עם זאת,פרופ’ מוניקה גריידי, חוקרת למדעי כדור הארץ והחלל באוניברסיטה הפתוחה של בריטניה העצם דמוי הסיגר Oumuamua מראה מדוע אנו עשויים להזדקק למערכת סיווג חדשה
מאת מוניקה גריידי, פרופסור למדעי הפלנטה והחלל באוניברסיטה הפתוחה של בריטניה ועמיתת מחקר במוזיאון להיסטוריה של הטבע בלונדון ומנכ”לית MonicaGrady MeteoriteLady חברה המייצרת משאבים חינוכיים ואירועים מדעיים לבתי ספר ולציבור. תרגום: אבי בליזובסקי
מאז איתרו האסטרונומים לראשונה את העצם המוזר דמוי סיגר המכונה 1I/’ Oumuamua בשמים, הם כבר התווכחו ביניהם מה זה בדיוק. ההצעות כללו אסטרואיד, כוכב שביט ו אפילו חללית חייזרית. מחקר חדש שפורסם בכתב העת נייצ’ר טוען כי מדובר בכוכב שביט אבל שביט יוצא דופן.
ממצאים המרתקים מוסיפים לתגליות האחרונות שמראות שכעת הגיע הזמן לחשוב מעבר לחלוקה המסורתית של אסטרואיד מול שביט.
כוח הכבידה הוא מה שמחזיק את הרגליים שלנו על הקרקע, הירח מקיף את כדור הארץ וכוכבי הלכת מקיפים את השמש. זה גם הגורם העיקרי ששולט על מסלול השביטים כשהם נודדים במערכת השמש. חוקי הכבידה של ניוטון איפשרו לאסטרונום אדמונד האלי לחזות את שובו של כוכב השביט המוכר ככוכב השביט של האלי. אותם חוקים איפשרו ל חללית רוזטה להסתנכרן ולטוס לצד שביט 67P/Churyumov-Gerasimenko.
ישנם גורמים נוספים שאינם קשורים לכבידה שיכולים להשפיע על המסלול של שביט, אבל הם כל כך חלשים לעומת כוח הכבידה שהם זניחים בדרך כלל. אבל במקרה של העצם 1I/’Oumuamua, מסלולו כל כך יוצא דופן עד כי תופעות שאינן כבידה עשויות לשחק תפקיד בגיאומטריה שלו.
1I/’ Oumuamua נצפה לראשונה באוקטובר 2017. חישובים המבוססים על חוקי הכבידה הראו שמסלולו לא היה אליפטי כמו של שביט או מעגלי כמו של אסטרואיד. במקום זאת נראה שלעצם הזה יש מסלול היפרבולי, כלומר הוא לא קשור בכבידה לשמש. משמעות הדבר היא שכמעט דאי שמדובר באורח מחוץ למערכת השמש. ולכן החלק 1I “של שמו משמעו הגוף הבין-גלקטי הראשון.
מסלולו של Oumuamua במערכת השמש
Oumuamua התקרב רבע יחידה אסטרונומית מהשמש (יחידה אסטרונומית היא המרחק בין כדור הארץ לשמש). הוא היה צריך לפתח גלעין שביט וזנב שביט, אך אף על פי שהופנו אליו כל הטלסקופים האפשריים, לא נתגלו עקבות של אלו.
אכן מדידות ההרכב שלו הראו כי יש לו יותר במשותף עם אסטרואידים מאשר עם שביטים. החזר אור נמוך של פני השטח מלמד כי יש בו מעט קרח אם בכלל. הוא גם חושף חומר שעבר שינויים בשל החשיפה לקרינה הקוסמית, כמו אסטרואידים רבים.
לצד תצפיות אלה, היתה צורתו המשונה של העצם. אף על פי שלא ניתן היה לראותו במישרין, מודל של עקומת האור שלו הראה כי מדובר בעצם ארוך ורזה, בצורת סיגר ולא מראה רגיל ומעוגל של אסטרואידים וליבות שביטים. הדבר הוביל רבים למחשבה הדמיונית כי Oumuamua עשוי להיות עצם מלאכותי המבקר במערכת השמש הפנימית. אולי חללית חייזרית.
אילו אנחנו היינו מטיסים חללית למערכת שמש אחרת, היינו עוצרים כדי לבחון מהם האותות המגיעים מכוכב מכוכב הלכת, נותרה איפה השאלה האם מדובר בשביט או באסטרואיד. החוקרים שהסתייעו בכל הטלסקופים הקרקעיים הגדולים ובטלסקופ החלל האבל הגיעו למסקנה כי שחרור משמעותי של גז באמצעות תהליך ההמראה היה המנגנון העיקרי שגורם למסלולו של העצם ולכן מדובר בשביט ממערכת השמש והוא מאבד מים ואבק בקצב של 2.4 ק”ג לשניה. זאת לעומת 20 ק”ג לשניה המתאדים מהשביט 67P (השביט של רוזטה). אם כך, השאלה מה מחזיק את האבק מפני קצב שחרור גבוה יותר? אולי האבק קשור לפני השטח באמצעות תרכובות אורגניות.
עד לא מכבר, החלוקה בין שביטים ואסטרואידים במערכת השמש היתה ברורה. לאסטרואידים יש מסלולים עגולים, הם עשויים מסלע ומתחת ונמצאים בעיקר בחגורת האסטרואידים בין מאדים לצדק. מסלולי השביטים אליפטיים והם עשויים מסלע וקרח והגיעו מרחוק.
אבל בשנים האחרונות גילינו משפחות אסטרואידים פזורים בכל רחבי מערכת השמש. גילינו גם שביטים עם מסלולים קצרים וארוכים וראינו תכונות יוצאות דופן על עצמים שחשבנו שאנו מכירים היטב. האסטרואיד (כיום כוכב לכת ננסי) קרס, למשל מכיל מלחים שנשארו לאחר שהקרח התאדה מפני השטח שלהם באמצעות המראה, תהליך נפוץ בשביטים אך לא באסטרואידים.
נראה ש-Oumuamua עם הגופים הקטנים יוצאי הדופן במערכת השמש והאורחים הבין כוכביים, מציגים ספקטרום של תכונות והרכבים דינמיים. זה הזמן לחשוב מעבר לחלוקה של אסטרואיד לעומת שביט ולחפש דרך חדשה לסווג את העצמים הללו. אולי נדרשת קטגוריה נוספת של גופים קטנים. ברור ש – Oumuamua הראה לנן שעדין לא גילינו את מגוון העצמים שאפשר לגלות בשכונה שלנו.
עוד בנושא באתר הידען:
4 תגובות
א. בן נר
בויקיפדיה יש פירוט רב על החפץ הזה. בפרט, כתוב שאורכו כ-230 מטר, ורוחבו כ-35 מטר. יש שם גם נתונים על צורת וקצב הסיבוב שלו.
בנוסף, יש הסבר מפורט למה חושבים שמקורו, כנראה, מחוץ למערכת השמש.
ויש שם קישורים למכביר, כך שזה נראה מאד אמין.
למרות מסלולו ההיפרבולי של ה-Oumuamua, יתכן (ואפילו סביר להניח) כי, מקורו של העצם הוא בחגורת האסטרואידים ולא מחוץ למערכת השמש (!!!).
לפי השערה זו, הוא נוצר כתוצאה מהתנגשות בין אסטרואידים.
לפיכך, מדובר בשבר של אסטרואיד שכתוצאה מהתנגשות בין אסטרואידים, נזרק אל מסלול היפרבולי שיגרום לו בהמשך להיפלט אל מחוץ למערכת השמש.
לגבי מידות ה-Oumuamua :
במאמרים באתרים: The Conversation ו- Arxiv מצוינת הערכה כי קוטרו הנו למעלה מ-100 מ’.
לא מצוינת מידת האורך אבל, לפי הפרופורציה הנראית בתמונת האילוסטרציה, ניתן להעריך כי מידת האורך הנה פי 12 עד פי 17 ממידת הקוטר.
לפיכך ניתן להעריך כי מידות ה-Oumuamua הן בערך:
אורך-(2000-2500) מ’~ קוטר-(130-200) מ’~
נתון נוסף המופיע: זמן סיבוב עצמי-כ-7 שעות.
לא מצאתי פירוט נוסף של נתוני הרוטציה.
אבי כהן
אני מבין שכדי להראות שהתיאוריה שלך צודקת – אתה מתאים את התצפיות לתיאוריה? בוא, ברשותך, נעבור על מה שכתבת:
1. “המסלול של החפץ מורה על מוצא מחוץ למערכת השמש”. כל מה שזה אומר הוא – שה”מוצא מחוץ למערכת השמש”. זה לא מראה בשום דרך שזה חפץ לא טבעי. האם העובדה שליונה יש כנפיים מוכיח שהיונה היא דרקון? אני מקווה שאתה מסכים שלא.
2. “הצורה שונה…”. נכון. מזה נובע שזה לא משהו טבעי? התשובה היא לא.
3. “החפץ שינה את מסלולו בניגוד לחישובי הכבידה” – כן – הוא שינה את מסלולו, כתוצאה מפליטת גזים בקרבת השמש (כצפוי משביט).
4. “החפץ משתמש באפקט הקלע עם השמש” – מאיפה המצאת את זה? החפץ נע במסלול הצפוי מכל חפץ שבא מרחוק.
