”מה הוא קופץ?” שואל ד”ר אסף רוזנטל על תגובתו של נשיא איגוד לשכות המסחר, אוריאל לין, שהיה בעבר מנכ”ל משרד האנרגיה שביטל את פרויקט תעלת הימים המקורית
בשעה “טובה”, אחרי זמן רב, פורסמו מסקנות סקר ההיתכנות מטעם הבנק העולמי להקמת תעלת הימים ממפרץ אילת לים המלח (הבנק העולמי כותב מפרץ עקבה ולא אילת).
כתגובה לפרסום הוציא נשיא איגוד לשכות המסחר, אוריאל לין, הודעה לעיתונות ובה הוא קורא לממשלת ישראל “לאמץ את מסקנות הבנק העולמי”, וממשיך כי “יש לברך על החלטת הבנק המציעה תוואי חדש לתעלת הימים – מים המלח לים סוף”. האמנם ? (מענין כי הכוונה היא למפרץ אילת שהבנק העולמי קורא לו מפרץ עקבה ואוריאל לין מתיחס לים-סוף. מעט ידע בגאוגרפיה אינו מזיק).
נזכיר כי אוריאל לין שכיהן בעבר כמנכ”ל משרד האנרגיה והתשתיות היה בין האחראים להחלטה להפסקת מיזם תעלת הימים שתוכנן בין הים התיכון לים המלח, זאת לאחר שכבר בוצעו עבודות בכ-100 מליון דולר – בכסף שנאסף במגבית בארה”ב.
עכשיו כותב לין כי “לתעלה כזו, מעבר לחשיבותה האסטרטגית תהיה חשיבות עצומה בפיתוח הכלכלה האזורית, הצלת ים המלח, מתן דחיפה ושגשוג למפעלי התיירות סביב ים המלח ולאקולוגיה של הסביבה כולה.” לדבריו, “היא בוודאי תהיה אחת מיצירות המופת של ישראל ויש לקוות כי רשויות המדינה וממשלת ישראל תאמצנה אותה במהירות ואף תעניק דחיפה ליישומה.”
אז מה השתנה מהתקופה בה היה מנכ”ל? מדוע מיזם שעולה פי שלושה חשוב יותר מהמיזם שנעצר?
אוריאל כותב כי תהיה “דחיפה לאוקולוגיה של הסביבה כולה” מהיכן הוא שואב את ההבל? עברתי על פרסום הבנק העולמי וראיתי כי הערכת העלות היא כ-10 מיליארד דולרים, וכי “חצי מהסכום “יתרם” ע”י ירדן וישראל” זאת אחרי שממשלת ירדן הודיעה כי לא תשתתף במיזם.
הרבה טבלאות שרטוטים ומפות מתארים את ההיתכנות הכלכלית החיובית. בפרסום כתוב כי “נבדקו חלופות”, אבל התייחסות לחלופה של הובלת מים מהים התיכון אין. כתוב כי נבדקו ההשלכות הסביבתיות והחברתיות וכי המיזם “יהווה סיכון לעשרות אתרים ארכיאולוגיים ואתרי טבע” וכי “קיים סיכון של המלחת המים בעמק הערבה”.
כתוב גם כי “הזרמת התמלחות לים המלח יגרמו לפריחת אצות ולגושי גבס שיכסו את המים”. במילים אחרות קיים סיכון סביבתי משמעותי והרכב מי ים המלח ישתנה. כמו כן (כמובן), אין התיחסות לנזק הסביבתי שיתהווה בעקבות מחנות עבודה ותחנות חניה לצמ”ה שיוקמו לאורך הערבה (הירדנית) לצורך הקמת המיזם. ושוב לא נבדקה החלופה הנכונה – ים תיכון לים המלח.
מענין אם אוריאל לין ראה את המפה שמתארת את המובל שכולו בצד הירדני? לכן נשאלת השאלה “מה הוא קופץ”? מדוע הופסק המיזם להובלת מים מהים התיכון? היום יש קבוצת יזמים שמנסים לקדם את המיזם בתוואי נכון. עלותו של מיזם ים התיכון היא שליש מעלות “מובל השלום” והשלכותיו הסביבתיות ניתנות לניטור. מיזם זה גם יספק חשמל להתפלת מים, יחיה את הירדן הדרומי ויזרים מים לים הגוסס.
נוסיף עוד כי בסקר הנ”ל מופיעה פסקה בה כתוב “לא יהיה זה נכון לבדוק את היתכנות המיזם ע”י “פילוט” שכן גם “פילוט” קטן מסכן את הסביבה”.
חבל להכביר במילים שכן הרוב כבר נכתב. לכן נזכיר רק כי בסקר לא נבדקה חלופת ים-תיכון. סקר הבנק העולמי מצביע על הסיכונים הסביבתיים ללא מתן פתרון. המובל לכל אורכו מתוכנן בצד הירדני בעוד שממשלת ירדן נסוגה מהשתתפותה. הנטיה למובל השלום (במקום החלופה) היא פוליטית ובטח לא סביבתית, לכן כדאי כי “הקופצים” יתעמקו באפשרויות ובחלופות הגיוניות, סביבתיות ופחות יקרות.
13 תגובות
יהיה עצוב לראות את הים הנהדר הזה נעלם מחיינו
לאסף רוזנטל
שמעתי עמדה למשלך גם מפי ד”ר אלי רז, שניכם מביעים :
א]התנגדות לפרויקט מסיבות אקולוגיות
ב]. העדפת חלופת תעלה מהים התיכון
שאלתי
אא]. האם הסיבות האקולוגיות כגון :
פריחת אצות, גושי גבס, זיהום בתוואי חפירת התעלה, המלחת מי התהום,
הרס אתרים ארכיאולוגים ואתרי טבע בנתיב התעלה ועוד…
ובכן האם כל אלה אינם קיימים, ובאותה המידה , גם בתעלה המוצעת מהים התיכון ?
בב]. והמימון ?
הלא הפרויקט היה פרויקט לאומי ישראלי בשנות השמונים, בתקופת ממשלת בגין
ונפל בגלל בעיית המימון. לא נמצא מקור מימון לפרויקט. כך שחלופת הים התיכון
על כל יתרונותיה, אם אמנם קיימים כאלו, אינה מציאותית למרבה הצער. מזל גדול
הוא שהבנק העולמי מוכן לממן את חלופת ים סוף. לפיכך השאלה העומדת היא
האם חלופת ים סוף עדיפה על לא לעשות כלום ? או שמא כלום עדיף על חלופת ים-סוף ?
לדעתי, ואני אינני בקי ואינני מומחה בשום אספקט של הסוגיה הנדונה, רק מתעניין, ובכן
לדעתי, הצלת ים המלח חשובה לאין ארוך מהנזקים, המועטים לדעתי והמוטלים בכלל בספק
רב שציינת במאמרך.
ובכלל, כשקראתי את מאמרך נוצר בי הרושם כי קידשת מלחמה נגד אוריאל לין. אינני יודע על
מה ? ולמה ? אני בטוח כי סיבותיך, המוצדקות, עמך. אך האם לא בלבלת בין היוצרות ?
אוריאל לין, עם כל הכבוד. ויש כבוד. האם הוא כה חשוב אפילו מגורל ים במלח ?
לד”ר רוזנטל
גם אם כל מה שכתבת הנו נכון, הרי שלהבנתי לא כל הנכון בהקשר הנדון, נכלל במאמרך.
למה הכוונה ?
הפרויקט הוא : 1. יקר מאד 2. בילטרלי עם מדינת ירדן.
הבנק העולמי, יהיה נכון לממן את רוב הפרויקט רק בוורסית ים סוף, כפרויקט בילטרלי עם מדינת ירדן,
וזאת במטרה לקדם את יחסי השלום ופרויקטים כלכליים משותפים.
ברור לכל כי זאת הסיבה וזהו האמצעי האפשרי לביצוע הפרויקט.
לחלופה הים תיכונית חיפשו מימון , הרבה שנים ולא מצאו.
החלופה הים תיכונית לא קיימת מהסיבה שלא נמצא לה מקור מימון
השאלה הריאלית היא :
מה עדיף ? הפרויקט בוורסיית ים סוף או לא ללכת בכלל על פהפרויקט ?
האם אתה מוכן לענות על השאלה ?
תשובה לbb
הרעיון שלך נופל מפני שבשיטת הכלים השלובים הגובה המקסימאלי של עמוד המיים
בתוך הצינור יכול להגיע ל-10 מ’ בלבד !!
משקלו העצמי של עמוד המיים יוצר בגובה של כ-10 מ’ לחץ של כ-1 אטמוספירה,
המתאזן עם הלחץ האטמוספרי החיצוני הפועל על פני הים.
באופן מעשי מה שיקרה אם עמוד המים יהיה גבוה מ-10 מ’ זה שבגלל ה(תת) לחץ
בתוך הצינור, המים בתוך הצינור ירתחו למרות שיהיו בטמפרטורה נמוכה של כ-10-20
מעלות. כתוצאה מהרתיחה תיווצר בועת גז בתוך הצינור. הבועה הזאת תזרום בתוך
הצינור אל המקום הגבוהה ביותר.
הרעיון להוליך את המים בשיטת הכלים השלובים אפשרי רק בתוך צינורות דקיקים ביותר
בקוטר כמה מאיות מילימטר בודדות. בתוך צינורות כאלה קיימים כוחות הדבקה של המים
עם הדפנות, המאפשרים למים לזרום לגבהים גבוהים יותר, אבל אז נוצרת בעיית הסתימה
של הצינורות.
בביולוגיה נקראים כוחות אלה, הפועלים בתוך צינורות השיפה של הצמחים,אדהזיה וקוהזיה.
לבנק העולמי לא איכפת הנזק לים המלח ע”י ערבוב של שני סוגי מים. אותו מענין רק רווח. הטכניון בפקולטה להנדסת הסביבה מצאו את הפיתרון, אך מסיבות פוליטיות לא מישמים אותו. בפקולטה אפילו נרשמו פטנטים בענין.
הערבוב של ים המלח עם מי ים הוא פשע אקולוגי בלתי הפיך. אז רצוי כי הממונים על איכות הסביבה יטפלו בנושא ברצינות יתר ולא ישחקו במשחקי אגו. אנא קראו את עבודותיו של פרופ’ דן זסלבסקי ותבינו כי הולך להיות כאן פשע אקולוגי בלתי הפיך.
אם לדייק במסלול הנמוך אז:
מהמפרץ עד אזור יוקנעם (נחל הקישון חוצה כביש 722 שם הגובה כ 25 מטר) תעלה בקו גובה מינוס 2 מטר באורך 20 ק”מ (עומק מקס’ של התעלה בקצה כ 27 מטר)
מאזור קצה התעלה ליד יוקנעם (גובה 0) עד עפולה (גובה כ 60 מטר) צינור באורך 20 ק”מ, ומעפולה (שהיא קו פרשת המים בין התיכון לירדן) עד בית אלפא (גובה מינוס 80 מטר) המשך הצינור בעוד 15 ק”מ
מבת אלפא זרימה חופשית או מנוצלת לירדן.
סה”כ אורך הצינור 35 ק”מ, עולה 60 מטר ויורד משיא הגובה 140 מטר
סביר להניח שאנו נמצאים בתקופת מעבר. שינוי דרמטי כזה של מפלס ים המלח כנראה אינו הפיך והים מתרוקן כדי לפנות מקום למסת מים אחרת – הפעם מים מתוקים שתגיע מכוון הר הזיתים. ככתוב בזכריה י”ד וביחזקאל מ”ז
” וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא, יֵצְאוּ מַיִם-חַיִּים מִירוּשָׁלִַם, חֶצְיָם אֶל-הַיָּם הַקַּדְמוֹנִי, וְחֶצְיָם אֶל-הַיָּם הָאַחֲרוֹן: בַּקַּיִץ וּבָחֹרֶף, יִהְיֶה. ט וְהָיָה יְהוָה לְמֶלֶךְ, עַל-כָּל-הָאָרֶץ; בַּיּוֹם הַהוּא, יִהְיֶה יְהוָה אֶחָד–וּשְׁמוֹ אֶחָד.”
“…כי באו שמה המים האלה וירפאו וחי כל אשר יבוא שמה הנחל. והיה ועמדו עליו דוגים (דייגים) מעין גדי ועד עין עגלים) כנראה עין פשחה) משטוח לחרמים (פורשים רשתות דייג) יהיו למינה תהיה דגתם כדגת הים הגדול רבה מאד.”
בברכה
אני רק שאלה:
למה לא ניתן לבנות טכנית צינור מתכתי אטום (נניח בקוטר 2 מטר) מים התיכון לנהר הירדן ועפ”י חוק הכלים השלובים המים יוכלו לעלות את הפרשי הגבהים בדרך הכללית למטה ?
מסלול לדוגמה: ממפרץ חיפה גובה 0 דרך עמק יזרעאל עד גובה 100 מטר מקס’ לנהר הירדן (אזור בית שאן) גובה מינוס 200 מטר…
תיקון יכול להספיק ל-50 שנה במידה ולא ייצאו אותו בצורה חסרת אחריות כדי שהטייקונים יעשו סיבוב מהיר על משאבי הטבע שלנו.
מכיוון שהתגלו בחופינו מאגרי הגז הגדולים ביותר בעולם בעשור הראשון של האה ה- 21, קרה לנו נס כלכלי ועלויות האנרגיה שלנו עומדות להיות נמוכות עד מאד בעתיד. הסיבה החשובה והראשונה במעלה לרעיון תעלת הימים הינו ניצול הפרשי הגבהים כדי לייצר אנרגיה זולה. כעת, משנתגלה הגז אין יותר צורך במיזם הזה. נקודה.
חבל שהבנק העולמי לא הפנים זאת מכיוון שבמהלך 5 שנות המחקר שלהם, הם כבר היו יכולים להתעדכן שישראל גילתה מקור אנרגיה זול מאד, נקי שיספיק לפחות ל- 50 שנה.
ל : אני
אנרגיה נקיה ? לא ! שכן כדי ליצר תחנה הידרו-חשמלית יש לדחוף את המים
לגובה של יותר ממאתיים מטר (כדי לעבור את פרשת המים שבין מפרץ אילת לים המלח),
הייתי רוצה לראות את הנופש או התייר שיבוא כדי “להנות” ממראה של עיסת גבס
ואצות אדומות … וגם יהיה מוכן לטבול במרקחת המוזרה,
ל: יוטיוב
קודם כל יש הבדל בהרכב המים בין הים התיכון למפרץ אילת ,
אבל מי שיטרח ויקרא את הצעת המיזם בתוואי נכון יראה כי הכוונה היא להזרים
מים (שחלקם הוטפל) דרך הירדן הדרומי , כך יהיה הרכב המים שיגיעו לים המלח
דומה למה שזרם בירדן (עד ייבושו) ,
ושוב כדאי לשים לב לעלויות שזולות בשני שליש מ”מובל השלום”,
ושוב לכל מי שיגיב בהמשך :
יש להפריד בין הצורך והרצון להציל את ים המלח,
לבין רעיונות להספקת חשמל נקי ומי שתיה לצרכנים ,
ובטח שיש להפריד בין מיזם הגיוני וסביבתי (יחסית)
לבין הזיות בעלות גבוה שמבוססות על קידום רעיונות פוליטיים .
אם החלופות הן בין ים מלח יבש לחלוטין לבין ים מלח עם אצות וגבס (אבל תיירות חיה ובועטת ואנרגיה נקיה על הדרך), אני חושב שהאלטרנטיבה המועדפת ברורה, לא?
דר. אסף רוזנטל.
תודה על הכתבה. רציתי לדעת אם תעלה מהים התיכון לים המלח, לא תגרום לאותה בעיה של יצירת גבס ופריחת אצות?
אם לא כיצד? מה ההבדל הגדול בין מי ים סוף למי ים התיכון?