סיקור מקיף

מרכיבים את פאזל המגילות הגנוזות בעזרת הדנ״א של בעלי החיים שמעורותיהם יוצרו הקלפים

מחקר בין-תחומי של אוניברסיטת תל אביב בשיתוף עם רשות העתיקות: החוקרים פיתחו שיטות חדשניות לזיהוי וניתוח דנ"א עתיק מעורות בעלי-החיים שעליהם נכתבו מגילות מדבר יהודה. השלמת 'פיסות הפאזל' של המגילות הגנוזות התאפשרה לאחר שהחוקרים זיהו שרידי מגילות שחתימתם הגנטית מלמדת שיוצרו מאותה חיה או מחיות קרובות גנטית וכך הצליחו למיין את הקטעים לקבוצות טקסטים שונות

מגילת ישעיה. צילום: שי הלוי, רשות העתיקות
מגילת ישעיה. צילום: שי הלוי, רשות העתיקות

צוות רב-תחומי מאוניברסיטת תל אביב, בהובלת פרופ' עודד רכבי מהפקולטה למדעי החיים, פרופ' נועם מזרחי מהחוג למקרא, ופרופ' מתיאס יאקובסון מאוניברסיטת אופסלה שבשוודיה, בשיתוף פעולה עם פנינה שור וביאטריס ריאסטרה מרשות העתיקות., פרופ' דורותה הושון-פופקו מהפקולטה למדעי החיים באוניברסיטת תל אביב, ופרופסור כריס מייסון מאוניברסיטת קורנל שבארה״ב, פענח את הדנ"א של החיות שעל עורן נכתבו קטעי מגילות מדבר יהודה, והשתמש בניתוח הקרבה הגנטית בין החיות כדי לקשר בין השרידים. "יש הרבה פיסות של מגילות שלא ברור איך צריך לחבר, ואם נחבר בין פיסות לא נכונות, זה עשוי לשנות דרמטית ת המשמעות של כל מגילה", מסביר פרופ' רכבי, ״בהנחה ששרידים שיוצרו מאותה כבשה שייכים לאותה מגילה, זה כמו לחבר חלקים בפאזל״. המחקר פורץ הדרך, שארך כשבע שנים, שופך אור חדש על המגילות ממערות מדבר יהודה. תוצאות המחקר יתפרסמו היום והמאמר יופיע בכתב העת היוקרתי Cell ככתבת השער.

מגילות מדבר יהודה הוא שם כולל לכ-25,000 קטעי קלף ופפירוס שהתגלו החל משנת 1947, רובם במערות קומראן ומקצתם באתרים נוספים במדבר יהודה. בין היתר, הקטעים מכילים את העותקים הקדומים ביותר של ספרי המקרא. כיום מטופלות המגילות במעבדות רשות העתיקות בירושלים, שם הן מנוטרות בשיטות מדעיות מתקדמות, ונשמרות בתנאים המדמים את התנאים שבהם שרדו במערות במשך 2,000 שנה.

מאז התגלית ההיסטורית ניצבו החוקרים בפני האתגר העצום של מיון השרידים וצירופם מחדש לכמעט 1,000 מגילות, שרובן הוסתרו במערות קומראן ערב חורבן בית שני בשנת 70 לספירה. אתגר מרכזי נוסף הוא לנסות ולהבין עד כמה הספרייה של מערות קומראן משקפת את כלל העולם הרוחני בימי סוף בית שני, או שמא מדובר באוסף בלתי-מייצג של קבוצה אחת, בני כת יוצאת דופן (שרוב החוקרים מזהים עם האיסיים), שבמקרה הגיע לידינו.

מימין למשמאל: פרופ' נעם מזרחי ופרופ' עודד רכבי ליד המגילות. צילום: תדמית, אוניברסיטת תל אביב.
מימין למשמאל: פרופ' נעם מזרחי ופרופ' עודד רכבי ליד המגילות. צילום: תדמית, אוניברסיטת תל אביב

פרופ' רכבי מסביר: "דמיינו שישראל נהרסת עד היסוד ורק ספרייה אחת שורדת, ועוד ספרייה של כת מבודדת ואקזוטית. מה היינו יכולים להסיק, אם בכלל, מהספרייה הזאת על ישראל רבתי? כדי להבדיל בין מגילות שמאפיינות את הכת למגילות אחרות – ולכן גם מייצגות כנראה תפוצה רחבה יותר – ריצפנו את הדנ"א העתיק של עורות בעלי החיים שמהם יוצרו חלק מן הקלפים. ריצוף, פענוח והשוואת גנומים בני 2,000 שנה זה אתגר מסובך מאוד כשלעצמו – מה גם שהשרידים מתפוררים ואפשר לדגום רק כמויות מזעריות".

