בניסוי שדה מול חופי פלורידה, כרישים שחורי־סנפיר שינו כיוון כששמעו צלילים נמוכים מרמקול תת־ימי. התגובה מלמדת על זיהוי כיוון הצליל, אך אינה קובעת מהו טווח השמיעה המרבי שלהם.
כשכריש שוחה בים, מה הוא יכול לשמוע מעבר למה שהוא מסוגל לראות? צוות מאוניברסיטת פלורידה אטלנטיקית השמיע צלילים תת־ימיים לכרישים שחורי־סנפיר ששחו בחופשיות מול חופי פלורידה, וצילם את תגובתם מלמעלה. חלקם שינו את מסלולם בחדות גם כשהיו במרחק של עד 74 מטר ממקור הצליל. הם לא שחו אליו: הם פנו ממנו והתרחקו.
התצפית, שפורסמה בכתב העת Integrative Organismal Biology, מרחיבה את הידע על שמיעת כרישים בסביבתם הטבעית. במחקרים שנערכים במכלי מים, גלי הקול מוחזרים מן הדפנות ומקשים להבין מה בדיוק הגיע לאוזני בעל החיים. בשדה הפתוח אפשר לראות תגובה להתפשטות הצליל במים בלי אותן החזרות, אף שגם שם תנאי הים אינם זהים בכל ניסוי.
רמקול מתחת למים ורחפן מעליהם
החוקרים בחרו בכריש שחור־הסנפיר, Carcharhinus limbatus, משום שפרטים רבים מן המין מתקבצים עונתית במים הצלולים והרַדודים מול דרום־מזרח פלורידה. הם עגנו סירה, כיבו את מנועה והציבו רמקול תת־ימי במרחק של כ־13 עד 19 מטר ממנה כדי לצמצם את השפעת נוכחותה. רחפן שריחף בגובה של כ־40 עד 50 מטר צילם את נתיב השחייה של הכרישים, ומיקרופונים תת־ימיים שימשו למדידת הצלילים במרחקים שונים.
לכל כריש שהופיע בצילום הושמע תחילה צליל ביקורת בתדר גבוה של 10,000 הרץ, אחריו פרק קצר של שקט, ואז אחד משלושה טווחי תדרים נמוכים: 100–200, 200–400 או 400–800 הרץ. הצלילים הנמוכים הושמעו בעוצמה שנועדה לעורר תגובת בהלה, ולא כדי למשוך את הכרישים אל הרמקול. החוקרים חיפשו שינוי פתאומי בנתיב השחייה סמוך לתחילת הצליל, והשמיטו מקרים שבהם התרחש באותו רגע אירוע אחר שעשוי היה להסביר את התגובה.
פנייה חדה, הרחק מהמקור
הכרישים הגיבו לשלושת טווחי הצלילים הנמוכים, אך לא לצליל הביקורת הגבוה. בתגובות שנכללו בניתוח הם פנו ב־20 עד 160 מעלות ושחו הרחק מן הרמקול. המאמר מדווח על 209 תגובות; כ־71.6% מהן התרחשו במה שהאקוסטיקאים מכנים ״השדה הרחוק״ של הצליל, מחוץ לאזור הסמוך למקורו. אין לפרש את מספר התגובות כמספר הכרישים השונים שנבדקו.
בכל אחד מטווחי התדרים הנמוכים נצפתה תגובה גם ממרחק של לפחות 62 מטר, והמרחק המרבי שתועד היה 74 מטר. זהו המרחק המרבי שנצפה בניסוי המסוים, ולא גבול מוכח של יכולת השמיעה של המין. הצלילים שהושמעו היו מלאכותיים וחזקים, והמחקר אינו מראה שכרישים יגיבו באותו אופן לכל קול טבעי או לכל רעש שמקורו בפעילות האדם.
הפנייה העקבית הרחק מן הרמקול מצביעה על כך שהכרישים זיהו לא רק את נוכחות הצליל אלא גם את הכיוון שממנו בא. החוקרים מציעים שהם חשים בתנועת חלקיקי המים הנלווית להתקדמות גל הקול גם במרחק כזה. כרישים אינם מצוידים בשלפוחית שחייה מלאה גז, שמסייעת למיני דגים מסוימים לקלוט שינויים בלחץ הקול; האוזן הפנימית שלהם נחשבת חשובה לקליטת תנודות במים. ואולם, הניסוי תיעד התנהגות ולא מדד ישירות את פעולת האוזן או את תנועת החלקיקים בנקודת השמיעה של כל כריש. מנגנון הזיהוי המדויק עדיין דורש בדיקה.
מה אפשר ללמוד מן הים הפתוח
שילוב של תצלומי רחפן ומדידות קול אפשר לקשור בין תחילת הצליל לבין שינוי מסלולו של כריש חופשי, בלי ללכוד אותו או להעבירו למכל ניסוי. זה היתרון המרכזי של המחקר, לצד מגבלתו: הוא בדק מין אחד, במקום מסוים ובתנאי השמעה מסוימים. הוא אינו מוכיח שכל הכרישים שומעים למרחק 74 מטר, ואינו מספק עדיין בסיס לתכנון אמצעי הרחקה או להערכה מלאה של השפעות הרעש בים.
השאלה הבאה היא כיצד מערכת החישה של הכריש מפענחת צליל שבא מרחוק, ומה קורה כאשר הקול חלש יותר, שונה בתדרו או מתערבב ברעשי הרקע של הים. התשובות עשויות להבהיר כיצד טורפים ימיים משתמשים במידע אקוסטי כדי להתמצא בעולם שאינו גלוי לעיניהם בכל רגע.
שאלות ותשובות
האם המחקר הוכיח שכרישים שומעים עד 74 מטר בלבד?
לא. 74 מטר הם המרחק הגדול ביותר שבו תועדה תגובה בתנאי הניסוי. החוקרים לא קבעו גבול שמיעה מוחלט, וגם לא בדקו את כל הצלילים האפשריים.
איך החוקרים ידעו מאיזה כיוון הכרישים הגיבו?
הרחפן תיעד את מסלול השחייה לפני השמעת הצליל ואחריה. הכרישים שפנו עשו זאת הרחק ממיקום הרמקול, ממצא התומך בכך שזיהו את כיוון מקורו.
האם הצליל משך את הכרישים אל הסירה?
לא בניסוי הזה. הצלילים הנמוכים הושמעו בעוצמה שנועדה להבהיל, והתגובות שתועדו היו פנייה והתרחקות מן הרמקול. אין מכאן מסקנה על תגובתם לצלילים אחרים.
האם אפשר להשתמש בממצא כדי להרחיק כרישים מחופים?
מוקדם לקבוע זאת. הניסוי בחן תגובה לצלילים מסוימים של מין אחד, ולא בדק יעילות, הסתגלות לאורך זמן או השפעה על בעלי חיים אחרים.