5. “החפץ לא שחרר זנב של חומר וגז כמצופה משביט שחולף” – אתה מתכוון שלא ראו זנב כזה בעיניים. אבל שינוי המסלול שלו מתאים לשחרור הגזים הצפוי.
6. “אילו…”. אבל אם החפץ הוא סתם תוצאה של התנגשות בין גופים בחלל אז לא צריך את האילו.
7. “יש נקודה ספציפית באפקט הקלע שבו הגשושיות שלנו מפעילות מנועים כדי למקסם את האנרגיה מהאפקט” – כבר אמרנו שהחפץ מבצע מסלול בליסטי פשוט … אבל כשאתה מנסה להוכיח את דעתך, אז למה להתייחס לעובדות?
8. זה כבר שטויות. 1) אז מה אם מישהו אחר מסכים איתך? 2) הוא ממש לא מסכים איתך, אבל אם אנחנו כבר מעוותים את המציאות…..
אבי – התעלמת מכך שהגוף מתהפך כל הזמן. נראה לך שחללית תעשה את זה? חללית שמשתמשת במנועיה לתיקוני מסלול קלים?
חיפשתי את ההסבר מדוע זה לא יכולה להיות חללית או גשושית ממערכת שמש אחרת וההסבר היחידי שמצאתי הוא: “אילו אנחנו היינו מטיסים חללית למערכת שמש אחרת, היינו עוצרים כדי לבחון מהם האותות המגיעים מכוכב הלכת…”
האם באמת כך? האם יש ביכולתנו לשלוח גשושיות לכוכב הקרוב פרוקסימה קנטאורי B ולנווט אותן לכוכב הלכת שמשדר אותות רדיו?
התוכנית היחידה שיש לנו כרגע STARSHOT מדברת על שליחת ננו גשושיות בעזרת קרן ליזר- לא נראה לי שתהיה להם יכולת ניווט רבה.
אלא אם אנחנו תקועים בהגיון מעגלי: “הסיכוי שזה חפץ חייזרי הוא קלוש מכיוון שאף פעם לא נתקלנו בחפץ כזה בעבר, אבל כן נתקלנו באסטרואידים ושביטים, לכן סביר שזה אחד מהשניים.” לפי כך, לעולם לא נסווג חפץ מסוג זה כ”חייזרי” אם הוא לא יבצע תמרון דומה למשהו מהמדע הבידיוני… מי אמר שגשושיות חייזריות מבצעות תימרונים כאלה? אולי הן משתמשות בכבידה של הכוכב שלנו בדומה לצורה שאנחנו משתמשים בגשושיות שלנו ליצירת אפקט הקלע?
הסיבות מדוע זה כן יכולה להיות גשושית ממערכת שמש אחרת:
1. המסלול של החפץ מורה על מוצא מחוץ למערכת השמש.
2. הצורה של החפץ היא שונה מצורות של כל השביטים והאסטרואידים שאנחנו מכירים עד כה.
3. החפץ שינה את מסלולו בניגוד לחישובי הכבידה, האם תיקן מסלול ע”י הפעלת מנועים?
4. החפץ משתמש באפקט הקלע עם השמש בדומה לשימוש שהגשושיות שלנו מבצעות במעבר בין כוכבי הלכת. טכניקה מוכחת להנעת חלל ולחיסכון באנרגיה.
5. החפץ לא שחרר זנב של חומר וגז כמצופה משביט שחולף במרחק של פחות מיחידה אסטרונומית אחת מהשמש, למרות שינוי במסלולו.
6. אילו הצורה הלא רגילה של החפץ נגרמה כתוצאה מחומר לא מוצק דיו כדי ליצור צורה מעגלית כפי שהוסבר בעבר, החפץ היה צריך להתפרק או לשחרר זנב שביט במעבר ליד השמש, או לפחות לשנות את צורתו.
7. יש נקודה ספציפית באפקט הקלע שבו הגשושיות שלנו מפעילות מנועים כדי למקסם את האנרגיה מהאפקט. מי ירים את הכפפה ויחשב האם החפץ ביצע את השינוי במסלול בנקודה שתמקסם את האנרגיה?
8. ואם הגעתם עד לסעיף הזה, בונוס: נייל דגרסי טייסון מסכים איתי (כמובן שלא ישירות, אבל יהיה לו קשה להתחמק מכך) . לפני הגילוי הנוכחי הוא הצהיר שזהו חפץ טבעי בתוכניתו של קוברט מכיוון שהוא מצייט לחוקי הגרביטציה. לכן, מכיוון שאנו יודעים שהוא לא מצייט לחוקים, טייסון מאמין שזה עכשיו “לפחות מעניין”-חפשו ביוטיוב: Neil DeGrasse Tyson: Is This Thing A Spaceship.