הידען > מחקר חדש מצא קירבה בין סרטני מערות נדירים בישראל ובאיטליה

מחקר חדש מצא קירבה בין סרטני מערות נדירים בישראל ובאיטליה

נסיגות חוזרות של הים התיכון וקצבי אבולוציה איטיים בסביבה התת קרקעית המבודדת גרמו לכך שהמינים הללו השתנו מעט מאז נפרדו

לבעלי-חיים הגרים דרך קבע במערות יש מאפיינים ייחודיים: הם חסרי-עיניים או בעלי עיניים מנוונות, וחסרי-פיגמנטים. לעתים קרובות בעלי-חיים אלו הינם אנדמים – תפוצתם מוגבלת לאזור מחיה מצומצם, לעתים למערה אחת בלבד.

כך גם את ארבעת מיני החסילון (שרימפ) העיוור סומית (Typhlocaris) ניתן למצוא אך ורק במערות בודדות סביב הים התיכון. שניים מהמינים נמצאים בישראל – סומית הגליל במערה בטבחה, ליד הכינרת, וסומית איילון במערת איילון, שהתגלתה ליד רמלה ב-2006. שני המינים הנוספים נמצאים במערכת מערות בדרום-מזרח איטליה, ליד לצ'ה, ובמערה בלוב ליד בנגאזי.

סרטני הסומית הינם מאובנים חיים, שרידים לבעלי חיים שהתקיימו בים התטיס הקדום לפני מיליוני שנים, ושרדו מאז בתנאי בידוד במערכת אקולוגית ייחודית, מנותקת מהסביבה החיצונית, המושתתת על חיידקים כמקור אנרגיה. במערכת זו, הסומיות, שאורכן כ-5 ס"מ, הינן טורפי-העל, והן ניזונות מסרטנים קטנים יותר.

מחקר שהתפרסם השבוע בכתב העת המדעי PeerJ, שביצעו ד"ר תמר גיא-חיים (חקר ימים ואגמים לישראל ומכון גיאומאר, גרמניה) ופרופ' יאיר אחיטוב (אוניברסיטת בר-אילן), בשיתוף פרופ' עמוס פרומקין וישראל נעמן (האוניברסיטה העברית), השווה סמנים גנטיים בסומיות כדי להבין כיצד ומתי נפרדו המינים סביב הים התיכון. החוקרים מצאו שסומית איילון קרובה יותר גנטית לסומית סלנטינה מאיטליה, מרחק אלפי קילומטרים, מאשר לסומית הגליל, הרחוקה ממנה כ-120 קילומטר בלבד.

כדי להסביר את הקירבה הגנטית המוזרה הזו, ביצעו החוקרים תיארוך שמבוסס על תצורה גיאולוגית באזור המערה בגליל. על-פי שיטה זו, סומית הגליל נוצרה ראשונה, לפני כ-7 מיליון שנים, בעת התרוממות רכס הרי הגליל. לאחר מכן, לפני כ-5.7 מיליון שנים בעת האירוע המסיני, בו הים התיכון התייבש כמעט כליל ושב והוצף, נפרדו סומית איילון וסומית סלנטינה באיטליה זו מזו.

בנוסף, החוקרים חישבו את קצבי האבולוציה בסומיות ובסרטני מערות אחרים ומצאו שהם נמוכים במיוחד בהשוואה לסרטנים שאינם דרי-מערות. החוקרים משערים כי התנאים הייחודיים במערה – היעדר אור, יציבות התנאים הסביבתיים (כגון טמפרטורה), וקצבים מטאבוליים נמוכים – הובילו להאטה בקצב השינויים האבולוציונים.

הסומיות בישראל מוגדרות כמינים בסכנת הכחדה ונמצאות ברשימה האדומה של ה-IUCN (האיגוד הבינלאומי לשימור הטבע ומשאבי הטבע). המערות שבהן הן חיות חשופות לסכנות חמורות כמו זיהום, קידוחי מים וחדירת מים מלוחים, ושינויי אקלים. רשות הטבע והגנים בשיתוף גן החיות התנ"כי הקימה גרעין רביה בשבי של סומית הגליל, כדי לשמר את המין במקרה של הכחדה.