לאחרונה פורסמו בכמה מקורות ממצאים/תצפיות לפיהם, בגלל המסת קרחונים נמנעת מדובי הקוטב הגישה אל כלבי ים, עובדה שגורמת למחסור במזון, ומביאה את הדובים לתקוף את בני מינם, ולהפוך בכך ל”קניבלים”. מצב זה מהווה איום נוסף, על איומים קיימים ידועים, על אוכלוסייה של מין שנתון גם כך בסכנת הכחדה. אך הגדולה בסכנות האורבות לו היא … זיהום.
על פי דווח שהגישה ה”קרן העולמית לחיות בר” [WWF], מזהמים כימיקלים שונים את מי החוג הצפוני. חומרים מזהמים אלו חודרים לשרשרת המזון, דרך הפלנקטון והפיטופלנקטון, ומרעילים את החי בים וביבשה (ובאוויר), החל בטורפי-על (בראש פירמידת שרשרת המזון), דרך דגים, טורפים ימיים, עופות דורסים וכלה בדובי הקוטב. בכל בעלי החיים נמצאו רמות גבוהות למדי של מעכבי בעירה, קוטלי חרקים, (PCBs) זרחנים אורגניים, פלואורו-קרבונטים.
על אף שרוב הכימיקלים שנמצאו ברקמות החיות נאסרו באופן רשמי לשימוש כבר לפני שנים, אכיפת האיסור רחוקה וחלשה, וגם אם השימוש פוחת והולך, ה”מאגר” הקיים ממשיך ונאסף… ככל שעולים בשרשרת המזון, עולה ריכוז הרעלים.
כך לדוגמה, אצל לווייתני בלוגה שניצודו (על-ידי ילידים / אינואיט'ס ) בצפון קנדה ובאלסקה, נמצא ריכוז רעלים כה גבוה, עד כי היה צורך לקבור את פגרי הלווייתנים רק לאחר שעברו “טיפול מיוחד” שמקובל לגבי פסולת רעילה. אצל דובי הקוטב השפעת הרעלים באה לידי ביטוי בהתרככות השלד ובחוסר סדירות של הפרשות ההורמונים של בלוטת המגן (Thyroid). בהיותם טורפי-על, כאשר הדובים טורפים את בני מינם, עולה ריכוז הרעלים פי עשרות מונים, ועמו גם הסכנה לקיומם.
האיחוד האירופי הוביל לאמנת Reach – Registration Evaluation and Authorisation of Chemicals שמטרתה להגן עם הסביבה – בעלי חיים ובני אדם – מפני גורמים רעילים שמקורם בחומרי צבע, רהיטים, מחשבים, כלי רכב, חומרי ניקוי ועוד.
בארה”ב – המבקרת את האמנה הזו בשל הנזק הכלכלי שלדעתה נגרם כתוצאה ממנה – ממשיכים להרעיל את השטח.
