העובש שגרם לקללת הפרעונים הופך לנשק נגד לוקמיה

עובש רעיל שנמצא בעבר בקברי מלכים עתיקים ויוחס ל"קללת הפרעונים", עומד היום בלב פריצת דרך רפואית מסעירה. חוקרים מאוניברסיטת פנסילבניה הצליחו להפיק מהעובש Aspergillus flavus תרכובות חדשות בשם אספריגימיצינים – מולקולות טבעתיות קטלניות לתאי לוקמיה, שמתחרות ביעילותן בתרופות המאושרות כיום על ידי ה־FDA.

באמצעות שילוב ליפידים (שומנים) וגילוי גן מפתח בתאים הסרטניים, הצליחו המדענים לייעל את ספיגת התרופה בתאים ולשבש את תהליך חלוקתם – מבלי לפגוע ברקמות בריאות. העובש שהטיל אימה – הפך למקור תקווה.

"העובש שקבר מדענים – מציל חיים"

עובש מסוג Aspergillus flavus נחשב לאחד המזהמים המסוכנים של יבולים – אך גם לחשוד מרכזי ב"קללת תות ענח אמון" לאחר שבשנות ה־20 מתו לפתע כמה מחברי משלחת החפירה בקבר. מקרה נוסף התרחש בשנות ה־70 בפולין, לאחר שנפתח קברו של המלך קז’ימייז הרביעי – עשרה מתוך שנים־עשר מדענים מתו בתוך שבועות. בדיעבד, נמצאו בקבר נבגים של העובש.

כעת, במקום להטיל פחד, העובש הזה מייצר תרופות אנטי־סרטניות חדשניות.

אספריגימיצינים שייכים למשפחת RiPPs – פפטידים מסונתזים ריבוזומלית שעוברים שינויים ביוכימיים, מה שמקנה להם עוצמה רפואית. החוקרת הראשית, פרופ' שרי גאו, מציינת: "אם פניצילין הגיע מהעובש – זה רק סימן למה שעוד ניתן לגלות בממלכת המיקרואורגניזמים."

החוקרים בידדו ארבעה אספריגימיצינים מהעובש. שניים מהם פגעו בתאי לוקמיה ביעילות, ואילו וריאנט שלישי, שהועשר בשומן המצוי גם בג’לי מלכותי של דבורים, התחרה בהצלחה בתרופות המקובלות ציטרבין ו־דאונורוביצין.

שער גנטי לתוך התא

זיהוי הגן SLC46A3 איפשר להסביר מדוע האספריגימיצינים מצליחים לחדור לתאים. הגן מתפקד כשער דרכו חומרים משתחררים מתוך הליזוזומים – והוא עשוי להיות מפתח גם לכניסת תרופות אחרות מקבוצת הפפטידים המעגליים.

בדיקות נוספות העלו שהאספריגימיצינים חוסמים את יצירת המיקרוטובולים בתא – מבנים חיוניים לחלוקה תקינה של תאים סרטניים. התרכובות כמעט לא השפיעו על תאים בריאים, כולל תאי כבד, ריאות ושד – יתרון גדול לקראת פיתוח תרופה ממוקדת.

"בית מרקחת עצום מתחת לאף שלנו"

החוקרים איתרו גם אשכולות גנים דומים בעובשים נוספים – רמז לכך שמדובר בתחילתו של תחום מחקר שלם שטרם מופה. "רוב התרכובות האלה בולטות בפעילותן הביולוגית", אומרת קיויו ני, מחברת ראשית במאמר. "זה אזור בתול עם פוטנציאל אדיר."

השלב הבא: ניסויים בבעלי חיים, ותקווה להתחיל בניסויים קליניים בבני אדם בעתיד הקרוב. "הטבע נותן לנו את הרמזים – אנחנו רק צריכים ללמוד לקרוא אותם", מסכמת פרופ' גאו.