לדברי פנינה שור, מייסדת יחידת מגילות מדבר יהודה ברשות העתיקות, "האפשרויות הגלומות בבדיקות של דנ"א קדום בעורות המגילות מסעירות את הדמיון. כגוף האמון על המגילות, רשות העתיקות חותרת כל העת לשיתופי פעולה פורצי דרך עם גורמים בכל העולם, שיסייעו במיקסום הידע על הממצא החשוב ביותר של המאה ה-20. שיתוף הפעולה על מחקר הדנ"א עם אוניברסיטת ת"א מצטרף לסל הכלים החדשניים בחקר המגילות. ההתקדמות המדעית והטכנולוגית מאפשרת היום למזער את ההתערבות הפיסית במגילות, ומאידך מעצימה את יכולות המחקר עליהן, ולכך אנחנו שואפים".

שיטות חדשניות לניתוח דנ"א עתיק פותחו כדי לפתור תעלומות היסטוריות

לאור המורכבות הרבה החוקרים פיתחו שיטות רגישות במיוחד כדי להפיק מספיק מידע מדנ"א עתיק – תוך כדי סינון קפדני של זיהומים אפשריים ותיקוף סטטיסטי של הממצאים. באמצעות שיטות אלו החוקרים הצליחו להתמודד עם האתגר שמציבה העובדה שחיות אינדיבידואליות מאותו המין (למשל שתי כבשים מאותו עדר) הן כמעט זהות זו לזו, ואפילו גנומים של מינים שונים (למשל כבשים ועיזים) דומים מאוד.

כמו כן, לצורך המחקר, צוות מיחידת המגילות של רשות העתיקות סיפק דגימות – לעיתים רק אבק שגורד בזהירות מגב הקלפים – והעבירו אותן לידי פרופ' רכבי וצוותו: ד"ר שרית ענוה, מורן נויהוף, ד"ר הילה גינגולד ואור שגיא.

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

4 תגובות

  1. למגיב 2:
    העז והכבש שייכים למשפחת הפריים תת משפחת היעלים ולכן הקרבה ביניהן רבה והדימיון הגנטי רב, כך למשל קשה עד בלתי אפשרי להבחין בין עצמות עז ועצמות כבש ולכן בדו"חות ארכיאולוגיים תמצא את הביטוי עז/כבש. עצתי לך, בפעם הבאה למד את הנושא שבדעתך להגיב בעניינו למען לא תחשף בורותך

  2. למגיב 2 תגובתך מגלה בורות: הכבד ואז שייכים למשפחת הפרח
    יים תת משפחה יעלים ולכן החניון הגנטי בין כבש לעז גדול מאוד, עד כדי כך שקשה להבחין בין עצמות עיזים וכבשים.
    צ להבא לפני שתגיב תלמד את הנושא ואל תתהדר בבורותך

  3. "גנומים של מינים שונים (למשל כבשים ועיזים) דומים מאוד" אמירה תמוהה. ברור שעז דומה יותר לכבש מאשר לבננה, אבל עם ברזולוציה הזו לא ניתן להשוות מגילות. סביר להניח שמגילה אחת תהיה על יריעת עור של חיה אחת. הסמנים הגנטיים צריכים להיות ברמת הפרט. זה יעזור לקבץ מקטעים לאותה בריכת ידע.
    האם מגילה שכתובה על עור של פינגווין שנמצאה בלב הסהרה מעידה משהו על מקורה? למצער לא בהכרח.

  4. מענין וחשוב
    הכל כתוב בשפה עברית ברורה ונקיה מלעז
    אז מדוע היה צורך ב (״שיסייעו במיקסום הידע״)
    מדוע לא הצליחו הכותבים למצוא
    מושג בעברית ל ״מיקסום״ ?
    חבל…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

לוגו אתר הידען
דילוג לתוכן