מאמר חדש על חתימות טכנולוגיות במערכת השמש מדגיש כי הטכנולוגיה הנוכחית שלנו עדיין אינה מסוגלת לשלול נוכחות של עצמים מלאכותיים חוצניים – אך גם אינה מציגה ראיה לכך שהם קיימים
האנושות כבר שלחה חמש חלליות למסלול בריחה ממערכת השמש: פיוניר 10 ו־11, וויאג'ר 1 ו־2, וניו הורייזונס. אף אחת מהן לא תמשיך לפעול כאשר תתקרב בעתיד הרחוק למערכת כוכבים אחרת, אך עצם קיומן מוכיח שתרבות טכנולוגית מסוגלת לשגר חלליות שיחצו את המרחב הבין־כוכבי. מכאן עולה שאלה מסקרנת, אך מדעית לגמרי: אם אנחנו עושים זאת, האם ייתכן שתרבות אחרת עשתה דבר דומה – ואחת מחלליותיה עברה או נותרה במערכת השמש שלנו?
במאמר חדש שכותרתו “Solar System Technosignatures”, האסטרונום T. Joseph W. Lazio מציע לבחון את השאלה לא כטענה על ביקור חייזרים, אלא כבעיה של מדידה: עד כמה באמת חיפשנו עצמים מלאכותיים שאינם ממקור ארצי בתוך מערכת השמש? תשובתו זהירה אך מטרידה: רחוק מאוד מלהספיק.
מהי חתימה טכנולוגית?
חתימה טכנולוגית היא סימן אפשרי לפעילות טכנולוגית של תרבות תבונית. בדרך כלל מחפשים חתימות כאלה באמצעות אותות רדיו, פליטות לייזר או חריגות בתצפיות על כוכבים רחוקים. אולם קיימת גם אפשרות אחרת: חיפוש אחר עצמים פיזיים – חלליות, שברים, תחנות אוטומטיות או שרידים טכנולוגיים – בתוך מערכת השמש עצמה. תחום זה מכונה לעיתים SETA, חיפוש אחר ארטיפקטים חוצניים, להבדיל מ־SETI הקלאסי המתמקד באותות.
לצורך הדיון מחלק לאציו את האפשרויות לארבע קבוצות: עצמים פסיביים הנעים בחלל, כמו חללית שכבר אינה פועלת; עצמים פעילים המסוגלים למדוד, לשדר או לתמרן; שרידים פסיביים על פני ירחים, כוכבי לכת או אסטרואידים; ומתקנים פעילים על פני גוף שמימי, למשל תחנת ניטור או כרייה אוטומטית. השאלה שהוא בוחן היא האם ניתן כיום לשלול את האפשרות שלפחות אחת מן הקטגוריות האלה קיימת במערכת השמש. לפי המאמר, התשובה היא לא.
כיסוי תצפיתי חלקי
הסיבה אינה שקיימת ראיה חיובית לנוכחות כזו, אלא שהכיסוי התצפיתי שלנו חלקי מאוד. גם כאשר אנו מגלים עצם בין־כוכבי או עצם בעל מסלול חריג, קשה להבחין בין גוף טבעי לבין עצם מלאכותי. המקרה של 2020 SO ממחיש זאת היטב: העצם התגלה תחילה כאסטרואיד בעל מסלול מוזר, אך בדיקות נוספות הראו כי מדובר ככל הנראה בשלב רקטי מסוג סנטאור ממשימת Surveyor 2 של נאס"א משנת 1966. כלומר, אפילו פסולת חלל אנושית יכולה להיראות בתחילה כעצם טבעי חריג.
הקושי גדל עוד יותר כאשר מדובר בחיפוש על פני שטחים פלנטריים. על הירח, למשל, יש תצלומים ברזולוציה גבוהה מאוד באזורים מסוימים, עד כדי זיהוי עקבות רכבי ירח או ציוד שהושאר על פני השטח. אבל רוב מערכת השמש אינה ממופה ברזולוציה כזו. בירחים של שבתאי, למשל, הרזולוציה הממוצעת של התצפיות היא לעיתים סביב קילומטר לפיקסל – רחוק מאוד ממה שנדרש כדי לזהות עצם בגודל של חללית או מתקן קטן.
גם עצם מלאכותי שנחת או התרסק לפני זמן רב אינו בהכרח יישמר. על מאדים, למשל, אבק, קרינה ופגיעות מיקרו־מטאוריטים יכולים לשחוק שרידים במשך מיליוני שנים. על גופים אחרים התנאים שונים, אך גם שם השימור תלוי במקום, בחומר ובמשך הזמן.
למה קשה להפריד בין חללית לאסטרואיד?
ומה לגבי עצמים פעילים? לכאורה הם אמורים להיות קלים יותר לזיהוי, משום שכל מערכת פעילה חייבת לפלוט חום עודף. סקרים כמו WISE כבר איתרו עצמים בעלי תכונות תרמיות חריגות, אך לא כל חריגה היא טכנולוגיה. אסטרואידים, שביטים וגופים קטנים יכולים להפגין התנהגות תרמית מורכבת, וקשה להסיק מסקנה חד־משמעית בלי תצפיות המשך ממוקדות – או ביקור של חללית.
המאמר מצביע על דור חדש של סקרים שיוכל לשפר את המצב. מצפה ורה רובין, משימת SPHEREx ומשימת NEO Surveyor צפויים להפיק כמויות עצומות של נתונים על עצמים קטנים במערכת השמש. ניתוח שיטתי של חריגות במסלולים, בספקטרום, בפליטת חום או בשינויים בזמן עשוי לשפר מאוד את היכולת לזהות מועמדים מעניינים לבדיקה.
עם זאת, המסקנה המרכזית נשארת זהירה: אין כיום ראיה לכך שחללית חוצנית נמצאת במערכת השמש. אבל גם אין לנו בסיס תצפיתי חזק לומר שחיפשנו מספיק כדי לשלול זאת. במובן הזה, המאמר אינו סיפור על “חייזרים בחצר האחורית”, אלא תזכורת לכך שמערכת השמש עדיין גדולה, מורכבת וממופה באופן חלקי בלבד.
עוד בנושא באתר הידען:
