סיקור מקיף

רשע וחשוך לו

מחקרים מגלים כי היזכרות במעשה רע שעשינו תשפיע עלינו ותגרום לנו לתפוש את החדר כחשוך, ולהיפך. ההסברים בכתבה
ד"ר מרים דישון-ברקוביץ | גלילאו

חתך דרך רשתית העין. פרט לשכבות האפורות הבולעות בתחתית, כל החלקים שקופים ונצבעו כאן לשם הדגמה בלבד. תאי העצב ממלאים את הנפח הכחול, וגרעיני התאים בצבעים ורוד, חום ואדום. האור מגיע מאישון העין (למעלה) ונלכד במשפכים של תאי הגליה (ירוקים) שם הוא מתרכז עד לתאים הרגישים לצבע (מדוכים) המסומנים בסגול. שאריות האור המפוזר מגיעות לתאי הקנים שאינם רגישים לצבע (בכתום). העובי של הרשתית הוא כרבע עד חצי מילימטר.
חתך דרך רשתית העין. פרט לשכבות האפורות הבולעות בתחתית, כל החלקים שקופים ונצבעו כאן לשם הדגמה בלבד. תאי העצב ממלאים את הנפח הכחול, וגרעיני התאים בצבעים ורוד, חום ואדום. האור מגיע מאישון העין (למעלה) ונלכד במשפכים של תאי הגליה (ירוקים) שם הוא מתרכז עד לתאים הרגישים לצבע (מדוכים) המסומנים בסגול. שאריות האור המפוזר מגיעות לתאי הקנים שאינם רגישים לצבע (בכתום). העובי של הרשתית הוא כרבע עד חצי מילימטר.

המושג "אור" מזוהה בתרבויות רבות עם המושג "טוב", ואילו המושג "חושך" מזוהה בהן עם המושג "רע" או הֶעדר המוסר. עיון במקורותינו מעלה כי כבר בפסוקים הראשונים של התנ"ך מזוהה האור עם הטוב (בראשית א, ג-ד): "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי-אוֹר. וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי-טוֹב".

בספר ישעיהו עורך הנביא בכמה מקומות הקבלה בין אור לטוב (ושלום) ובין חושך לרע: "הוֹי הָאֹמְרִים לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רָע שָׂמִים חֹשֶׁךְ לְאוֹר וְאוֹר לְחֹשֶׁךְ שָׂמִים מַר לְמָתוֹק וּמָתוֹק לְמָר" (ישעיהו ה, כ); ו"אֲנִי ה' וְאֵין עוֹד. יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ, עֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא רָע; אֲנִי ה' עֹשֶׂה כָל-אֵלֶּה" (ישעיהו מה, ז). גם הספרות והתרבות הכללית עמוסה בדימויים הממשילים את האור לטוב ואת החושך לרע.

ספורטאים שלבשו שחור נתפשו כרעים

מחקרים פסיכולוגיים מעניקים גושפנקא אמפירית למטאפורה המדמה טוב לאור, וחושך (או שחור) לרע. נמצא ,למשל, כי שחקני ספורט שלבשו בגדים שחורים נתפשו על ידי הצופים בהם כרעים יותר ממה שנתפשו שחקנים שלבשו בגדים בצבעים אחרים.

מחקרים בתחום קרוב נערכים בתוך תת-תחום בחקר הקוגניציה העוסק בחקירת המושג "תודעה נטועת גוף" (embodied cognition). הנחת היסוד של מושג זה היא כי קיימים יחסי גומלין בין קוגניציה לבין האופן שבו הגוף תופש את הסביבה.

באחד המחקרים, למשל, התבקשו נבדקים להיזכר בסיטואציה שבה חשו דחויים חברתית, ולאחר מכן לציין מה לדעתם הטמפרטורה בחדר שבו הם שוהים. יש לציין כי "דחייה" היא מושג מופשט ואילו טמפרטורה היא חוויה חושית קונקרטית. מממצאי המחקר התברר כי נבדקים שנזכרו בחוויית הדחייה דיווחו כי הם חשים שהטמפרטורה בחדר היא נמוכה יותר מאשר דיווחו נבדקים שלא חשו דחייה.

זיכרון ותפישת בהירות האור

והנה, במחקר המתפרסם בכתב-העת Psychological Science בוחנים פרונבש בנרג'ה, פרומט'ש צ'טרג'י וג'יאטי שינה Pronobesh Banerjee, Promothesh Chatterjee & Jayati Sinha האם היזכרות במעשה רע ולא מוסרי – בהשוואה להיזכרות במעשה טוב ומוסרי – תשפיע על האופן בו אנשים יתפשו את בהירות האור בחדר.

בניסוי הראשון השתתפו 40 נבדקים. מחציתם התבקשה להיזכר במקרה שבו התנהגו באופן מוסרי ולתארו בפרוטרוט. המחצית השנייה של הנבדקים התבקשה לתאר אירוע שבו התנהגו באופן לא מוסרי. בשלב השני של הניסוי התבקשו הנבדקים למלא כמה מטלות מסיחות ולאחר מכן להעריך את מידת בהירות האור בחדר.

מניתוח ממצאי הניסוי התברר כי נבדקים שנזכרו במקרה שבו ביצעו מעשה לא מוסרי העריכו כי החדר חשוך יותר מהאופן שבו העריכו הנבדקים בקבוצה שהתבקשה להיזכר במקרה שבו התנהגו באופן מוסרי.

בניסוי השני השתתפו 74 משתתפים. גם בניסוי זה קבוצת נבדקים אחת התבקשה להיזכר במקרה שבו התנהגו באופן מוסרי, ואילו הקבוצה השנייה התבקשה להיזכר במקרה שבו התנהגו באופן שאינו מוסרי. בשלב השני של הניסוי התבקשו הנבדקים לדרג את מידת העדפתם לחפצים המפיצים או שאינם מפיצים אור (למשל, מנורה או ספל). לבסוף, כמו בניסוי הראשון התבקשו הנבדקים להעריך מה רמת בהירות האור בחדר.

בניסוי זה נתקבלו תוצאות דומות לאלו של הניסוי הראשון: נבדקים שנזכרו במעשה לא מוסרי שביצעו העריכו כי החדר חשוך יותר. נוסף על כך הם הפגינו העדפה רבה יותר לחפצים מפיצי אור (מנורה, נר וכד'). ההסבר שמציעים לכך החוקרים הוא שההיזכרות במעשה הלא מוסרי שביצעו עוררה אצל הנבדקים תחושות אשמה. לפיכך הם העדיפו חפצים שעשויים להפחית את החשיכה בחדר ובכך להפחית את הרגשות השליליים הקשורים לחושך.

לסיכום, משני הניסויים עולה כי היזכרות בהתנהגות מוסרית או בלתי מוסרית משפיעה על תפישה קונקרטית. הסבר אפשרי לתוצאות הוא שהמוח ממפה באופן דומה חוויות קונקרטיות ואת יצוגיהן המטאפוריים. לפיכך, אקטיבציה של גורם אחד (למשל, חווית תפישת האור) מובילה לאקטיבציה של הגורם השני (המושג המופשט "טוב"). מכאן עולה שאלה מעניינת למחקרי המשך: האם אנשים שיימצאו בסביבה שבה התאורה בהירה יותר יתנהגו באופן מוסרי יותר?

ד"ר מרים דישון-ברקוביץ היא פסיכולוגית, יועצת אירגונית ושיווקית ומרצה בקריה האקדמית אונו.

הכתבה המלאה התפרסמה במגזין גליליאו, יוני 2012

3 תגובות

  1. בגלל זה האנטישמיות, בגלל זה השואה. בגלל השחור!
    שהחרדים ילבשו ג'ינס וחולצה ציבעונית.

  2. במהלך תקופת אבל אישית שלי ראיתי חשוך…
    וכן חשתי ברגשות אשמה ואני כלל לא אדם דתי.
    הפחד מהחושך ומהלא נודע הוא אוניברסלי…
    גם מזג אוויר סגרירי משפיע על מצב רוחינו

  3. האבל מזוהה עם הצבע השחור, אבל למשל ביפן צבע האבל הוא לבן. האם החוקרים בדקו קשר פסיכולוגי המתואר במאמר לגבי תרבויות אחרות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן