מעניקה לבניה.

תעסוקה לפי שנות לימוד בקרב יהודים חילונים, ערבים וחרדים. אצל החרדים אין השפעה למספר שנות הלימוד - ורמת התעסוקה שלהם היא כמו של יהודים חילונים או ערבים בעלי 0-4 שנות לימוד
תעסוקה לפי שנות לימוד בקרב יהודים חילונים, ערבים וחרדים. אצל החרדים אין השפעה למספר שנות הלימוד – ורמת התעסוקה שלהם היא כמו של יהודים חילונים או ערבים בעלי 0-4 שנות לימוד

הסוגיה של כמות ההשכלה – כלומר, מספר שנות הלימוד – ושל איכותה רחבה הרבה יותר מחשיבותה בהקשר החרדי בלבד. לצד זאת שהוכח שוב ושוב שכמות ההשכלה קשורה מאוד לתוצאות הכלכליות של הפרט (כפי שניתן לראות לעיל) ושל המדינה (ראו לדוגמה מנקיו, רומר ווייל, 1993, ובארו, 1991), מצטברות ראיות רבות יותר ויותר לחשיבותה הקריטית של איכות ההשכלה בשני הקשרים אלו.

הניושק ווסמן (2010) מראים את המתאם החזק בין הישגים בנושאי הליבה – מתמטיקה, מדעים וקריאה – ב-51 מדינות ובין הבדלים בשיעורי הצמיחה הכלכלית באותן ארצות במהלך תקופה של 40 שנה (תרשים 19). כאשר מיישמים את הממצאים הסטטיסטיים שלהם על ישראל, מתברר שאילו רמות ההישגים בארץ בתחומי היסוד היו גבוהים ב-51 נקודות (הפער בין ממוצע ההישגים ב-OECD לרמה בישראל בקירוב), היה שיעור הצמיחה של התמ"ג לנפש בישראל גבוה יותר ב-0.44 נקודות אחוז ב-2010

הקשר בין רמת החינוך לשיעור הצמיחה של כל מדינה. מקור: מרכז טאוב
הקשר בין רמת החינוך לשיעור הצמיחה של כל מדינה. מקור: מרכז טאוב
שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

86 תגובות

  1. רציתי להגיד עוד דבר אחד
    אם רק הינו יודעים שהעולם רואה אותנו בעיניים מעריצות…
    לא יתכן שמדינות אחרות יצליחו יותר מישראל.
    כל ההבדל הוא בכך שהמשמעת שיש בעולם המערבי שונה מהמשמעת שיש לישראלים. אם לנו היתה המשמעת לחנך את ילדנו כמו שצריך, כפי שעושים במדינות מערביות, היינו מצליחים לעצור כל נסיגה.
    הורה צריך לקחת את ילדו וללמד אותו שהוא צריך לדרוש מעצמו. חינוך למצוינות! מכל החינות, אם בעזרה לזולת, ואם השקעה אישית בידע והישגים, כפי שכתבתי קודם.
    הידרדרות כזו לא היתה צפויה אם הינו עושים את מה שאנחנו חייבים לעשות.

  2. הבעיה היא שהחינוך בארץ מאוד ירוד בקרב רוב סוגי האוכלוסיה, בין אם זו אוכלוסיה דתית ובין אם חילונית.
    בנוסף לכך החינוך לדת היהודית הנהדרת שלנו, למסורת היפה, הערכים ודרך הארץ, גם הם ירודים בקרב האוכלוסיה החילונית.
    אני טוענת, ששילוב של חינוך גבוה למדע, היסטוריה, מודעות למה שקורה בעולם, מחד
    ומושג בדת היהודית, בהלכותיה ודרך ארץ מצד שני
    הם הם הפתרון לעצירת התדרדרות החינוך בארץ.
    אין צורך במשאבים גדולים, אין צורך בכסף רב לשם כך. אבל יש צורך ברצון. רצון של הורה או מחנך להביא לעולם ילדים טובים יותר, בכך שדורשים מהם לנהוג בזולת, בדרך שהיית נוהג בעצמך. לתת כבוד לאנשים אחרים.
    להתאמץ ללמוד דברים חדשים, למשל במדע. פשוט לשבת ולהשקיע מחשבה ולדרוש יותר מעצמך.
    כיוון שזוהי הזכות שלנו, כעם יהודי, להצליח, להיות מובילים.
    זה נשמע תמוה שישראלים יגיעו למצב של עולם שלישי מבחינת חינוך, רק בגלל ששכחנו מי אנחנו.
    אנחנו צריכים לחזור לימים בהם ישראלי היה הסטראוטיפ של לב זהב, שתמיד יעזור כשצריך, ולא הישראלי שדוחף, כדי להגיע הראשון בתור.

  3. סתם איש
    אני מסכים בהחלט עם אבי. תראה, עמדת הפתיחה של יאיר לפיד היא לגייס רק בעוד 5 שנים. בטח יגיעו לפשרה – גיוס אחוז זניח של החרדים בעוד עשרות שנים….

    אני אומר – גיוס מיידית של כל החרדים ובמקביל ביטול כל הקצבה לישיבות החרדיות, וקיצור השרות ומענק כספי גבוה לכל מי שמשרת וכל מי ששירת.
    זה הצדק, וזו עמדת הפתיחה שלי. בחלט אפשר להגיע מזה לפשרה שתהיה מקובלת על שני הצדדים. ככה מנהלים משא ומתן………

  4. לסתם איש, אתה חוזר על דברים שאמר הבוקר בגלי צהל השר אלי ישי. אתם צריכים להבין שעוול, לא משנה כמה שנים הוא נמשך, דינו להיפסק, ועדיף לעשות זאת בבת אחת ולא בייסורים.

  5. המדינה כמעט 70 שנה ואתה רוצה בשיטת הוקוס פוקוס ,לשנות סטטוס קוו ,כמו ילד קטן שמקטר
    לאבא שלו שיקנה לו עכשיו קורקינט חשמלי ,
    איך אתה רוצה שיתבצע שינוי ע"י קיטורים , צריך כח אלקטוריאלי ועובדה שאריה דרעי , בעקבות התחזקותו של הגוש החילוני / המסורתי בכנסת ,
    פתאום מדבר אחרת בנושא גיוס בני ישיבות , אבל לשבת ולקטר לא מוסיף כח להשפיע אלא רק ממשיך בשנאת חינם וקרע בעם .

  6. לא מעניין איתי חלוץ ראשון. כל עוד לא מתגייסים כל החרדים לשלוש שנים ככמו הבן שלי אני לא אסלח להם.
    לא מוכן לוותר על הנקודה הזו במילימטר.
    אחרת, אין לי מה להיות במדינה היחידה בעולם שמפלה אותי לרעה כי אני יהודי

  7. , אבל הוא החלוץ הראשון שצמח בתוך החברה החרדית וקורא לשינוי בתפיסה של ציבור זה.
    ,ובראיון איתו וגם בספר שכתב הוא מעיד על ציבור שנשבה ע"י מנהיגיו ומעוניין גם בשינוי ובשויון
    מול הנטל החברתי ולכן הוא קורא ליהדות מתונה בידיעה שיש לא מעט קולות מהמגזר החרדי שמעוניינים בשינוי.
    תוכל לקרא ב :
    http://www.haaretz.co.il/literature/study/1.1906894

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן