אשפת חיצים כמדד להתחממות כדור הארץ

לאחרונה מתרבים החיזוקים כי בעקבות התחממות כדור הארץ, נעה מעטפת האקלים שמהווה בית-גידול למינים מסוימים לכיוון הקטבים. בחצי הכדור הצפוני התנועה היא לכיוון הקוטב הצפוני ובחצי הכדור הדרומי נעים המינים לכיוון הקוטב הדרומי

קליפתו של אחד ממיני האלוה (aloe) משמש את בני הסאן (“בושמן”) כאשפת חיצים, לכן שמו “עץ-האשפה” (quiver tree). העץ גדל באזורים יובשניים ויוצר חורשים מרשימים. כעת, עם פרסום האזהרה החריפה של האו”ם: “אם דבר לא יעשה ולא יהיה שינוי קיצוני תוך 12 שנים העולם יכנס לסחרור אקלימי שלא ניתן יהיה לעצרו”, מתעורר לחיים סיפורה של סופרת וחוקרת צעירה מדרום אפריקה שיצאה לבדוק מדוע עצי האלוה מתייבשים ומתים ולא משאירים עצים צעירים. האם זה סימן להתפשטות המדבר דרומה?

האנושות מגיבה באיחור ובאיטיות . כאשר ריכוזי הגזים שגורמים להתחממות עלה ב-46% לעומת הריכוז שהיה לפני ה”מהפכה התעשייתית” ומעל לגבול של 400 חלקים למליון שנקבע כמירבי בהסכמים שונים, (annual greenhouse gas bulletin), וכאשר ריכוז גזי החממה גבוה משהיה בארבע מיליון שנים ועל אף שבמשך עשורים שולח הטבע סימני אזהרה
בשנת 2001 נודע לסטודנטית צעירה בשם וונדי פודן (Wendy Foden) כי חוואים בנמיביה מדווחים במשך שנים אחדות כי עצי האלוה בהרי ברנדנברג (Brandberg) מתייבשים.

וונדי יצאה לחקור את מות העצים, בתחילה חשבה כי בבונים גורמים לנזק, או אולי חיות צמחוניות אחרות שבגלל הרעב זוללות את העצים ואת הנבטים הצעירים. בשלב שני בדקה אם זו מחלה. באמצעות השוואת תמונות ישנות מהשטח שהראו את חורש העצים למצב עכשווי וספירת העצים בשטח בחלוקה אזורית מהרי ברדנברג בצפון ועד לגבול תפוצתם בדרום, הסתבר כי בצפון יש תמותה נרחבת עד כדי כך שבמקומות מסוימים השטח נראה כמו בית-קברות של עצים האלוה. מהרי ברדנברג ועד גבול נמיביה-דרום אפריקה לאורך נהר האורנג’ היתה תמותה של כ-65%, אלא שכאשר המשיכה וונדי בסקר דרומה נראתה אוכלוסית העצים בריאה ומשגשגת.

מסתבר כי וונדי הראתה את האמת-הבסיסית בטענת קלימטולוגים לאורך שנים רבות, הטענה כי בעקבות ההתחממות העולמית תנוע מעטפת האקלים שמהווה בית-גידול למינים מסוימים לכיוון הקטבים. בחצי הכדור הצפוני התנועה היא לכיוון הקוטב הצפוני ובחצי הכדור הדרומי נעים המינים לכיוון הקוטב הדרומי. תופעה זו מוכרת וידועה מאזורים אחרים. כך למשל בקנדה נראה השועל-המצוי “פולש” צפונה לאזורים בהם חי שועל הקוטב. באנגליה נראו מיני פרפרים שנעים צפונה. באנטארקטיקה נצפו מיני פינגווינים נודדים דרומה לכיוון הקוטב.

בכל המקרים התנועה היא תוצאה של תזוזת מעטפת-האקלים. במקרה של עצי האלוה יש תזוזה של המדבר דרומה.
יש להבדיל בין תזוזת מעטפת-האקלים לבין מידבור שנגרם ישירות ע”י האנושות, כמו למשל שינויים בשימוש בקרקע. חשיפת הכיסוי הצמחי, שימוש לא בר-קיימא במקורות מים וכדומה מביאים למידבור שנגרם ע”י פעילות אנושית זאת להבדיל מתזוזת מעטפת-האקלים לכיוון הקטבים.

מאז 1960 מראות מדידות בתחנות מטאורולוגיות בדרום אפריקה עליה קטנה אבל קבועה ומתמשכת בטמפרטורה. נמדדה עליה במספר הימים החמים וירידה במספר הימים הקרים. במקביל נמדדה עליה במהירות הרוחות.

על פי מדענים מתחומים שונים, הטבע שולח אזהרות והתראות על שינויים שמתרחשים בעשרות השנים האחרונות. מדעני אקלים מריצים מודלים שמנסים להבין מה יקרה אם ימשכו השינויים. מסתבר כי כאשר טמפרטורת הים והאוויר ימשיכו לעלות, תהיה הפרעה במערכות הזרמים האוקיאניים – אותם זרמים שמהווים מערכות שמאזנות וממתנות למזג-האוויר. ההתחממות גורמת להפרעות שכבר היום אנחנו עדים להן כמו גלי חום קיצוניים, סופות גשמים, רוחות וסערות חזקות והרסניות ועוד.

מדענים בדרום אפריקה חוזים כי גם אם יצליחו הנסיונות למתן את ההתחממות לפחות בשתי מעלות הרי שיהיו אזורים בהם הטמפרטורה תעלה עד ארבע מעלות. אזורים יובשניים יקבלו יותר גשם אבל בפחות ימים, כלומר סופות גשמים שיגרמו לשטפונות בזק, לבליה מואצת ולאובדן קרקע פוריה ושטחים חקלאיים (מצב דומה קורה אצלנו, יותר ימי שטפונות בנגב א.ר.). במקביל גלי חום ורוחות יסכנו את החורשים והיערות ביותר שריפות.

כיום יש יותר מידע ויותר אפשרויות חיזוי כך שכאשר מדעני “הוועדה הבין ממשלתית לשינויי אקלים של האו”ם” (IPCC) מזהירים כי “אם לא נמתן את פליטות גזי החממה ב-12 שנים הבאות לרמה שלפני התקופה התעשיתית – יהיה מצבנו בכי רע”.

כבר היום יש בעולם אזורים שעברו את ה”גבול” שנקבע על 2 מעלות. אלו בעיקר אזורים מדבריים שרחוקים מגופי מים גדולים, כך המדבריות באפריקה הדרומית, באסיה ובמרכז וצפון אמריקה. מאחר שאזורים מדבריים מתחממים מהר יותר הרי שאצלנו כמו בדרום אפריקה אזורים נרחבים הם מדבר ולכן עבורנו הסיכון הוא קיצוני וגדול יותר.

דרום אפריקה סובלת מבצורת ארוכת שנים ומחוסר מים שנגרמים בגלל ההתחממות העולמית ממש כמו אצלנו. כדי לשרוד את הבאות, כדי להיות מוכנים לעתיד הסוער. שם כמו כאן, יש צורך בפעילות דחופה להכנת השטח והאוכלוסיה לקראת התנאים הקיצוניים שכבר כאן. שם כמו כאן, יש צורך דחוף לעשות פעולות להורדת הפליטות אבל יותר מכך להתאמת התשתיות לקראת הבאות.

סיפורם של עצי האלוה התפרסם לפני כ-15שנים שהן זמן אפסי בסדר הארועים של הטבע. כך גם 300 השנים של התקופה התעשיתית, אבל במונחים פוליטיים זה זמן ארוך מאוד. בכל-זאת למרות כל השינויים הפוליטיים מאז תחילת המילניום, מעט מאוד נעשה כדי למלא אחרי החובה למתן את הפליטות כדי לעצור את ההתחממות. מעט מאוד נעשה כדי לאפשר לחברות ולאוכלוסיות לשרוד את השינויים הקיצוניים להם גורמת ההתחממות העולמית.

חציית הקו האדום – 400 חלקים למיליון

בעשור האחרון נחצה הקו האדום של 400 חלקים למיליון בריכוז הפחמן הדו-חמצני באטמוספירה. חציית הגבול דווחה ע”י קומץ עיתונאים (ובלוגרים), מתוסכלים בגלל חוסר ההתיחסות הכללית למרות הסיכון ובגלל המודעות לקשר שבין חוסר-המעש מול האסונות הנוראיים שההתחממות מביאה על האנושות ועל הסביבה הטבעית.

אמנם רק קומץ עיתונאים מפרסם וזועק את סכנת ההתחממות אבל יש קהל גדל והולך שמודע לבעיה. ובכל זאת, כאשר בראש המעצמה החזקה יושב בור, שמסתמך על “קביעות” אקלימיות של שרלטנים שפרסומיהם ממומנים ע”י טייקוני תעשיה וחברות דלק, כאשר תושבי המעצמה מפיצים את “תרבות” הצריכה שמייצרת פליטות גזי חממה, הררי פלסטיק ואשפה שמרעילים את העולם, כאשר יותר ויותר אנשים מעתיקים את תת ה”תרבות” ויותר ויותר ראשי מדינות מחזרים אחרי אותו בור – אנא אנו באים?